השיחות האחרונות בטיסות ה-11/9: "אבא, המצב רע"

הוועדה לבדיקת אירועי ה-11 בספטמבר, שפרסמה אתמול (ה') את מסקנותיה, חשפה לראשונה גם עדויות מזעזעות על הרגעים האחרונים בחייהם של הנוסעים בטיסות שהתרסקו על מגדלי התאומים ושל עובדים במגדלים, היושבים חסרי אונים לאחר ההתרסקות, ומבקשים סיוע משירותי החירום, לשווא. 

• פורסם דו"ח ה-11 בספטמבר; בוש נושם לרווחה
• כך התנגדו נוסעי המטוס שהתרסק בפנסילבניה
  

טיסה 11: דקירות, חטיפה והתרסקות

הדו"ח מתאר את השתלשלות האירועים באותו יום שלישי בבוקר, ב-11 בספטמבר 2001. בשעה 8 בבוקר יצאה טיסת אמריקן איירליינס מספר 11, מבוסטון ללוס אנג'לס. על המטוס היו תשעה אנשי צוות ו-81 נוסעים, מהם חמישה טרוריסטים. 

אחרי רבע שעה טיפס המטוס לגובה של 26 אלף רגל. צוות הדיילים התכוננו להגיש שתייה לנוסעים. באותה שעה הועבר המסר השגרתי האחרון מהטייסים, שקיבלו הוראות ממגדל הפיקוח בבוסטון. 16 שניות לאחר סיום התשדורת, קרא מגדל הפיקוח לטייסים להמשיך לטפס לגובה של 35 אלף רגל. אלא שמסר זה לא נענה, ומכך ניתן להסיק, שבשניות אלה נחטף המטוס.

החטיפה התחילה כששלושה מהחוטפים דקרו שתי דיילות. לאחר מכן התקדם ממקומו במחלקה הראשונה, מוחמד עטא, מנהיג החוטפים, לעבר תא הטייס, יחד עם חוטף נוסף, עבד אל עזיז אל עומרי.

הנוסע דניאל לוין, ישראלי-אמריקני, שישב שורה מאחורי עטא ואל עומרי, הבחין כנראה במתרחש והחליט לנסות לעצור אותם, אולם נדקר בסכין על ידי חוטף שלישי, ככל הנראה, סאתם אל סוואקמי, שישב בכיסא שמאחוריו. בדו"ח מצוין שלוין שירת ארבע שנים בצה"ל.

בשלב זה השתמשו החוטפים בתרסיס מדמיע כלשהוא, כדי לגרום לנוסעים ולדיילים במחלקה הראשונה, להתרחק מתא הטייס ולנוע לעבר אחורי המטוס.

כחמש דקות לאחר תחילת החטיפה, התקשרה הדיילת בטי אונג למשרדי אמריקן איירליינס בצפון קרוליינה. תחילה דיווחה אונג כי היא אינה מצליחה ליצור קשר עם הטייסים בתא הטייס וכי נוסע נדקר במחלקה הראשונה. "אני חושבת שיש פה גז מדמיע, אנחנו לא יכולים לנשום. אני לא יודעת, אני חושבת שחוטפים אותנו". כמו כן דיווחה אונג ששני דיילים נדקרו.

באותו הזמן הצליחה דיילת נוספת, איימי סוויני, ליצור קשר עם המשרד של חברת התעופה בבוסטון. היא דיווחה גם על דקירות ועל חטיפה ואמרה שהחוטפים הם ממוצא "מזרח תיכוני". סוויני דיווחה גם: "אנחנו טסים נמוך. אנחנו טסים מאוד נמוך, הרבה יותר מדי נמוך". אחרי כמה שניות היא קראה: אלוהים, אנחנו טסים הרבה יותר מדי נמוך", והשיחה נותקה.

ב-8:45 התרסק המטוס למגדל הצפוני במרכז הסחר העולמי.

טיסה 175: "אבא, אל תדאג, זה יהיה מהיר מאוד"

טיסת יונייטד איירליינס מספר 175 יצאה מבוסטון בשעה 8:14. במטוס היו שבעה אנשי צוות ו-56 נוסעים. החוטפים השתלטו על המטוס זמן קצר אחרי ההמראה, בערך באותו הזמן בו התרסקה טיסה 11 במגדל הצפוני.

שני הטייסים נדקרו למוות. במגדל הפיקוח על הקרקע הבחינו אנשי הצוות שהמטוס פונה לכיוון ניו יורק, וניסו ליצור עימו קשר, ללא הצלחה.

בשעה 8:52 קיבל לי הנסון, בעיר איסטון שבקונטיקט, שיחת טלפון מבנו פיטר, שהיה על הטיסה. "אני חושב שהם השתלטו על תא הטייס", סיפר הבן, "דיילת נדקרה ואחד הנוסעים נהרג. המטוס מבצע תנועות משונות. תתקשר ליונייטד איירליינס, תגיד להם את מספר הטיסה". לי הנסון התקשר למשטרה המקומית ודיווח על מה שסיפר בנו.

באותו הזמן התקשר דייל מטיסה 175 למשרדי חברת התעופה בסאן פרנסיסקו ודיווח שהמטוס נחטף, הטייסים נהרגו וככל הנראה החוטפים מטיסים את המטוס.

אחרי כמה דקות התקשר שוב פיטר הנסון לאביו. "אבא, המצב רע. דיילת נדקרה, יש להם גז מדמיע. הם אמרו שיש להם פצצה. הרבה נוסעים מקיאים ומרגישים רע. המטוס עושה תנועות חדות. אני חושב שאנחנו נופלים. אני חושב שהם רוצים לטוס לשיקגו או למקום אחר ולהתרסק לתוך בניין. אבא, אל תדאג, אם זה יקרה, זה יהיה מהיר מאוד, אלוהים, אלוהים". האב שמע אשה צורחת ברקע ואז נותקה השיחה.

בשלב זה פתח הנסון את הטלוויזיה וראה את המטוס השני מתרסק לתוך המגדל הדרומי.

המוקדנים ב-911 לא ידעו איך להתמודד

בחורבן וההרס שנזרע במגדלים שנפגעו ועד לקריסתם, נלכדו אלפי בני אדם. רבים הצליחו להימלט, תוך שהם מסתייעים זה בזה ובכבאים. בקומות שלא נפגעו פשט ריח חריף של דלק מהמטוסים, שהקשה על הנשימה. רבים נפצעו וחושך שרר בחלק מהקומות.

בין היתר מתאר הדו"ח את האימה וחוסר הידיעה של העובדים, את ההתארגנויות העצמאיות לחילוץ ואת הפגנת האומץ של עובדים רבים שסייעו לחבריהם להימלט. 

עובדים רבים שהיו מתחת לקומות שנפגעו, הצליחו להתקשר למספר החירום 911, ולבקש עזרה. על פי הדו"ח, המוקדנים הורו להם להישאר במקומם, ורבים נהרגו זמן קצר אחר כך בקריסת המגדלים.

אדם שהצליח להימלט בזמן, סיפר שהמוקדנים ב-911 כלל לא ידעו להתמודד עם מימדי האסון. האיש סיפר כי המוקדן אליו הגיע אמר לו להמתין על הקו. "פתאום מצאתי את עצמי ממתין לא מעט זמן. ואז עלה מישהו אחר לקו ואמרתי לו שראיתי אנשים פצועים בקומה ה-44 ושצריך עזרה. גם הוא אמר לי להמתין. כשהאדם השלישי ענה לי, אמרתי לו שוב את הפרטים והודעתי לו שאני יוצא מהבניין, ושיעשו מה שצריך עם המידע".