החלל שבחיינו: אתם מספרים על הנופלים

לרובנו הטקס הזה אינו חורג מהשגרה המוכרת של פולחן הישראליות: צפירה, דום מתוח, ראש מורכן. שתי דקות של דקירה בלב.

גם השנה יתקבצו ילדי כיתה אל"ף בהמוניהם, בחולצות לבנות, ועל רקע הסירנה המפלחת את השקט יצחקקו במבוכה זה לזה, מתקשים לקלוט את חרדת הקודש שנפלה על רחבת הטקסים העליזה של בית הספר, מתקשים להבין שההתייחדות השנתית עם זכר הנופלים היא השלב הראשון בהשתייכות לשבט הקטן והמיוחד שלנו - הישראלים.

ובתום שתי דקות של קינה לאומית, ואחרי שננגב את הדמעה ההכרחית של השכחה, ואחרי שנשתתף בעצרת, ואולי גם נצפה במשדר זיכרון מיוחד ובסרט דוקומנטרי שמנציח את דמותו של חייל זה או אחר - נשוב כולנו לשגרת יומנו, ובערב נצא אל רחבות הריקודים, ונחגוג בבמות, וניקח את הזכות להיות עם חופשי בארצנו כמובנת מאליה, כאילו לא שולם תמורתה המחיר האולטימטיבי, מחיר דם בנינו, והורינו, ואחינו.

כל יום הוא זיכרון

ובזמן הזה ימשיך להינשא בכי האמהות, והאבות, ובנות הזוג, והיתומים, מעל טורי הקברים הצחורים בחלקות הצבאיות. ונפשם של בני המשפחות שאיבדו את היקר להם מכל תצא שוב לעוד מבט אחד, עוד רגע אחד איתו, עוד צחוק אחד אחרון. כי להם, לבני המשפחות, כל יום שעובר הוא יום זיכרון, כל רגע הוא התייחדות, כל אירוע משמח הוא גם חור גדול בלב.

ב-56 השנים שבהן השבט שלנו עדיין נלחם על עצמאותו, אין כמעט אחד מאיתנו שלא חש את מחיר החופש על בשרו, אין כמעט ישראלי שלא מכיר אחד, שנתן את חייו על מזבח החירות.

הסיפור שלי, החלל שלי

זו השנה הרביעית ש-ynet מאפשר לכם, הגולשים, לספר למאות אלפי הקוראים על החלל הפרטי שלכם, על האיש שהיה, על דמותו, על תכונותיו, על מה שאתם זוכרים ממנו, ומה לעולם לא תשכחו.

בשלוש השנים האחרונות התקהלו כאן ביום הזיכרון המוני גולשים, שסיפרו במילים צנועות וללא קישוטים לשוניים, מאות סיפורים על החברים, הבנים, בני הזוג וההורים - שנקטפו בעודם נערים צעירים, שדמותם לעולם לא תימחק מזכרונם.

קראו כאן את סיפורי "החלל שלי", שכתבו גולשי ynet:

• אתם מספרים על הנופלים - סיפורי הגולשים מיום הזיכרון תשס"א
• החלל הפרטי שלנו - סיפורי הגולשים מיום הזיכרון תשס"ב
• החלל שלי, שלא אשכח - סיפורי הגולשים מיום הזיכרון תשס"ג
  

מאות הסיפורים האישיים האלה, שלעיתים לופתים את הבטן וחונקים את הגרון, יוצרים ביחד מסמך מדהים בעוצמתו, נוגע ללב, עצוב עד אין-קץ, שמצליח לאחד ימין ושמאל, דתי וחילוני, ותיק ועולה, לכדי משפחה אחת גדולה, מדממת, כואבת, שבכל זאת נושכת שפתיים וממשיכה הלאה.

כבכל שנה, אתם מוזמנים לספר לנו ולגולשים על החלל הפרטי שלכם, ולאפשר גם לנו ולכל גולשי האתר מהארץ והעולם, להרכין לרגע ראש לזכרו של האיש שאהבתם.

עשו זאת כאן, באמצעות "תגובה לכתבה". רישמו בשדה הכותרת את שם המנוח, וכולנו נדליק נר לזכרו.