שתף קטע נבחר

מציאות צורבת

לא תמיד הזהירות מבורכת. אם תאושר הצעת החוק הבעייתית של משרד המשפטים המכשירה את צריבת המוזיקה, היוצרים ייזכו לפיצוי משמעותי יותר מבעבר, אך זו לא תמנע את התביעות שבדרך נגד משתפי קבצים, ולא תסייע לתעשיית המוזיקה (והקולנוע) המקומית להיפטר מגישת ה"אכלו לי שתו לי"

הצעת החוק של משרד המשפטים, הקוראת להכשיר את צריבת התקליטורים בתמורה להטלת מס על תקליטורים ריקים, גררה נחרות של בוז מצד חלק מהגולשים שהגיבו לידיעה ב-ynet בשבוע שעבר. "קניתי צורב לפני 4 שנים ועכשיו אני יכול לצרוב סוף סוף", לעג "גיא", "מזתומרת? מה עד עכשיו היה אסור?", תהה גולש אחר.

 

יש בסיס איתן לתחושת הכוח של המשתמש הטכנולוגי, המחזיק בביתו צורב תקליטורים ו-DVD ומעלה ומוריד מהרשת שירים, סרטים ותוכנות בחופשיות באמצעות תוכנות שיתוף קבצים. מבחינתו, הצריבה היא פעולה לגיטימית לחלוטין המתבצעת בביתו לשימוש עצמי ואילו "ההכשרה" חסרת משמעות מבחינתו.

 

אך הלעג, במקרה הזה, מיותר. במקרים רבים החקיקה משתרכת מאחורי ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות ולמחוקק לא נותר אלא להתמודד עם המציאות המשפטית הקיימת, במסגרתה מאות אלפי בני אדם מפרים את החוק. מאחר וברור למשרד המשפטים כי לא ניתן לעבור מדלת לדלת ולהעמיד לדין את כל הצורבים, הוחלט לפצות את בעלי הזכויות ולהכשיר את הצריבה.

 

פיצוי? על מה?

 

בבתים רבים משמשים צורבי תקליטורים למטרה עיקרית אחת: צריבת שירים שהורדו מרשתות שיתוף קבצים. מאחר והמחוקק מקבל את עמדת ארגוני היוצרים כי מדובר בהפרת זכויות יוצרים לכל דבר, הוא מבקש לפצותם. סקרי שימוש ייערכו לגבי אמצעי מדיה ועל פי התוצאות יוחלט מה יהיה גובה ההיטל (הגובה המרבי - חמישה אחוזים ממחיר המדיה).

 

כלומר, אם חבילת תקליטורים ריקים עולה 15 שקלים ויתברר כי 100 אחוז מהנשאלים משתמשים בתקליטורים לצורך צריבה של שירים פיראטיים, נשלם עבורם מס בסך 0.75 אגורות, שיועבר ליוצרים. בהצעת החוק החדשה תיקן המחוקק עוול ישן, וקבע כי הפיצוי שיוסכם יועבר ישירות על ידי המדינה לארגוני היוצרים. על פי ההסדר הישן, במסגרת התיקון לפקודת זכויות יוצרים (המכונה "חוק הקלטות הריקות"), הם נאלצו לחזר על פתחי האוצר בתקווה שיקצה להם שברירי אחוזים מכספי משלם המסים.

 

לא רק משתפי הקבצים מסתייגים מהצעת החוק החדשה, גם בארגוני היוצרים לא כל כך מרוצים, ובצדק מבחינתם. ההצעה לא חלה על תקליטורי מוזיקה בלבד ולא על תקליטורי DVD, והיא מתייחסת ל"התקן המשמש להעתקה של תקליטים" בלבד. המחוקק העניק בידי שר המשפטים גמישות ראויה לקבוע אילו התקנים יכללו בהסדר אך התכוון בעיקר לאמצעי מדיה ולא למגוון התקני חומרה המשמשים להעתקת מוזיקה כגון צורבים, נגנים, דיסקים ו-USB. ודומה שכאן האבסורד הגדול - משתמש שיוריד עשרות קבצי מוזיקה לדיסק הקשיח יפר את החוק, אך אם יצרוב את השירים האלה לתקליטור ישמור על החוק.

 

הצעות מרחיקות לכת

 

עיל"ם, עמותה ישראלית לזכויות מוסיקאים מבצעים, הציעה השנה הצעת חוק מקיפה יותר ונכונה יותר, מבחינת היוצרים, לפיה יוטל מס על כל התקן המשמש להעתקת תכנים המוגנים בזכויות יוצרים, כולל מחשב אישי, נגני מוזיקה, צורבים ועוד, כאשר גובה המס היחסי ייקבע על פי סקרי שימוש.

 

בקנדה אף הרחיקו לכת עד טיפול במקור הבעיה - תוכנות שיתוף הקבצים, ושם קבע בית המשפט כי מותר להוריד מוזיקה מהרשת לצרכים אישיים בלבד, אולם פעולות הפצה, כגון העלאת קבצים ושיתופם באמצעות תוכנות כגון קאזה, אסורות. הלבנת שיתוף הקבצים מתאפשרת באמצעות מס שיוטל על צורבים, נגני MP3 והתקנים נוספים, שיפצו את האמנים.

 

"לדעתי צריך להטיל היטל על כל מתקן או מכשיר המשמש לצורך העתקת יצירות המוגנות בזכויות היוצרים, כאשר גובה ההיטל הוא פרופורציונאלי ומתייחס לעובדה כי יש נם התקנים המשמשים גם לצרכים אחרים", סבור עו"ד טוני גרינמן, מומחה לזכויות יוצרים, "למשל, היטל על נגן IPod עשוי להיות גבוה יותר מההיטל על דיסקים קשיחים".

 

זהירות לא מבורכת

 

עו"ד עמית אשכנזי ממחלקת ייעוץ וחקיקה אזרחית במשרד המשפטים מנמק את מוגבלותה של הצעת החוק החדשה "בחוסר רצון ליצור עיוותים בשוק". "מדובר בתחומים מתפתחים ואנחנו רוצים לנהוג בהם בזהירות, לפי מודלים זהירים", הוא מסביר. במשרד תולים תקוות כי הפגיעה בזכויות היוצרים באינטרנט תצומצם בעזרת טכנולוגיות אנטי פיראטיות (DRM) ולא שותפים לחוות הדעות של מומחים טכנולוגיים לא מעטים שאינם צופים להן עתיד מזהיר.

 

באשר לנושא תקליטורי ה-DVD, במשרד המשפטים לא סבורים כי הפתרון למוזיקה מתאים לבעיה של העתקת סרטים מבחינת מגוון בעלי הזכויות ותביעותיהם. במשרד גם סבורים כי בעיית שיתוף הסרטים עדיין אינה נפוצה בישראל (ככל הנראה, אנשי המשרד לא משוטטים באתרים העוסקים בכך, ובהם מבקרים עשרות אלפי ישראלים מדי יום).

 

לא תמיד הזהירות מבורכת. אם תאושר הצעת החוק של משרד המשפטים, היוצרים ייזכו אמנם לפיצוי משמעותי יותר מבעבר, אך זו לא תמנע את התביעות שבדרך נגד משתפי קבצים, ולא תסייע לתעשיית המוזיקה (והקולנוע) המקומית להיפטר מגישת ה"אכלו לי שתו לי" וסוף סוף להתייחס לאינטרנט כהזדמנות ולא כאיום. הגולשים, מצדם, ימשיכו לצרוב בהמוניהם, שנים לאחר שהתקליטורים ייעלמו מהשוק ביחד עם המס שהוטל עליהם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים