אינטל נגד AMD: המירוץ לדור הבא

המשך של הכתבה השלישית: אינטל נגד AMD: תדמית מול טכנולוגיה

השוואת ביצועי מעבדים צריכה להיעשות בהקשר הנכון. אין משמעות אמיתית לשאלה "מי מהיר יותר", לא כשמשווים את אינטל ל-AMD ולא כשמשווים בין פנטיום ל-Athlon. כשאנשים אומרים שמעבדי AMD מהירים יותר, הם מתכוונים לומר שאותו כסף יקנה יותר ביצועים אם תשקיע אותו בטכנולוגיה של AMD. בחלק מהמקרים זה נכון, וזו לא תופעה חדשה. אבל זו הצגה של חלק מתמונה גדולה יותר, שעשויה להשתנות.

AMD תמיד זינבה באינטל באמצעות טכנולוגיות שהציעו יחס מחיר/ביצועים עדיף, אם כי לרוב זה היה בזכות מחיר נמוך יותר מאשר בזכות ביצועים גבוהים, וגרם לה להפסיד. זה גם מה שקיים את התדמית של AMD כ"חיקוי" לדבר האמיתי.

אבל ככל שהטכנולוגיות שלהן מתפתחות ומשתנות, מתברר שההשוואה לא יכולה להיעשות על ציר אחד.

נכון לומר, למשל, שלמעבדים האחרונים של AMD עדיפות ברורה על מעבדי אינטל בהרצת משחקים כמו FarCry ו-Doom 3. בהרצת Quake III, למשל, פנטיום 4 עדיף. זה בהנחה שמשווים זה לזה מעבדים שמחירם דומה, או כאשר משווים בין מעבדי AMD בעלי ציון PR דומה למהירות השעון של מעבדי אינטל מקבילים.

בהשוואות כגון אלו, החומרה אמורה להיות שקופה, דומה בסוג ובמחיר, למרות שהטכנולוגיות והמוצרים שמקיפים את המעבדים של שתי החברות, הולכים ומשתנים. באופן פרדוקסלי, הביצועים מתבררים כגורם משני דווקא במחשב יקר שמתבסס על הטכנולוגיות העדכניות - האמת היא, שמחשב כזה יהיה מהיר בכל מקרה.

דווקא כשמשווים בין המעבדים הזולים של החברות, מתברר שהמציאות השתנתה: Sempron לא עולה על Celeron D; הוא זול יותר אבל כבר לא יותר מהיר.

הביצועים אקוטיים יותר דווקא במחשבים הזולים בהם כל שקל נספר, ואז עלינו לשאול עד כמה מחיר הקונפיגורציה המלאה גמיש. אינטל יכולה לתקוף את AMD ולהזיק לה באמצעות הוזלות חדות של מעבדיה. היא כבר עשתה זאת בעבר, אבל היא לא ששה לעשות זאת כי זה כרוך בהפסד גדול. אבל הוזלת המעבדים היא לא הדרך היחידה.

בריתות חדשות על הלוח

ההבדלים בין הטכנולוגיות מתמקדים היום במעבד, ערכת השבבים ולוח האם. לאינטל יש יתרון ברור: היא מייצרת את כל השלושה, ומאפשרת ללקוחות לבחור אם להשתמש במוצרים שלה בלבד או לשלבם עם מוצרי צד שלישי.

גם כשמעבדי AMD מציגים יחס מחיר/ביצועים עדיף, אינטל, כיצרנית מרכזית של ערכות שבבים ולוחות אם עבור מעבדיה, יכולה להשתמש בהם לשליטה טובה יותר במחיר הסופי.

היא גם יכולה להיעזר בחבילות שונות, עם חלקי חומרה נוספים, כדי ליצור פלטפורמה אטרקטיבית יותר. בעבר היא עשתה זאת בחבילות שכללו מעבדים וזיכרונות, ולאחרונה היא עושה זאת בחבילות שכוללות לוחות אם ומאיצים גרפיים.

