הרואין במחלקה הסגורה ולרופאים זה לא מזיז

כשהיה בן 16, תקפו את אבינעם אלפרון מחשבות שווא. הוריו המודאגים פנו לרופא המשפחה, וזה שלח את הצעיר לאבחון פסיכיאטרי. הנער נשלח לאשפוז במחלקת הנוער בבית החולים גהה ובהמשך אובחן כחולה בסכיזופרניה אפקטיבית.

היום, כשהוא בן 31 ומאחוריו אשפוזים רבים, נושא אלפרון בתארים: חולה נפש ונרקומן. "את המחלה אף אחד לא יכול היה למנוע", הוא אומר, "אבל את התלות שלי בסמים אפשר היה לעצור. רק במהלך האשפוז התחלתי להשתמש בסמים והתמכרתי להם".

בין האשפוזים התחיל אלפרון להשתמש בגראס. בגיל 19, כשאושפז באותו בית חולים במחלקת בוגרים, התוודע לראשונה להרואין. לדבריו, חולה נרקומן הציע לו לנסות את הסם. "הוא אמר לי שזה יעשה לי טוב ולימד אותי להסניף".

ההסנפה הראשונה גררה הסנפות נוספות. "הזריקות שקיבלתי גרמו לי הרגשה כבדה", מספר אלפרון. "ההלידול (תרופה נוגדת פסיכוזה ומחשבות שווא – א.א) מחק אותי. הייתי כמו שק תפוחי אדמה. בלי שמחה, בלי כעס, בלי רצונות, בלי כלום. כשהשתמשתי בהרואין, הרגשתי שאני חי. הדיכאון נמחק, החושים התעוררו מחדש. הרגשתי טוב עם זה.

"היינו נכנסים לשירותים ומסניפים בלי בעיה. כשאחים או רופאים תפסו אותנו, הם אמרו: 'יופי, כל הכבוד. אם המשפחה שלך תדע שאתה נרקומן – יהרגו אותך. תראה איך אתה נראה', אבל אף אחד לא הפריע לי להמשיך".

- איך סמים מגיעים למחלקה?

"הם מוחדרים באמצעות בני משפחה או חברים של החולים, או על ידי החולים עצמם, שחוזרים מחופשות ולא נבדקים".

בתקופות שבהן לא היה מאושפז השיג אלפרון את הסם בדרכים פליליות. "ביזבזתי לפחות 100 שקל ביום על הרואין. השתמשתי בסם שלוש פעמים ביום, רבע או חצי גרם בכל פעם, והמינון עלה בהדרגה". כיוון שהוא נרקומן, נשללה ממנו הזכות ליהנות מדיור מוגן או מהוסטל שיקומי לחולי נפש. "לא מספיק שאני חולה והפכתי בבית החולים לנרקומן, גם מענישים אותי", הוא אומר.

חשיפת חולים לסמים קלים וקשים בבתי חולים פסיכיאטריים הפכה למכה הקשה ביותר שעימה נאלצים להתמודד הצוותים הרפואיים, ללא הצלחה.

ההערכה שעולה ממחקרים היא ש-35%-45% מכלל חולי הנפש, בעיקר חולי סכיזופרניה, נוהגים להשתמש בסמים. מנתוני משרד הבריאות עולה שמדי שנה מאושפזים בישראל קרוב ל-4,000 חולי נפש חדשים, בנוסף לכ-20 אלף החולים שמאושפזים לאורך שנים ובאשפוזים חוזרים.

לפני שלוש שנים התפרצה מחלת הסכיזופרניה פעם נוספת אצל ג'. היא היתה אז בחודש השישי להריונה ואושפזה תחת השגחה מלאה בבית חולים כללי במרכז הארץ. מיד אחרי הלידה הועברה התינוקת לטיפול אצל אמה של ג', והיא נשלחה לבית החולים הפסיכיאטרי נס ציונה, כשהיא סובלת ממחשבות שווא קשות ולא מתמצאת בזמן ובמקום.

"המפגש עם המחלקה היה שוק עצום בשבילי", מספר ר' בעלה. "כולם נראו שם זומבים ועישנו סיגריות כמו ארובות מהלכות". גם ג' נצמדה לסיגריות והציתה אחת אחרי השנייה. "כל יום בביקור אצלה הייתי משאיר לה שתי חפיסות, והיא תמיד אמרה שזה לא מספיק לה וביקשה עוד".

במקביל התוודע ר' לתופעה של עישון סמים במחלקה. "האחיות או עובדי כוח העזר היו מסלקים את הנרקומנים לדשא. 'לך תעשן בחוץ', אמרו, 'אל תסריח את המחלקה', כי לגראס יש ריח חריף. הכל היה גלוי ופתוח.

"השיא היה כשאשתי ביקשה שאביא לה כמות סיגריות כפולה, וכשסירבתי אמרה: 'טוב, לא צריך. מ' תיתן לי גראס. זה יותר טוב. זה ירגיע לי את העצבים'. כששאלתי את מ', שכנתה לחדר, מאיפה יש לה גראס, היא אמרה לי שאחיה מביאים לה, כי זה עושה לה טוב ומרגיע אותה".

