בית המשפט המחוזי בתל אביב זיכה היום (ה') ברוב דעות את ארתור קדינוב, בן 39, מביצוע אונס, מעשי סדום וכליאת שווא של חברתו, בת ה-22. עם זאת, בית המשפט הרשיע אותו בעבירת איומים ובהטרדתה של חברתו כאשר היה עצור.
שניים מהשופטים לא האמינו למתלוננת אשר העידה כי אנס אותה מספר פעמים. עם זאת, שלושת השופטים הסכימו כי קדינוב נהג בה פעמים רבות באגרסיביות והפעיל נגדה אלימות פיזית ומילולית.
אב בית הדין, השופט שלי טימן, כתב בהחלטתו כי אינו יכול לתת אמון במתלוננת, אשר נתפסה בסתירות ובאי דיוקים כשהיא אינה זוכרת פרטים ממעשי האונס שבוצעו בה והוסיף כי מקלטת העימות שהוצגה בבית המשפט עולה לכאורה כי מדובר בעלילה. "מצאתי את גרסתה בלתי אמינה בכל הנוגע לעבירות מין שיוחסו לנאשם, מעוררת תמיהות ובלתי מוסברת. אין המדובר באי דיוקים, אי התאמות ואף סתירות שיכולים להתקבל על הדעת, כיוון שמדובר בעדותה של נפגעת בעבירות מין".
דעת הרוב: עדות לא אמינה, מעלה תהיות
השופט טימן כתב כי על פי התרשמותו מדובר באהבה אובססיבית של גבר לאישה המגיעה לכדי אלימות ואיבוד עשתונות. השופט ישעיהו שנלר הצטרף לעמדתו כשכתב כי התהיות והסתירות מעדותה של המתלוננת גורמות לכך שעדותה אינה אמינה בעיניו. הוא ציין בין היתר כי בעדותה במשטרה סיפרה כי לאחר האונס הראשון היא נשארה ללון בביתו לאחר שמנע ממנה לצאת מהבית והחביא את המפתח, אך מנגד, מעדותה בבית המשפט עולה כי לא כך היו פני הדברים ולמעשה באותו ערב יצאו השניים לבילוי במועדון.
השופטת תחיה שפירא הייתה בדעת מיעוט וקבעה כי היא מאמינה למתלוננת שנאנסה וקבעה כי דבריה הניחו את דעתה ונשמעו סבירים והגיוניים וכי לאורך כל עדותה בלטה הרגשת הפחד והחרדה והחשש מנחת זרועו של הנאשם ומפגיעתו הרעה ותחושה של חוסר אונים המלווה את המתלוננת.
לדברי השופטת, ניסתה המתלוננת שוב ושוב להיפרד מהנאשם אך הוא סירב לקבל את החלטתה ודרש ממנה להמשיך ולהיפגש עימו וכי הוא נהג להטריד אותה עשרות פעמים, גם כאשר היה עצור.
אולם יש לציין כי קדינוב הורשע בשנת 1999
באונס צעירה בת 20 ונדון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לשש שנות מאסר. את תקופת מאסרו סיים לרצות תקופה קצרה לפני שהכיר את המתלוננת. קדינוב שוחרר ב-2003 לאחר שנוכה לו שליש מתקופת המאסר. על פי החוק, לשופטים אסור לדעת במהלך המשפט מהו עברו הפלילי של הנאשם. רק בשלב הטיעונים לעונש מוצג בפניהם העבר הפלילי, בטרם הם גוזרים את הדין.