ברית חדשה וחשובה של אינטל היא עם יצרנית המאיצים הגרפיים Nvidia. מאז פורסמו הפרטים הראשוניים אודותיה לפני כשלושה חודשים, הספיקו השתיים להכריז על חבילות חדשות, הכוללות לוחות של אינטל עם מאיצים של Nvidia; על גירסה אינטלית לערכת השבבים nForce, שהצליחה מאד בלוחות אם למעבדי AMD; ועל הסכם רב שנתי לרישוי צולב של פטנטים, שיאפשר לשתיים להילחם טוב יותר במתחרות שלהן, AMD ו-ATI. מלבד המלחמה עתיקת היומין בין אינטל ל-AMD, ישנה - חשוב להזכיר - מלחמה רבת שנים ואכזרית לא פחות בין Nvidia ל-ATI.

Nvidia שלטה בשוק המאיצים הגרפיים במשך שנים, אחרי שמוצרי GeForce שלה הביסו את המתחרים. ATI הייתה מהיחידות ששרדו, בעיקר הודות לערכות השבבים הקלות והזולות שהציעה. לפני כשלוש שנים התרחש מהפך, כשערכות השבבים Radeon החלו לנצח את GeForce במבחני הביצועים. Nvidia מנסה להשיב לעצמה את הבכורה עד היום.

משתלבים בהאצה

אחד השווקים אליהם Nvidia פנתה כדי לפצות על החלשותה בשוק המאיצים, היה של ערכות השבבים ללוחות משולבים. באופן טבעי, היא התמחתה בערכות עתירות ביצועים, שעלו בהרבה על המאיצים הבסיסיים של יצרני ערכות שבבים כמו אינטל או SiS. ערכות השבבים שלה כיכבו ומככבות בלוחות למעבדי AMD.

בשנים האחרונות הברית הטבעית הייתה דווקא בין אינטל ל-ATI, שתי המובילות. השילובים הקודמים של הלוחות האינטליים היו עם מאיצים גרפיים של ATI. אבל המציאות השתנתה. ATI הפכה לבת ברית של AMD והחלה לייצר ערכות שבבים עבור לוחות אם למעבדי Sempron ו-Athlon 64.

מנגד, Nvidia, שהובילה את השוק עם ערכות nForce ללוחות AMD, חצתה את הקווים ונכנסה לשותפות הדוקה עם אינטל, שנוח לה להשאיר את הנישה של ערכות High End עם האצה גרפית חזקה. Nvidia גם הביאה איתה כנדוניה את מוצרי Quadro FX, שבבי האצה למחשבים ניידים, שמשתלבים היטב עם פנטיום-M.

ATI, מצידה, השיקה לאחרונה גירסה ניידת של Radeon Xpress 200, מאיץ ה-PCI Express המובנה הראשון לניידים בטכנולוגיית AMD. שתי החברות ציינו שהמאיץ החדש יתאים גם ל-Turion, מעבד 64 ביט נייד שיתחרה בפנטיום-M ובסנטרינו.

מלחמת הפלטפורמות

הכסף הגדול נמצא בשינויים הקטנים. די בתנועה של אחוזי שוק בודדים בין אינטל ל-AMD, כדי לשנות משמעותית את המאזנים - באופן טבעי, בעיקר את המאזנים של AMD הקטנה יותר.

התדמית היא זו שתקבע את גמישות הביקוש - עד כמה נעבור בקלות בין מוצרי AMD לבין מוצרי אינטל או להיפך. אבל השיקול העיקרי יהיה מה מציע מחשב שמבוסס על הטכנולוגיה של החברה הזו או החברה האחרת. אם יציעו לנו מחשב עם טכנולוגיה דומה או עדיפה, במחיר דומה או נמוך, נתקשה לסרב.

אינטל נהנית עדיין מיתרון התדמית, אבל היא חותרת גם להשגת יתרון איכותי (בטכנולוגיה) וכמותי (במחיר) על פני AMD. ההיערכות הארגונית סביב פלטפורמות טכנולוגיות במקום סביב טכנולוגיות נפרדות, אמורה להעתיק את ההצלחה של סנטרינו לשווקים נוספים.

בשוק הניידים, לעת עתה (וכל עוד מעבד Turion של AMD לא הגיע לשוק), אפשר לומר שהיא מנצחת בגדול. השילוב בין מעבד מרכזי לערכות שבבים תואמות, הצליח להציג שילוב של פונקציונליות, ביצועים ומחיר אטרקטיבי.