ר' ניסה, לדבריו, לשתף את אנשי הצוות בבעיה, אך נאמר לו שאין מה לעשות, אין דרך למנוע את השימוש בסמים. "הגישה שלהם היתה: 'אם זה מרגיע אותם, נעלים עין'. הפחד שלי היה שבנוסף למחלה אשתי עוד תהפוך לנרקומנית, ואז סיכויי השיקום שלה ישאפו לאפס".

תגובת פרופ' משה קוטלר, מנהל בתי החולים הפסיכיאטריים באר יעקב ונס ציונה: "קשה מאוד להילחם בתופעת הסמים בבתי החולים הפסיכיאטריים. קשה למנוע את החדרתם פנימה ואת השימוש בהם. את תגובת האחות לחולה, שיילך ויעשן בחוץ, אני רואה בחומרה. מכל מקום, מדובר בסוגיה בעייתית שאני לא רואה כל דרך למנוע או לפתור אותה".

א' אושפז לראשונה בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה לפני ארבע שנים, אחרי שאובחן כחולה במאניה-דיפרסיה. הוא היה מדוכא ולא מצא טעם לחייו. אחרי שלושה חודשי אשפוז חלה הטבה מסוימת במצבו, והוא התחיל לקשור קשרים עם החולים האחרים, שלדבריו הציעו לו גראס וחשיש.

"בהתחלה פחדתי שיתפסו אותי ויזרקו אותי מבית החולים", הוא מספר. "אבל למדתי מהחולים האחרים שלאף אחד לא אכפת. הגענו לכזה חופש שימוש בסם, שעישנו במחלקה עצמה ליד חלון פתוח או בדשא שליד המחלקה".

הוריו, שהתרשמו מהטיפול המסור בבנם ושמחו שמצב רוחו השתפר, נדהמו כשביקש מהם כסף לסמים. "הייתי המום, כאילו מישהו נעץ בי סכין", אומר אביו, משה. "בסיוטים הכי עמוקים שלי לא האמנתי שהבן שלי ישתמש בסמים, ועוד במקום שאמור להגן עליו מעצמו ומהשפעתם של חולים אחרים".

לדבריו, הוא פנה לאחות הראשית במחלקה, וזו הציעה לו במרומז לשתף פעולה עם בנו. "זה פשוט חלום רע", הוא אומר בדמעות. "מצד אחד מוציאים אותו מפסיכוזה, ומצד שני הוא עלול להפוך לנרקומן".

תגובת פרופ' אילן מודעי, מנהל בית החולים שער מנשה: "קשה מאוד להגן על חולים שאינם נרקומנים מהשפעת חולים נרקומנים. לכן עיקר המאמץ המושקע הוא במניעת החדרה של סמים למחלקות. עם זאת, צריך לזכור שהסמכויות שלנו מוגבלות, כיוון שהחוק מאפשר בדיקה בכליהם של חולים ומבקרים בלבד ולא על גופם. המדיניות שלנו היא בראש ובראשונה לטפל בחולה הנפש. גם אם אני מגלה שהוא נרקומן, אני לא יכול ליצור נתק פיזי בינו לבין חולים אחרים".

הפתרון: הפרדה בין החולים

פרופ' צבי זמישלני, מנהל בית החולים גהה ויו"ר איגוד הרופאים הפסיכיאטרים בהסתדרות הרפואית, נחרץ יותר במלחמתו בסמים שמוחדרים למחלקות בית החולים. "הצוות עושה הכל כדי להחרים סמים שנמצאים במחלקות", הוא אומר. "לא פעם אנחנו מזעיקים את המשטרה ומוסרים לידיה סמים שתפסנו.

"מבחינתנו אין רעה חולה גדולה מזו שחולה נפש מאושפז משתמש בסם. שימוש בגראס, למשל, עלול להאיץ פסיכוזות, וכך קורה שכל המאמץ השיקומי שהושקע בחולה יורד לטמיון. אני נוקט גישה נחרצת וחריפה ולעיתים לא מהסס להעיף חולים נרקומנים מאשפוז, תוך שאני כותב במכתב השחרור שלהם: 'התועלת הפוטנציאלית שהחולה עשוי להפיק מהאשפוז שלו יורדת בהשוואה לנזק שהוא מסב לאחרים'. שימוש בסמים וסחר בהם בתוך המחלקות הוא קו אדום, שאני מקפיד בכל מאודי שלא יעברו עליו".

למרות זאת השימוש והחשיפה לסמים הם, כאמור, תופעה שכיחה במחלקות הפסיכיאטריות, שהמערכת הבריאותית, האמונה על שלום החולים, לא מצליחה להתמודד עימה. כך ניתן ללמוד מתגובתו של ד"ר אלכס גרינשפון, ראש השירות לבריאות הנפש במשרד הבריאות: "בישראל 11 בתי חולים לחולי נפש ו-10 מחלקות פסיכיאטריות בבתי החולים הכלליים. הבעיה של עישון סמים במחלקות תוך חשיפת חולים לסמים היא קשה – אבל אין מה לעשות. תפקיד בית החולים לטפל באדם החולה, ותפקיד קצין הביטחון למנוע הכנסת סמים".

