מרשם לאסון: הטעויות הקריטיות של הרוקחים
מדי שנה מונפקות בישראל כ-70 מיליון תרופות ב-1,300 בתי מרקחת, כשהרוקחים כורעים תחת לחץ העבודה ומקדישים לכל לקוח דקה בממוצע • ברוב בתי המרקחת שבהם מכבדים מרשמים של קופות החולים אין קשר בין המחשב של הרוקח למחשב של הרופא, דבר שיכול היה לצמצם טעויות • במצב כזה אין פלא שמדי שנה מתרחשות אלפי טעויות במתן תרופות • משרד הבריאות מקים ועדות ללא שיניים וקובל על כך שאין "תרבות דיווח על טעויות בבתי מרקחת" • את המחיר (בבריאותו) משלם כמובן הצרכן
לחדר המיון של בית החולים וולפסון הובהל לאחרונה גבר בן 50, כשהוא חסר הכרה. "הוא עבר החייאה, ואחרי שהתעורר התברר שהוא סובל ל כבר עשר שנים מסוכרת קשה ומטופל באינסולין", מספר ד"ר ג'קי אשרוב, מנהל חדר המיון. "באותו בוקר, כמדי יום, הוא הזריק לעצמו אינסולין, אך זמן קצר לאחר מכן חש רעד, זיעה קרה וסחרחורת, ואז איבד את הכרתו".
כתוצאה מטעות בתרופה או במינון, או מבלבול בין אריזות דומות של תרופות שונות. הטעויות האלה גורמות לחולים נזקים בריאותיים קשים, ולעיתים אף מסתיימות במוות".
התברר שהרוקח שהנפיק לחולה את האינסולין טעה ונתן לו אינסולין במינון גבוה יותר, מה שגרם לירידה פתאומית ומסוכנת ברמת הסוכר בדם ולעילפון. "זה עלול היה להסתיים באופן טראגי", אומר ד"ר אשרוב. החולה טופל, מצבו אוזן והוא שוחרר לביתו. אפשר להניח שכל מרשם חדש לאינסולין ייבדק על ידיו מעתה בשבע עיניים.
"הרגשתי שאני הולכת למות"
לפני כמה שנים נמצא אצל י' (48) גידול בבלוטת התריס. בדיקת הביופסיה שעברה גילתה שמדובר בגידול סרטני, ושיש צורך לכרות את הבלוטה. היא אושפזה בבית החולים שיבא, ולפני הניתוח הסבירו לה הרופאים מה יהיו השלכותיו. "נאמר לי שאצטרך כל חיי לקחת אלטרוקסין – תרופה שמכילה הורמון חלופי לזה שמייצרת בלוטת התריס", מספרת י'. "הרופאים הדגישו שעם התרופה אוכל לחיות חיים רגילים לחלוטין".
ביום שבו שוחררה מבית החולים פנתה י' עם המרשם שקיבלה לבית מרקחת פרטי. היא הגישה לרוקח את המרשם, שילמה ונטלה את האלטרוקסין. "מאותו יום הבנתי את משמעות הביטוי 'אני הולכת למות'", היא מספרת. "הניתוח עבר בקלות ולא השאיר בי טראומה, אבל המינון השגוי של התרופה כמעט הרג אותי. הרגשתי חולשה איומה, הזעות, דופק מואץ, והתעלפתי פעם ביומיים בממוצע".
רופא המשפחה שאליו פנתה הרגיע אותה וטען שהתרופה עדיין לא משפיעה, ושעליה להיאזר בסבלנות. "לא פעם קרה שהתעלפתי במהלך העבודה והגעתי למיון באמבולנס. גם שם לא ידעו הרופאים מה לעשות איתי. באחת הביקורות במרפאה האנדוקרינית, תוך כדי שיחה עם הרופא, הרגשתי פתאום זיעה קרה ודופק מהיר והתעלפתי. אחרי שהתעוררתי סיפרתי לו שזה קורה לי המון בזמן האחרון. הוא אמר: 'תגידי, את בכלל משתמשת בתרופה?'.
"הוצאתי מהתיק את חפיסת התרופות וזרקתי אותה על השולחן. 'זו תרופה שאני יכולה להרשות לעצמי לא להשתמש בה?', שאלתי אותו בעצבים. הרופא הביט בקופסה ונבהל. 'עכשיו אני מבין', הוא אמר בכעס. 'נתנו לך בטעות חצי מהמינון שאת צריכה לקבל, מה שהופך את הטיפול לחסר משמעות. זו הסיבה שאת לא מצליחה להתאזן ומגיבה בחולשה ובהתעלפויות'".
באמצעות עו"ד עודד צידקוני תבעה י' בבית המשפט לתביעות קטנות את בית המרקחת שהנפיק לה את המינון השגוי של האלטרוקסין – חצי מהמינון שנרשם במרשם שקיבלה מבית החולים – וזכתה.
עמוסים, שחוקים ועייפים
מדי שנה מונפקות בישראל כ-70 מיליון תרופות ב-1,300 בתי מרקחת, 520 מהם שייכים לארבע קופות החולים. זמן ההנפקה שעומד לרשותו של הרוקח הוא בערך דקה. כלומר, עליו לעמוד בנורמה של הנפקת 65 תרופות בשעה.
