שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    פעולה מהבטן
    אף אחד במערכת, גם לא שרון, לא מאמין שחיסולו של השייח' יפחית טרור. אין כאן אסטרטגיה: רק תסכול מר וקושי גובר להסתכל בעיניהם של הבוחרים
    עד אתמול היה נורא משעמם פה. הביטחון היה מושלם. הכלכלה היתה גן עדן. החיים היו כל-כך קלים, כל-כך נינוחים, ששרי הקבינט התכנסו לישיבת חירום, להציל את מדינת ישראל מתרדמת.

     

    מה עושים, שאלו השרים. מה עושים. "אולי נחסל את השייח'?" הציע ראש הממשלה. "קדימה", השיבו השרים במקהלה פטריוטית. את בעיית הטרור זה לא יפתור, אבל העיקר, משעמם לא יהיה כאן.

     

    ואכן, אזרחי ישראל הגיבו על ההתנקשות בשייח' בעניין רב. אנשים לא עלו על אוטובוסים, לא יצאו לקניונים, בילו הרבה שעות איכות עם ילדיהם בבית.
    עם שלם התכנס סביב מכשירי הטלוויזיה שלו, בציפייה לפיגוע שיהיה אם כל הפיגועים. הצליח לה, לממשלתנו.

     

    מבחינה מוסרית, אין שום פגם בחיסולו של השייח' יאסין. כל מחבל שיצא בשנים האחרונות למשימת התאבדות נשא בחגורת נפץ שלו את משנתו. גם הטענה שהחיסול מהווה הפרה בוטה של נורמות בינלאומיות לא משכנעת. עודאי וקוסאי, שני בניו של סדאם חוסיין, חוסלו הלכה למעשה בידי האמריקנים, וכך גם אחרים בעיראק ובאפגניסטן. לאוסמה בן לאדן ועוזריו מכינים האמריקנים סוף דומה: הם הופכים את העולם כדי למצוא אותם ולחסל אותם, לא כדי להזהיר אותם כחוק ולרפד אותם בעורכי דין.

     

    מגיע לו למות? בטח שמגיע. השאלה היא אם מגיע לנו.

     

    נדמה שיש שתי גישות שמנחות את ממשלות ישראל בסוגיות ביטחון: האחת מתרכזת בגרימת כאב לצד השני. האחרת מתרכזת במיזעור הכאב לצד שלנו.

     

    הגדר, למשל, נועדה להקטין את כאבם של הישראלים. זה סוד קסמה. הממשלה, שלא רצתה בגדר, מקימה אותה בתוואי שגורם כאב לעשרות אלפי פלסטינים. הכאב הזה מוסיף דלק למדורת הטרור. התוצאה היא גדר שחותרת תחת עצמה.

     

    מדיניות החיסולים הממוקדים, לעומת זאת, היא פרי רוחה של הגישה השנייה, זאת שמקבלת את סיפוקה מכאבו של הצד השני. המדיניות הזאת כולה אמוציה: מקורה בתסכול הנורא של ממשלה, שעומדת חסרת אונים מול הטרור הבלתי נגמר. היא יודעת שהחיסולים לא יצמצמו את הטרור, אולי להפך, אבל אין לה פטנט אחר.

     

    בשלב הראשון חוסלו דרגים מבצעיים. כשהתברר שעל כל "מהנדס" שחוסל קמים שניים חדשים, נפתחו החיסולים של הדרגים הפוליטיים. ועכשיו, עם השייח' יאסין, הגיעו אל הדרג הדתי.

     

    אף אחד במערכת, גם לא שרון, לא מאמין שחיסולו של השייח' יפחית טרור. אין כאן אסטרטגיה: רק תסכול מר וקושי גובר להסתכל בעיניהם של הבוחרים.

     

    מול זה עומדים הסיכונים: החשש מהתלהטות מחודשת של התקוממות עממית, מהסוג שנפל עלינו לאחר פרשת המנהרה ולאחר עלייתו של שרון להר הבית. החשש ממגה-פיגוע. החשש ממלחמה דתית, יהודית-איסלאמית. החשש מפגיעה בקהילות יהודיות, מאיסטנבול עד בואנוס איירס. השייח' יאסין אשם במותם של מאות יהודים בחייו. השאלה שצריכה להטריד עכשיו היא כמה יהודים יהרוג במותו.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "פעולה מהבטן"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים