זעקת הרופאים: ישראל לא משקיעה ברפואה מונעת
בעקבות הדיון בכנסת, ממנו עולה כי המדינה מפנה את רוב תקציב הבריאות לטיפול במחלות לב אחרי שהן התפתחו ולא מקצה את המשאבים הנדרשים למניעתן, יוצאת יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, ד"ר מילכה דונחין, נגד סדר העדיפות המעוות בהקצאת תקציב הבריאות בארץ: "אם מישהו לא יתעשת ויתחיל להשקיע בבריאות הציבור וברפואה מונעת – אנחנו עלולים להגיע למצב ששיעור השמנים וחולי הסוכרת באוכלוסייה יכפיל את עצמו". טור אישי
הנתונים שעלו בדיון חושפים שתי בעיות חריפות ברפואה הציבורית בישראל בשנים האחרונות: ראשית, בעיה חריפה של קדימויות ושל סדרי עדיפויות מעוותים בהקצאת משאבי הבריאות. שנית, תפישה כלכלית גורפת ושגויה של
אפילו הבנק העולמי, שהוא מוסד בינלאומי מכובד מאוד שידוע בנטיות המובהקות שלו בעד הפרטה, הוציא באחרונה מסמך עמדה הקובע שגם הפרטה יש לבצע "בצורה מושכלת". מומחי הבנק ניתחו שורה של הפרטות של מערכות בריאות בעולם, וקבעו באופן חד משמעי, שאת בריאות הציבור אסור להפריט.
המחברים כותבים בפרק המסקנות בצורה מפורשת: הפרטה של שירותי בריאות ציבור בעולם רק גרמה נזקים. אבל בארץ, בניגוד לכך, מתרחש בשנים האחרונות באופן מואץ תהליך מדאיג של קיצוץ משאבי כח אדם ותקציבים של שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, במסגרת המגמה לצמצום הסקטור הציבורי.
המניעה מתחילה בבית הספר - וגם זה מקוצץ
כך, למשל, מתרחש בשנים האחרונות צמצום בלתי אפשרי ומדאיג בשירותי הבריאות לתלמיד. אחיות בריאות הציבור שנתנו הכשרה לתלמידים ולמורים במשך שנים והיו אחת מספינות הדגל של הרפואה המונעת והחינוך לבריאות – הולכות ונעלמות. עכשיו בכלל רוצים להעביר את השירות לקופות החולים.
שירותי בריאות התלמיד הם בדיוק המקום שאפשר לעסוק בו בחינוך לבריאות ולעצב התנהגות שמונעת השמנה ואכילה לא מבוקרת. זה המקום שנמצאת בו אחות בבית ספר, שיכולה לסייע באיתור מוקדם ובחינוך של התלמידים, ואפשר לטפל בו בכל גורמי הסיכון (מניעת עישון, מניעת השמנה ועידוד פעילות גופנית), עוד לפני שהם מתפתחים לכלל מחלת לב חריפה, שהטיפול בה יקר ושגורמת סבל לחיי החולים.
אבל היום האחיות כבר כמעט לא נמצאות בבתי הספר, כיוון שקיצצו כל כך את השירות הזה. היום יש אחות אחת רק על כל שלושה או ארבעה בתי ספר. זה דבר שפשוט לא מאפשר להן לעשות את עבודתן. האחות היא גם דמות מקצועית שיכולה לעזור למורים, ואם אנחנו רוצים לראות את המורים כמי שמחנכים לבריאות – אז היום אין להם אוטוריטה מקצועית לצידם. האוצר מעוניין להעביר עכשיו את כל השירות המונע של בריאות התלמידים לקופות החולים – וכך לא יהיה שירות מונע בכלל.
כדי לפרוט את העניין לפרוטות ולסבר את האוזן: בעבר היו כמעט 100% מהילדים בכיתות א' עוברים בדיקות סינון ראייה בבית הספר, שבהן ניתן בנקל לגלות בעיות ראייה. אבל היום משרד החינוך מפנה את תלמידי השנה הראשונה לרופאי העיניים בקופות החולים, אך הם, מסתבר, לא ממש מנצלים את העניין. בשנה שעברה, שהייתה השנה הראשונה שהפעילו את השיטה הזו – רק 5% (!) מהילדים נבדקו. כפי שאפשר לראות, בריאות הציבור היא פשוט דבר שכלל לא ניתן להפרטה.