"כל שנה מתים בישראל קרוב ל-2,000 מאושפזים כתוצאה מטעות בתרופות", אומר פרופ' יואל דונחין, חבר בוועדה למניעת טעויות בבית החולים הדסה עין כרם. "אלפי טעויות שקשורות באספקת תרופות מתרחשות גם בקהילה,
המניעה בשטח
מה עושות קופות החולים כדי למנוע טעויות של רוקחים
בדקנו כיצד מגינות עלינו קופות החולים השונות מפני טעויות של רוקחים: בקופת חולים כללית מקיימים בדיקה צולבת של המרשם והתרופה. מהקופה נמסר: "הרוקח מעלה את מרשם הרופא על המחשב, בעזרת ברקוד שאותו הוא מעביר על המרשם עצמו. אחרי איסוף התרופות מעביר הרוקח פעם נוספת את
בשל היעדר "תרבות דיווח על טעויות בבתי מרקחת", כפי שמכנה זאת משרד הבריאות, מתקשים להפיק לקחים ולמזער את שיעור הטעויות, ש'מטופלות' בבתי המרקחת עצמם ולא תמיד מובאות לידיעתו של הרוקח המחוזי.
באוגוסט 2002, בעקבות הצטברות נתונים מדאיגים על טעויות בניפוק תרופות בבתי המרקחת הקהילתיים, הקים משרד הבריאות ועדה שבדקה את הקשר בין עומס עבודת הרוקחים וסביבת עבודתם לבין טעויות באספקת תרופות. הוועדה כללה רוקחים בכירים ממשרד הבריאות, מהנדס תעשייה וניהול ומשפטן.
רוקחים שהופיעו בפני הוועדה תיארו עייפות נפשית וגופנית מהעבודה, קושי גובר לשאת בנטל העבודה מול קהל וירידה ביכולת להמשיך לתפקד כנדרש וכראוי. ואכן, בדו"ח המסכם של הוועדה נכתב בין השאר: "רוקח שנדרש לעבוד בקצב ובעומס גבוהים, ללא זמני מנוחה ובסביבת עבודה 'בעייתית' – מועד להתעייף מהר יותר, וערנותו תיפגע. ההסתברות שאותו עובד 'יאבד שליטה על הנעשה' ויבצע טעות היא גבוהה יותר".
המלצות הוועדה לא יושמו עד כה, והרוקחים עדיין נאלצים לטפל בו זמנית ביותר ממטופל אחד, תוך צפיפות יתר, בלי הבחנה מבדלת מספקת באחסון הפריטים, בעבודה בעמידה, ברעש ובתנאי אוורור לא מתאימים. כל אלה יוצרים עליהם עומס שוחק, שגורר טעויות קריטיות.
גם מסקנות של ועדות נוספות, שהוקמו בהמשך, לא הביאו לשיפור או לשינוי המצב. "בארה"ב", אומר מיקי עופר, יו"ר איגוד הרוקחים, "החולה מגיע לבית מרקחת, מוסר את המרשם לטכנאי רוקחות, וזה אוסף עבורו את התרופות השונות ומוסר אותן יחד עם המרשם לרוקח, שמבצע בדיקה צולבת. רק אחרי שמצא התאמה מדויקת בין המרשם לתרופה הוא מוסר אותה לחולה. בישראל, לעומת זאת, הרוקח אינו אלא זבן פרמקולוגי, שעובד במשמרות ארוכות מדי ובתנאי עבודה ושכר מחפירים".
מחקר שפירסם בשנת 2000 ד"ר אנתוני גרשה מאוניברסיטת סינסינטי בארה"ב מצא ששיעור הטעויות בניפוק תרופות עומד בממוצע על 14 טעויות לכל 10,000 ניפוקים. לדבריו, על כל שש טעויות ניפוק ש'נעצרו' על ידי הרוקחים טרם מסירת התרופה לחולה – עברה תרופה שגויה אחת את סף בית המרקחת ולא אותרה במועד. מכאן שמדובר ביותר משתי טעויות לכל 10,000 ניפוקים.
טעויות נפוצות: בתרופות לילדים
א' (56), רוקחת באחת מסניפי שירותי בריאות כללית בצפון הארץ, מתארת את שגרת העבודה שלה: "אני פותחת את בית המרקחת 8:ב-00, וחצי שעה לאחר מכן כבר מתחיל העומס הגדול. הרעש עצום. הורים מושיבים את הילדים על הדלפק. כשאני עסוקה בניפוק תרופה לחולה, תמיד מגיע חולה אחר שרק רוצה לשאול שאלה, דבר שמוריד את רמת הריכוז שלי.
"העבודה הזאת כוללת עמידה והתרוצצות בין המגירות לאורך כל שעות המשמרת. אין לי זמן לגשת לשירותים, לענות לטלפון או פשוט לשבת לרגע ולהירגע. בחורף זה הרבה יותר קשה: אנשים נדחפים, וכמות גדולה יותר של חולים ממלאת את חלל בית המרקחת. כולם רוצים 'רק' אקמול או תרופה להורדת חום, אבל הלחץ עלינו הרוקחים כל כך גדול, שלא פלא שנעשות טעויות.
