מדריך: איך לבחור פסיכולוג ומי צריך פסיכיאטר

הפסיכותרפיה האנליטית, מבית מדרשו של פרויד, מאפשרת למטופל לבדוק את התפיסות, הערכים, האמונות, ההיסטוריה ודפוסי היחסים שלו עם ההורים, עם המשפחה ועם הסובבים אותו. החקירה העצמית, ניתוח האופי והפידבק שמזהה את מנגנוני ההגנה של המטופל עשויים לארוך גם כל החיים, אם כי אנשים בדרך כלל לא ממשיכים בטיפול אנליטי יותר משלוש שנים.

למושג פסיכואנליזה, שעומד ביסוד הפסיכותרפיה האנליטית, אחראי פרויד. בבסיס השיטה עומדת הקביעה שהאדם מנוהל על ידי דחפים בלתי מודעים, והם שגורמים לקונפליקטים שמלווים אותו במהלך חייו. פרויד טען שהדחף העיקרי של האדם הוא הדחף המיני, ושהאדם שואף תמיד להגיע להומאוסטזיס (שיווי משקל) כדי לפרוק את המתחים שנוצרים בשל הביולוגיה של הגוף.

בשיטת האסוציאציות החופשיות שהנהיג פרויד, עולים תכנים מהלא מודע אל המודע, ובעזרת עיבודם מול הפסיכולוג מופחתת האנרגיה שמושקעת בהם. אחרי תהליך עיבוד הזכרונות והפחדים יכול האדם לתפקד בצורה טובה יותר. הטיפול הפסיכואנליטי הקלאסי כולל מפגשים תכופים כמה פעמים בשבוע, שבהם מנותחים חלומות שעל פי פרויד הם דרך המלך ללא מודע. הטיפול הפסיכואנליטי הקלאסי הצמיח מגוון שיטות מודרניות והוא הולך ונעלם היום מהעולם.

אחת השיטות שצמחו מהפסיכותרפיה האנליטית היא הפסיכותרפיה הדינמית. היא דומה לפסיכואנליזה, אך כוללת מפגשים פחות תכופים (פעם-פעמיים בשבוע). גם הספה של פרויד נזנחה, והמטפל והמטופל יושבים זה מול זה. בשיטת הטיפול הזו מושם דגש על היחסים בין המטפל למטופל, כזירה שמשקפת את קשייו של המטופל בחייו. הטיפול נמשך בדרך כלל כשלוש שנים.

הטיפול בפסיכואנליזה כלל מיפגשים תכופים מספר פעמים בשבוע, בהם נותחו חלומות שעל פי פרויד היו דרך המלך ללא-מודע. משיטת הפסיכואנליזה צמחה גישה מודרנית יותר הקרויה פסיכותרפיה דינמית, הדומה לפסיכואנליזה אך כוללת מיפגשים פחות תכופים. גם שיטת הספה של פרויד נזנחה, לטובת יחסי אובייקט – בהם המטפל והמטופל יושבים פנים מול פנים.

הפסיכותרפיה הדינמית מיועדת למעשה לכל אחד המבקש לחקור את הדחפים המניעים הלא מודעים שלו, דפוסי היחסים בינו לבין הוריו ומשפחתו, הקונפליקטים הלא מודעים ומעוניין להגיע לשיפור באיכות חייו. הטיפול נמשך לרוב כשלוש שנים.

במהלך הטיפול מתבקש המטופל לשוחח על כל מחשבה העולה בראשו, גם אם היא אינה קשורה לנושא השיחה, בין אם היא מביכה או לאו. ההנחה היא שבזמן האסוציאציות החופשיות, עולות מחשבות בלתי מודעות, דרכן ניתן לעלות על רגשות מודחקים. כך למשל, המטופל עשוי לתאר את מערכת היחסים עם בת זוגו, ולהיזכר שבשלב כלשהו בחייו היה נוכח בריב בין הוריו. אסוציאציה זו של הריב עשויה להתקשר למערכת היחסים שלו כיום עם חברתו, שהוא אינו מודע לה.

פעמים רבות מעלים המטופלים התנגדות בטיפול, שהיא אחד ממנגנוני ההגנה: הם מתקשים להיזכר באירועים לא נעימים, קשה להם להעלות תכנים שלא נוח להם להתמודד איתם. זהו נסיון להשאיר קונפליקטים לא מודעים בלא-מודע, במקום להגיע למקור האמיתי של הבעיה. כך למשל, עשוי המטופל שלא להגיע לטיפול, לאחר, או לתאר "בלק-אאוט" במהלך טיפול. הפסיכולוג אמור להעלות את המודעות לכך שייתכן שהמדובר בהתנגדות לא-מודעת לטיפול, ולהבין את הגורמים לה.

זהו הטיפול הפסיכולוגי הנפוץ ביותר במדינות המערביות. בבסיס השיטה ההתנהגותית עומדת התגובה הפבלובית. פבלוב היה חוקר רוסי אשר מצא כי גירוי חוזר גורם לתגובה אינסטינקטיבית. אנו לומדים לזהות גירוי ולהגיב אליו, גם אם הגירוי אינו מגיע לכדי מעשה.