טיפת חלב הולכות להעלם
והנה דוגמה נוספת: טיפות החלב בישראל, שקיבלו לפני כמה שנים את פרס ארגון הבריאות העולמי על שירות מצטיין, נמצאות היום במצב בלתי אפשרי,
בגלל הקיצוץ העמוק בתקציבן. אין כלל ספק ואין ויכוח שככל שמתחילים לדאוג לבריאות מוקדם יותר – כך נחסכות בעיות בריאות ומחלות בגילאים המתקדמים יותר. אבל באוצר נוקטים באסטרטגיה אגרסיבית של קיצוץ שתביא בהכרח להפרטת טיפות החלב או לחיסול השירות בכלל.
רק במחוז הצפון נסגרו בשנה האחרונה עשר תחנות (בין היתר במושב דובב ובמטולה). אם נסגרות תחנות טיפת חלב – משמעות הדברים היא שהאמהות צריכות לנסוע מרחקים. פעמים רבות הן פשוט מוותרות על הטירחה. כל התהליך של האבחון המוקדם והדרכת האמהות שיכול לשפר, דרמטית, את מצב הבריאות של האוכלוסייה – הולך ומתכרסם.
באוצר הולכים ומכרסמים בשירותי בריאות הציבור של משרד הבריאות, שלקח על עצמו מאז קום המדינה משימה לאומית לספק את השירות המונע מגיל אפס ועד לקשישים. האידיאולוגיה של ההפרטה יצרה מצב של כירסום בשירות הזה, שבמסגרתו אפילו אם יש תקציב – גם אז לא מאשרים את מילוי התקנים החסרים.
התקציב של שירותי בריאות הציבור בשנים האחרונות לא הדביק אפילו את קצב עדכון תקציב משרד הבריאות. כך, למשל, אם נסתכל על הגידול בתקציב מ-98' עד 03' – אחוז הגידול הכולל עמד על 21%. באותה תקופה גדל תקציב שירותי בריאות הציבור ב-15.5% בלבד, ואילו תקציב בריאות התלמיד גדל רק ב-4.5%. זה פשוט לא פרופורציונלי.
סוכרת: מחלה שניתן למנוע
מחלות כמו סוכרת נמצאות בעלייה מתמדת, ונובעות, בין היתר, מתזונה לא נכונה והשמנה של הציבור. נכון שאנחנו יודעים לטפל בסוכרת ונותנים לה את הטיפול התרופתי – אבל לא רק שהוא יקר, אלא שהמחלה פוגעת משמעותית באיכות החיים של החולים. וזאת במקום למנוע אותה. כדי למנוע את התחלואה בה – צריך לפעול הרבה קודם. צריך לשנות הרגלי בריאות והרגלי אכילה ולהגביר את הפעילות הגופנית.
היחס בחלוקת המשאבים בין הטיפול הקורטיבי (הטיפול בחולים כדי לרפא אותם) לעומת הטיפול המונע – נוטה בבירור לצד הקורטיבי. יש מספיק עדויות בעולם שהטיפול המונע חוסך כסף והוא עדיף כלכלית בטווח הארוך. אבל הטיפול המונע לא מתוקצב בסל הבריאות, וגם הקופות לא מתוקצבות בעבורו. תמיד כאשר מחלקים את העוגה נותנים קודם לדברים הדחופים ורק אחר כך לחשובים.
זאת בעיה חמורה, ואם מישהו לא יתעשת ויתחיל להשקיע בבריאות הציבור וברפואה מונעת – אנחנו עלולים להגיע למצב שבו יוכפל שיעור השמנים וחולי הסוכרת באוכלוסייה. מעבר לפגיעה הקשה בבריאות הציבור, הטיפול בכך יגזול עוד הרבה מאוד משאבים כלכליים.
לפנייה לכתב/ת 