"חוץ מלספק תרופות לחולים, אני צריכה גם לפרוק סחורה ולסדר אותה במדפים ובארונות, לעבוד עם ניירת, לתייק, לסדר, לפתוח ולסגור קופה. אז בתנאים כאלה אפשר להבטיח 100% אחריות? בחיים לא".
בחודש אוגוסט האחרון פנה אהרון טל לבית מרקחת שבהסדר עם קופת חולים מכבי לשם קבלת ריטלין 10 מ"ג עבור נכדו. "הרוקח נטל את המרשם, הוציא את קופסת התרופות מהארון, סרק אותה עם האקדח והגיש לי אותה", מתאר טל. רק בבית הבחינה בתו, רוקחת בעצמה, שהוא קיבל תרופה במינון כפול: כלומר, 20 מ"ג. ככלל, לדברי ד"ר ג'קי אשרוב, אחת הטעויות הנפוצות של רוקחים היא מינון שגוי של תרופות שניתנות לילדים. "בעיקר רווחת טעות במינון של אקמול", הוא מציין. "לא פעם מגיעים אלינו ילדים עם הפרעה בתפקודי הכבד, ומתברר שבזמן האחרון הם קיבלו אקמול במינון גבוה מדי, לעיתים קרובות בעקבות המלצת רוקח. בעקבות כך נוצר נזק לכבד לצמיתות".
במאמר שחיבר ד"ר ידידיה בנטור, מנהל המרכז הארצי למידע ברעלים, צוינו הטעויות השכיחות של רוקחים בניפוק תרופות. כך, למשל, אנטיביוטיקה מסוג אזיטרומיצין יש ליטול פעם ביום למשך שלושה-חמישה ימים, אך בהיעדר הסבר או כיתוב נכון עלול החולה להתבלבל וליטול את התרופה שלוש פעמים ביום.
עוד נפוצות טעויות עקב בלבול בין שמות דומים של תרופות שונות. למשל, פרו קיור – תרופה שניתנת במצבים של ערמונית מוגדלת – לעומת פרוקור – תרופה שמונפקת במצבים של הפרעות קצב. בלבול בין שתי התרופות האלה עלול לסכן את חיי המשתמש.
אחת הסיבות המרכזיות לטעויות של רוקחים היא הדמיון בין אריזות של תרופות זהות במינונים שונים. משרד הבריאות מודע לטעויות שנובעות מהדמיון באריזות, ולטענתו אף מבקר ומפקח את הנושא, אך בפועל, כפי שמצאה שושנה חן בכתבה שפורסמה ב'רק בריאות' לפני כשנה, עדיין נמכרות תרופות במינון שונה באריזה דומה.
לדברי מיקי עופר מאיגוד הרוקחים, היום איש בישראל לא אוכף את חובת הרוקח לדווח על טעויות. לדבריו, יש להקים גוף בלתי תלוי שאליו יוכל לפנות הרוקח לייעוץ ולהדרכה, ובפניו גם ידווח על טעות שעשה.
תגובת משרד הבריאות: "המשרד מעודד דיווח על טעויות וגם 'כמעט' טעויות במתן תרופות, על מנת שנוכל להפיק לקחים ולמנוע טעויות דומות בעתיד. אבל הדיווחים לא סדירים. לאגף הרוקחות הגיעו דיווחים בודדים בלבד על טעויות בשנתיים האחרונות (הדיווחים מגיעים אל אגף הרוקחות ואל האגף להבטחת איכות). קופות החולים עושות מאמצים למנוע טעויות ומפתחות טכנולוגיות מחשב למטרה הזו".
כיצד נפקח על הרוקח?
מיקי עופר, יו"ר איגוד הרוקחים, מסביר כיצד אנחנו יכולים לפקח על עבודת הרוקח ולמנוע טעויות שעלולות לעלות לנו בחיינו:
- שאלו את הרוקח אם התרופה שמסר לכם היא אמנם התרופה שנרשמה במרשם ואם המינון נכון.
- בררו אצל הרוקח אם קיימת תוכנת מחשב משותפת לו ולרופא שכתב את המרשם.
- אם אתם נוטלים תרופות נוספות, ואפילו תוספי מזון, ציינו את זה בפני הרוקח ושאלו אותו אם אין 'התנגשות' בין מרכיבי התרופות השונות.
- אם עולה בכם חשש או חשד לטעות – אל תתביישו והפנו לכך את תשומת ליבו של הרוקח.
- כשהרוקח מציע לכם את 'אותה תרופה' תחת שם אחר, בקשו הסברים. אם אתם חוששים, התייעצו עם הרופא שלכם.
- אם בית המרקחת הומה אדם והרוקח חסר סבלנות, מומלץ להשאיר בידיו את המרשם ולחזור מאוחר יותר כדי לאסוף את התרופות.
- כשנותנים לרוקח מספר מרשמים, יש לעקוב בתשומת לב מירבית שיש התאמה בין המרשמים לבין התרופות שאתם מקבלים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