כך למשל, מראה של תאונת דרכים עשוי לגרום לחשש מנסיעה במכונית. בדרך זאת מתפתחים פוביות ופחדים, על בסיס הגירוי בלבד. בטיפול ההתנהגותי מזהה הפסיכולוג את הגירוי שגרם לתגובות הקיצוניות, ובדרך הדרגתית דרך חשיפות לגירויים המאיימים לומד המטופל כיצד להפסיק את התגובות האוטומטיות.

המטפל ההתנהגותי מנתח את תגובות המטופל, ועל סמך תצפיותיו מתכנן את הטיפול המתאים, באמצעות שיטות הכוללות שימוש בדמיון, ברגש ובהרפיות. הטיפול מיועד למגוון רב של הפרעות. הוא טיפול ממוקד, בעל טווח זמן מוגדר, כשהמטפל והמטופל עובדים בשיתוף פעולה. הטיפול מדיד, ומאפשר לבדוק ולכמת את מידת הצלחתו במדדים אובייקיביים.

הבסיס לטיפול הקוגניטיבי הוא שמחשבות גורמות לרגשות. כך למשל, אם הלך מטופל לרופא שהביט בו במבט עצוב, עלול המטופל לחשוב שבפיו של הרופא אבחון מבשר רעות מה שיגרור חרדות, כשלמעשה הרופא סתם ב"יום רע". בסיס הטיפול הוא שמחשבות לא פונקציונליות משפיעות על מצב הרוח.

במהלך הטיפול הקוגניטיבי מזהה הפסיכולוג בכל הפרעה מה הם דפוסי החשיבה המגיבים לתחושה. הפסיכולוג מנסה לזהות את המחשבות האוטומטיות הללו, כלפי העולם ועצמנו ומנסה להפוך אותן למחשבות ריאליסטיות יותר. כך למשל, אצל אם שחשה חרדה כל אימת שבנה מאחר מבית הספר שמא דבר רע קרה לו, ינסה המטפל להתאים את המחשבה לראייה יותר ריאליסטית לפיה ייתכן שהילד נשאר בבית הספר לשחק עם חברים, או שנשאר לשם מטלות שונות שדרשה המורה. ברגע שינוי המחשבה, החרדה לא תתעורר. הטיפול הקוגניטיבי אף הוא נחשב לטיפול קצר מועד, עד לחצי שנה של טיפול, והוא מיועד לטווח רחב של הפרעות.

הפסיכיאטר השוויצרי קארל יונג טען שבנוסף ללא-מודע הפרטי, קיים לא מודע נוסף קולקטיבי שמכיל מערך של תכנים, אמונות, סמלים וערכים. לדבריו, השגת הרמוניה בין המודע ללא-מודע, היא המניע המרכזי המביא להתפתחות ולעצמיות.

בעקבות כך פיתח יונג את שיטת הטיפול בדמיון אקטיבי. בשיטה זו מרבים לעסוק בחלומות ובפירושם, כמייצגי המאבקים הפנימיים בחייו של האדם.

הטיפול היונגיאני הוא נדיר כיום, ועוסק במציאת משמעות קיומית וחיפוש אחר היבטים נפשיים שהוזנחו, באמצעות ניתוח חלומות ופשרם. פרויד, שיונג היה תלמידו, סבר כי החלומות הם שער הכניסה ללא מודע, וכי פענוח פשרם עשוי להוביל להבנת משמעות פנימית שלווה והרמוניה של האדם עם עצמו ועם סביבתו.

שיטת טיפול זו צמחה לאחר מלחמת העולם השנייה, בה אנשים היו שרויים בהלם מתוצאות המלחמה. פרויד היה פסימי בתפיסתו את האדם, וראה אותו כמונע על ידי כוחות לא מודעים. הוא טען כי האדם רע מטבעו וכי זהו היצור היחיד בטבע שהורג לשם הנאה. פרויד דיבר על הדחף המיני המניע את האדם, והוסיף כי האדם שואף תמיד להגיע לכדי שיווי משקל (הומאוסטאזיס) כדי לפרוק את המתחים הנוצרים בשל הביולוגיה של הגוף.

מנגד גרסו הפסיכולוגים האמריקנים רוג'רס ומסלואו שהאדם אינו רע מטבעו, והוא שואף להתפתחות והגשמה עצמית. הבעיות לדבריהם נוצרו דווקא בשל חוסר אמפתיה, שהביאה לכך שילדים מחונכים לספק צרכים של אחרים. לדבריהם, הורי הילדים לא קיבלו את צאצאיהם בקבלה שלמה ובלתי מותנית, וכי רק קבלה שכזו תביא לסיפוק ומימוש עצמי.