- האם אתם לא מועלים בתפקידכם כאשר אתם משלימים עם התופעה?

"אנחנו לא שונים משום גוף. כמו שזה לא מצליח בבתי כלא ובבתי ספר, זה לא מצליח גם אצלנו. אין, לצערי, שמירה הרמטית על החולים".

אבל מבירור שערכנו עלה שיש דרך לבודד את חולי הנפש שלא צורכים סמים מחולים שמשתמשים בהם. בשלושה בתי חולים, באר שבע, אברבנאל ולב השרון (פרדסיה), הקצו יחידה נפרדת לחולים הנרקומנים – המחלקה לתחלואה כפולה. הצוות במחלקות האלה מיומן בטיפול המורכב בחולה שסובל הן מבעיות נפשיות והן מהתמכרות לסם.

מדוע לא מאמצים שאר בתי החולים את מדיניות ההפרדה? ד"ר גרינשפון: "ההחלטה להקצות יחידה נפרדת לחולים נרקומנים נתונה בידי כל מנהל בית חולים". אך בפועל מתברר שמשרד הבריאות לא מתקצב או מעודד הקמת מחלקות לתחלואה כפולה.

סמים ותרופות: שילוב קטלני

מדוע שיעור גבוה כל כך של חולי הנפש משתמש בסמים? מסביר ד"ר מוטי משיח, מנהל המחלקה לתחלואה כפולה וסגן מנהל בית החולים אברבנאל: "שימוש בסם מהווה עבור חלק מהחולים Self Medica, מעין ניסיון לריפוי עצמי או לפחות להטבה בתחושה הרעה שגורמת מחלת הנפש.

"לחולה שסובל מדיכאון, שימוש בסם, לפחות בהתחלה, נותן תחושה טובה. הסם 'מרים' אותו מהמדרונות שהוא נמצא בהם ומעודד את רוחו. סמים אחרים מרגיעים את החולה. כך שזה לא מופרך ומפתיע שבקרב החולים האלה נפוץ השימוש בסמים.

"בנוסף, חלק לא מבוטל מהחולים נמצאים בשולי החברה, ללא תמיכה משפחתית, מסגרת תעסוקתית או עניין בחיים. בשל מצבם הנפשי הם דחויים. לכן הם מבקשים נחמה בסמים. זמינותם הגבוהה של הסמים וקלות השגתם הופכות את השימוש בהם לתופעה שכיחה בקרב חולי נפש".

מרחיב ד"ר ארתורו לרנר, מנהל המחלקה לתחלואה כפולה בבית החולים לב השרון (פרדסיה): "יש היגיון פרמקולוגי מסוים בצריכת סמים על ידי חולי נפש. קנביס וגראס, למשל, מרוממים את מצב הרוח, ואילו חשיש מרגיע. חולי סכיזופרניה, לדוגמה, נוטים לצרוך קנביס ואלכוהול, משום שהחומרים הפעילים בהם מצליחים להרגיע אותם. מצד שני, השילוב של נטילת תרופות פסיכיאטריות וצריכת סמים ואלכוהול עלול להביא למותם.

"לחולה שמקבל תרופות מרגיעות בכמות גבוהה וצורך גם הרואין עלול להיגרם שיתוק במערכת הנשימה, דבר שיביא למותו. חולה דכאוני שמשתמש בקוקאין ובאקסטזי – חומרים שמשפרים את מצב רוחו – עלול ללקות בבעיות קשות בפעילות הלב. בכל מקרה, שימוש בסמים בקרב חולי נפש עלול להחמיר או להנציח מצבים פסיכוטיים".

בעיה נוספת היא שלא תמיד יודע הצוות איזה חולה הוא גם נרקומן. "לא כל החולים שמגיעים לאשפוז מצהירים שהם נרקומנים", אומר ד"ר לרנר. "אם אדם מגיע למיון ואומר שהוא סובל ממחשבות שווא, נאשפז אותו. אבל אם הוא יגיד שהוא נרקומן, סביר שנשייך את מחשבות השווא לסם ונסרב לאשפז אותו.

"כאשר הצוות הרפואי לא יודע שהחולה נרקומן, הוא לא יכול להשגיח עליו בהקשר של צריכת הסם. חולים נרקומנים כאלה מציפים את בתי החולים לחולי נפש בסמים. הדרך היחידה למנוע את המשך התופעה היא ערנות גבוהה וקבועה של הרופאים ושל הצוות הרפואי ונטילת דגימות שתן מהחולים".

"איזה ערנות ואיזה נעליים", אומר בכעס אבינעם אלפרון. "לצוות נוח שחולים מסוממים, כי ככה הם משיגים שקט תעשייתי. החולים רגועים, לא מפריעים ולא מתפרצים. אז למה שיילחמו בתופעה?".