תופסת ערפילים
"האוויר רווי אדי מים. הערפילים משיכים ללוות אותנו, מנמרים בלבן ואפור את ההרים, חושפים ומסתירים. טיפות הערפל מתעבות על כל מה שמסביב. מקרוב נראים הפרחים דומעים". מסע לטורקיה, כתבה שלישית בסדרה
העליה לגבהים מזמנת לנו משחקי מחבואים ותופסת עם הערפילים. נוכחותם האינטנסיבית מאפשרת להכירם מעט יותר. בתחילה הם הסתתרו, לא נתנו כל רמז לקיומם, ואז התגלו ובאחת היינו בתוכם. רוחות הבוקר מעלות אותם למעלה, והערפל שנראה סמיך ויציב משתנה במהירות. בטיול, כשמשקיעים מאמץ רב בכדי לראות את המרחבים הנפרשים מנקודת תצפית גבוהה, יש משמעות להגעה לפסגה ולו לזמן קצר.
למרות זאת, אנחנו לא מוותרים על מתנות הדרך, שהרי רוב רובו של המסע הוא הדרך וגם פסגת ההר, למעט במשמעותה הטופוגרפית, היא פשוט עוד נקודה במסלול. שיווי משקל עדין קיים בין הרצון להשתהות במקום לבין הרצון להספיק לראות עוד ועוד. מדריך הטיול, שמכיר את האזור כאת כף ידו, קוצב לנו זמן להתרשם מפריחת הרודודנדרום ומשאר הצמחים האלפינים ובכך פוטר אותנו מאחריות לניהול הזמן. מאפשר לנו להיות בחופש.
האוויר רווי אדי מים. טיפות הערפל מתעבות על כל מה שמסביב. מקרוב נראים הפרחים דומעים. העדינים שבהם כורעים תחת משקל הטיפות. אילו הייתי פוגשת בהן בארץ היייתי ודאי מדמה אותם לאגלי זיעה. סידור צפוף של טיפות מים חושף קורי עכביש. באור המפוזר בולטים הקורים פחות מאשר באור הישיר. אני סקרנית לדעת איך נראות טיפות המים לעכביש היושב בפנים.
ליד 'אגם הדגים', אנחנו עוצרים לשתות תה ולחלץ עצמות. הערפילים ממשיכים ללוות אותנו. בדומה לשלוגיות (שאריות השלג), הם מנמרים בלבן ואפור את ההרים. חושפים ומסתירים. דרך מפותלת, תלולה, משובשת ורטובה מובילה אותנו לאוכף של הרי דילק ממנו נשקפו 'שבעת האגמים'.
אני עוצמת עיניים, מרגישה את המגע העדין של הערפל החולף על פני במהירות. חושבת על כך, שבעדינות הזו הוא חולף גם על פני סלעי היסוד העתיקים, יוצר הרמוניה עם כל מה שנקרה בדרכו.
- הכתבות הקודמות על טורקיה: מים ביבוא אישי,
פסטורליה טורקית.
- שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים', 'חופשית ברוח' ו'נופי נפש'. לאתר הבית שלה לחצו כאן.