אינטל תנסה להגיע להישגים דומים בשוק המחשבים השולחניים: המחשבים המוזלים שמתבססים על Celeron, מחשבי המיינסטרים השולחניים שמתבססים על פנטיום 4 לגירסאותיו, ושווקי ה-High End שיהיו הראשונים לקלוט חידושים כמו מעבדים כפולי ליבה.

ברבעון השלישי של השנה, נראה את הפלטפורמה שזכתה לכינוי "Desktrino": ערכה דמויית סנטרינו למחשבים שולחניים. קרוב לוודאי שהיא לא תהיה היחידה.

בקצב השעון: המרוץ אל הדור הטכנולוגי הבא

בשוק המעבדים לניידים AMD נמצאת דור אחד מאחורי אינטל. הגירסאות הניידות של Athlon 64 ו-Sempron הזול, מתאימות לכל הניידים מהסוג ה"ישן", אבל השוק המתפתח של מחשבי "Thin and Light", שייך באופן כמעט מוחלט לאינטל ולסנטרינו.

הפלטפורמה הניידת של אינטל מציעה לא רק ביצועים מצויינים וצריכת אנרגיה נמוכה לעומת מעבדי AMD מקבילים, אלא גם ערכות שבבים תואמות לגשר הצפוני, לתקשורת קווית ואלחוטית, וגם האצה גרפית.

לקראת סוף ינואר, הכריזה אינטל על ערכת השבבים המשופרת Alvisto, שיחד עם דותן משדרגת את ערכת סנטרינו אל השלב הבא, Sonoma. במקביל, היא כבר הדגימה בארה"ב ובישראל, גירסה ראשונית של הערכה הבאה, Napa.

Alvisto, שמשווקת תחת השם i915PM, מוסיפה לחבילה תכונות שמוכרות מהמחשבים השולחניים של אינטל המבוססים על ערכות שבבים ממשפחת i915/925: אפיק FSB מהיר יותר (533MHz), תמיכה בזיכרון DDR2, אפיק הרחבה PCI Express, ממשק SATA, האצה גרפית משופרת, ועוד.

Napa, תחליף את דותן במעבד "יונה", גירסת 65 ננומטר כפולת ליבה של פנטיום-M. מסביבו, יהיו שיפורים כמו תמיכה בסלולר 3G וב-WiMax, ומאיץ גרפי חזק בטכנולוגיה שמכונה בשם הקוד Caligosta. ככל הנראה, ניתן יהיה לקבל את הערכה גם עם גירסה חד ליבתית של פנטיום-M, שייצורה ב-65 ננומטר יוזיל אותה בחצי בהשוואה למעבדים הנוכחיים.

פרט מרכזי באסטרטגיה של אינטל לא השתנה: בעתיד יאוחדו משפחות המעבדים של החברה, סביב מעבד מרובה ליבות אחד בשם "מרום", שעד כמה שניתן לקבוע, יהיה מבוסס על טכנולוגיית פנטיום-M ויהווה המשך טבעי ליונה.

במקור, הכרזת יונה הייתה צפויה לתחילת 2006 ומרום לא היה צפוי להגיע לפני 2007. מעשית, ידוע כבר שמעבדים כפולי ליבה בטכנולוגיית 65 ננומטר רצים במעבדות אינטל, וחלקם הוצגו באופן פומבי.

רבעון שובר שוויון

קצת לפני ההכרזה של אינטל על Sonoma, ניצלה AMD את תערוכת האלקטרוניקה CES כדי להכריז על Turion 64. פרטים מדוייקים אין עדיין, אבל יש לוח זמנים ופרטים כלליים: AMD מדברת על חבילה דומה לסנטרינו, שתכלול תמיכה בתקשורת אלחוטית, ניהול אנרגיה משופר, האצה גרפית ותכונות אבטחה.

החבילה תושק כנראה באמצע אפריל, ועל פי שמועות, AMD קשורה כבר בהסכמים עם Acer, Asus ו-HP, שישלבו את Turion במחשבים מתוצרתן. AMD, לפי אותן ידיעות, שואפת להכפיל את הנתח שלה בשווקי הניידים ולהגיע לכ-15 אחוזים.

