מתח גבוה

הגנן המסור רייף פיינס פרננדו מייראלס

רבים מגדירים את "הגנן המסור" כמותחן קונספירציה, אך מי שיקשיב היטב לרחשי הלב בעשר הדקות הראשונות, יבין כי מיירלס מתעניין פחות במהלכיה של תעלומת הרצח ויותר בסיפור האהבה של הגיבורים. זו אגב הסיבה שבעטיה היוצר הבריזלאי מקפיד לשמר את המבנה הסיפורי שאפיין את הרומן של לה קארה. הסרט נפתח ברצח, ואז, כמקובל בלא מעט יצירות לאחרונה, מקפץ בין הזמנים השונים, כדי להעניק לאותה התרחשות אלימה את צביונה הפוליטי, וחשוב מכך, האינטימי.

ומהו הסיפור לו אנו נחשפים? זוהי טרגדיה של אדם שאהב את אשתו בכל מאודו מבלי לדעת עליה ועל מעשיה דבר. הרצח של האחרונה מאפשר לו הצצה ראשונה לפעולותיה הנסתרות וכך במותה היא ציוותה לו, למעשה, את חייה.

מיהי טסה, אותה בחורה טמפרמנטית שכבשה את נשמתו המרובעת, עת מפגשם הראשון בהרצאתו המיובשת? מהן הנסיבות שהובילו אותה אל מותה בטרם עת? האם אלו המארבים שנהגה להציב לדמויות רמות מעלה כשנהגה לתחקר אותם במעמדים חברתיים אודות מעלליהן הבלתי חוקיים באפריקה? או שמא מדובר ברצח על רקע אינטימי יותר, הכולל בגידה וניאוף?

איך שקרחון מתמוסס

פיינס, בעל הפנים המסותתות ועיניו המקפיאות, מגלם את הגיבור הבריטי, ביורוקרט חסר תקנה. לעומת עמיתו המתמוטט נוכח גופת הנרצחת, הוא מגלה קרירות מחושבת. כמי שאיננו יודע את סיבת הרצח האמיתית ויתרה מכך איננו מצליח לאחוז בחידת זהותה של אשתו, אין ביכולתו, לפחות לפי שעה, לקחת חלק במלאכת הדמעות. אולם, ככל שחיטוטיו

בעבר הסודי נמשכים, פיינס משיל מעליו את הקליפה הדיפלומטית שאיפשרה לו לשמור עד כה על חזותו העמידה. ואלו הם בדיוק הרגעים שבהם הליהוק של פיינס מוכיח את עצמו כיעיל במיוחד.

מבין השחקנים הפעילים כרגע בארצות-הברית, פיינס הוא מהיחידים שיש משהו בנוכחותו שמהדהד לימיה הקלאסיים של הוליווד. סטיבן שפילברג השתמש בקרירות המהפנטת הזו כשליהק אותו לתפקיד מקפיא הדם של הקצין הנאצי ב"רשימת שינדלר", אך מיירלס משתמש במאפייניו הפיזיים עוד יותר בתבונה כאשר הוא גורם לקהל להתבונן במשך כשעתיים בתהליך התמוססותו האיטי והמייסר של קרחון אנושי.

ולבסוף, יש להכיר בתרומתו של מיירלס המצוין, שללא ספק מצא בכתביו של לה קארה קרקע פוריה ללהטוטים הקולנועיים עמם הרשים את הביקורת העולמית עת יציאת "עיר האלוהים" לאקרנים. מיירלס שייך לזן נדיר של במאים שיודעים לנצל את יתרונותיו של המדיום הקולנועי (עריכה וצילום בתנועה) כדי לגבות את התכנים העלילתיים וכן את האמירה הנוקבת, יש שיאמרו אפילו צדקנית, שמופיעה בסוף סרטיו. ממש כמו ב"עיר האלוהים", גם הפעם הבמאי הבריזלאי, משתמש בסגנון סיפורי פרגמנטרי וטכניקת צילום גרעינית ובלתי ממושמעת, כדי לשרטט בפנינו, באורח זועם ובלתי מתפשר, מפה קולנועית המציגה כיצד גושי כוח הרסניים מובילים את העולם לאבדון.

להבדיל מ"עיר האלוהים", שבו הוצגה תמונה קרה ומרוחקת במיוחד, "הגנן המסור" מכיל, בזכות סיפור האהבה שבמרכזו, רמז למקום היחיד בו תימצא התקווה. מיותר לציין שהיא אינה נמצאת בציוויליזציה, שכן מהלכיה המעונבים אכזריים לעיתים לא פחות ממנהגיהם של העופות הדורסים, כי אם במרחב התנ''כי שבו אדם וחווה התאחדו לראשונה, וזה אך אירוני שזהו גם המקום בו החל הצמא הבלתי נשלט שלנו לדעת.