מדובר בצרכים המתפתחים ומגדילים לדבריהם את האנרגיה, ואינם שואפים להומאוסטאזיס, אליה שאף פרויד. וכך, במהלך הטיפול בגישה הומניסטית, יושב המטופל פנים מול פנים מול הפסיכולוג

המקשיב לו קשב רב, מביע אמפתיה לדבריו, לסבלותיו ולקשייו, ובכך עוטף אותו כביכול ומעניק לו את אותה קבלה בלתי מותנית שלא קיבל מהוריו, מאפשר לו גדילה, התפתחות והגעה למימוש עצמי.

הרעיון המרכזי בטיפול ההומניסטי הוא שכל אחד יוצר מציאות על פי עולמו הפנימי. הבנת האדם בתפיסתו, תוכל לתת פירוש לאדם רק על פי חוויותיו האישיות. בטיפול ההומניסטי הפסיכולוג אינו מתעניין בעברו של האדם, אלא איך וכיצד האדם תופס בהווה את עברו. תפיסה זו היא שמשנה ומשפיעה על התנהגותו בהווה. וזה מה שמשנה ומשפיע על התנהגותו בהווה. בגישה ההומיסטית, המטפל אינו ממש מייעץ, אלא מדגיש בפני הקליינט שישתדל לעזור לו להגיע לתשובה משלו מהעולם הפנימי שלו, תוך אמפטיות מירבית.

תמיכה חברתית מהווה מקור עיקרי וחשוב ליכולתו של אדם להתמודד בהצלחה עם קשיים ומצוקות. עניין זה נעוץ כנראה, במהותו של האדם כ"חיה חברתית" המעורב, כמעט תמידמרגע לידתו, במהלך התפתחותו, ובמשך חייו - במערכות בין-אישית במסגרות שונות: במהלך חייו מפתח האדם קשרים חברתיים עם יחידים וקבוצות שהופכים להיות עבורו מעין "רשת בטחון", קרקע בטוחה לעמוד עליה, כרית המגנה מפני חבטות, כתף להישען עליה, יד האוחזת ומונעת נפילה.

טיפול קבוצתי נועד לתמיכה הדדית בין אנשים במצוקה כשהדגש הוא על התמיכה הבינאישית של החברים ופחות על התערבויות של המנחה. המשתתפים מתבקשים ומצופים לתת לאחרים במידה דומה למה שהם מקבלים מאחרים, אם בעזרת מידע והצעות, או אם בעזרת הסגרה-עצמית רבה מהתנסויותיהם האישיות.

בתוך כך משמשת הקבוצה כבית-ספר לפיתוח ושיפור יכולות חברתיות כאשר הלימוד יכול להיעשות באופן ישיר, כגון לימוד חולי לב לנהל חיים תקינים במצב הבריאותי החדש, או באופן עקיף, תוך לימוד אינהרנטי של קשרים חברתיים, מעצם קיומם של קשרים אלה במסגרת הקבוצתית. למטופלים רבים הקבוצה היא המקום הראשון בו הם מרגישים מספיק בטוחים כדי לפתח אינטימיות וללמוד איך להשיגה גם בחיים שמחוץ לקבוצה.

היכולות החברתיות שיכולות להילמד במסגרת הקבוצה הן לדעת להגיב לאחר באופן כן, פתירת קונפליקטים, קבלה של האחר, והבעת אמפתיה כלפיו. דרך נוספת ללימוד יכולת חברתית בקבוצה היא על ידי חיקוי של התנהגות המנחה או אחד מחברי הקבוצה ואגב כך שיפור מיומנויות אישיות ולימוד כישורים אישיים דרך צפייה באחר. ההיכרויות והיחסים הנרקמים במפגשי קבוצת התמיכה מהווים בסיס ליצירת קשרים וחברויות המתמשכים מחוץ לקבוצה ואף לאחר שהקבוצה מפסיקה להתקיים.

קבוצות תמיכה רבות פועלות בעולם המערבי. לפי אחת ההערכות בארה"ב לבדה פועלות בו-זמנית למעלה מחצי מליון קבוצות כאלו, בהן מעורבים לפחות 10 מליון חברים. מחקרים על מידת העזרה בפועל המושגת באמצעות קבוצות תמיכה בתחומי מצוקה שונים, וזאת בנוסף לפרסומים של מאות תיאורי מקרים מוצלחים מראים, בדרך כלל, כי המשתתפים אמנם יוצאים מההתנסות בקבוצה יותר מעודדים, אופטימיים, בעלי-בטחון, ומצוידים בכלי התמודדות מגוונים בהשוואה למצבם לפני ההשתתפות בה.

קבוצות תמיכה שונות פועלות אף בארץ, אם כי הן פחות נפוצות וידועות לאוכלוסייה מאשר בארצות רבות אחרות. בין השאר, פועלות בארץ קבוצות תמיכה המיועדות למשפחות של חולי אלצהיימר, לאלכוהוליסטים, לאנשים בהליכי גירושין, להומוסקסואלים או לסביות, ולמשפחות חללי צה"ל.