האם תצליח? קשה לקבוע, בהתחשב בזה שמדובר במעבד שטרם הוצג. מה שברור הוא ש-Turion 64 מכוון, במקרה הטוב, ליישר קו עם דותן. אם הפלטפורמה שתתבסס עליו תהיה מוצלחת כמו סנטרינו/Sonoma, זה עניין שיצטרך לעמוד למבחן. מכיוון שתאריך ההשקה הצפוי ל-Napa הוא סוף השנה, יהיה ל-AMD זמן קצר יחסית לדחוף את המעבד.

בינתיים, לקראת אמצע השנה, צפויה הכרזתם של מעבדי ה-Dual Core השולחניים הראשונים של אינטל. הראשון, Smithfield, ישלב כנראה שתי ליבות פנטיום 4 שייוצרו בתהליך 90 ננומטר. אינטל תציג גם גירסה כפולת ליבות של Pentium 4 Extreme Edition, ו-AMD תענה במעבד דומה שיתבסס על Athlon 64FX, ומכונה בשם הקוד Toledo.

כך שהרבעון הבא עשוי לסמן את המשך הדרך. ה-PC שאנחנו מכירים עתיד לעבור שינויים מרחיקי לכת, ונשאר רק לראות מי ישנה מהר יותר וטוב יותר.

ומה בחשבון הבנק?

בחצי השני של ינואר פרסמה אינטל הודעה לאקונית על מהלך הארגון מחדש שהיא הולכת לעבור. זהו מונח עם קונוטציות שליליות מאד, אבל העיתוי המבריק עשה את העבודה. רגע לפני הכרזת Sonoma, ובין ההכרזות על התוצאות העיסקיות לשנת 2004, ההכרזה הלא פוטוגנית על השינוי הארגוני זכתה לתשומת לב מעטה.

הרעיון הוא להחליף את המבנה הקיים שבו כל חטיבה אחראית על מוצר או משפחת מוצרים, במבנה שבו החטיבות אחראיות על פלטפורמות. המודל דומה לסנטרינו: כל חטיבה תבחר את הפיתוחים המתאימים לה מסל טכנולוגיות תקשורת, מעבדים ושבבים אחרים, כדי לספק את הפתרונות הטובים ביותר לשוק ההתקנים הניידים, למגזר העסקי, למגזר הביתי, למערכות הבריאות וכו'.

זה מהלך שאמור לשפר משמעותית את ההתנהלות העסקית של אינטל, שאם לשפוט לפי ביצועי הרבעון האחרון של 2004, היא לא רעה ממילא. ההכנסות, בהיקף של 9.6 מיליארד דולר (קרוב ל-10 אחוז יותר מהתחזית המקורית), השלימו גידול נאה של 13.5 אחוזים (34.2 מיליארד דולרים) בחישוב השנתי. רווחיה ב-2004 זינקו בשיעור מדהים של 33 אחוזים והגיעו ל-5.6 מיליארד. עם נתונים כאלה למי אכפת הארגון מחדש.

אחת מההצלחות הגדולות של אינטל הייתה בתחום רכיבי ה-Flash, בו הכנסותיה כמעט הוכפלו. במידה רבה על חשבון AMD, שהחל מהרבעון השלישי של השנה התקשתה לעמוד ברמת המחירים שאינטל כפתה על השוק. זו הסיבה העיקרית לכך שהיא סיימה את הרבעון האחרון בהפסדים של כ-30 מיליון דולר, ואת השנה ברווח של 91 מיליון דולר בלבד, גם זה רק בזכות העלייה בהיקף 26 אחוזים בהכנסות ממכירות המעבדים.

AMD היא חברה יצירתית, שכבר הפתיעה בעבר עם פיתוחים מוצלחים. אבל בשביל מחקר ופיתוח צריך כסף, ולעת עתה לאינטל יש הרבה יותר. AMD תצטרך לעבוד קשה. 

כתבות קודמות בסדרה:

הכתבה הראשונה: אינטל נגד AMD: הקרב האחרון.

הכתבה השניה: אינטל נגד AMD: לקראת ההתנגשות.

הכתבה השלישית: אינטל נגד AMD: תדמית מול טכנולוגיה.