ההרוגים: הטרגדיה המשולשת של משפ' קעדאן

מותו של ג'מיל קעדאן, מורה לעברית בן 48, שנרצח בפיגוע בחדרה אתמול (ד') הוא הטרגדיה השלישית עבור משפחתו בבקה אל-גרביה. אביו בן ה-84 מת לפני כשבועיים ואחיו הצעיר, זיאד (46), מת על שולחן הניתוחים בבית החולים בילינסון לפני כחודש, במהלך ניתוח לב. עוד ארבעה בני אדם קיפחו את חייהם בפיגוע: פרחיה מכלוף, בת 53 מחדרה, מיכאל קויפמן, בן 68 מחדרה, יעקב רחמני, בן 68 מחדרה וסביחה ניסים, בת 66 ממושב אחיטוב.

בבתי החולים מאושפזים עדיין 26 מפצועי הפיגוע, בהם חמישה פצועים במצב קשה, פצוע במצב בינוני והיתר קל. 

• הפיגוע: 5 נרצחו כשמחבל מתאבד התפוצץ בחדרה
• התגובה הצבאית: מופז הורה על חידוש החיסולים
• התגובות במערכת הפוליטית: "צריך לחסל פעילי ג'יהאד"
• הג'יהאד קיבל אחריות: "הפיגועים הבאים בדרך"
• בין הפצועים: בעל דוכן הפלאפל והעובדים
• המחבל מאזור ג'נין, הערכה: הסתנן דרך מעבר בגדר 

ד"ר ג'לאל אשכר, מנהל חדר המיון ב"הלל יפה", טיפל במסגרת תפקידו כמעט בכל פצועי הפיגועים בחדרה ובשרון. אתמול נאלץ לקבוע את מות חברו לכיתה לשעבר, ג'מיל קעדאן. "הוא היה מבחינתנו פלוני אלמוני. הכנסנו אותו לחדר הטראומה במצב אנוש, הצלחנו לייצב את מצבו בדקות הראשונות, אבל לא הצלחנו להציל את חייו ונקבע מותו. רק לאחר מכן, כשניגשנו לרשימות וראינו את השם ומספר תעודת הזהות, הבנתי שמדובר בבן כיתתי מבקה אל-גרביה, שאותו אני מכיר היטב".

הרוג פיגוע שוק חדרה ג'מיל קעדאן (צילום: צילום נגנגיה)

קעדאן סיים את עבודתו בחיפה והיה בדרכו לבנק הבינלאומי בחדרה, השוכן בסמוך לשוק, כאשר נרצח. מנחמים רבים מבקה אל-גרביה ומג'ת הגיעו לנחם את משפחתו, מהגדולות במשפחות בקה. חברו הקרוב ושכנו, איברהים קשאן, סיפר ל-ynet: "הוא אב לחמישה - שלוש בנות ששתיים מהן לומדות באוניברסיטאות בירדן ושני בנים. הוא היה איש חינוך לכל דבר. גם באופיו וגם במעשיו. מה שקרה בחדרה מעורר רגשות ומחשבות. יש מירמור חזק מאוד. בתים שלמים נהרסים לחינם".

אידריס מואסי, חבר של ג'מיל: "המעשה הוכיח את חוסר התוחלת שלו, והנפגעים הם בני שני העמים. מי שמבצע את הפיגועים, נוהג בחוסר אחריות. הטרור לא מבדיל בין יהודי לערבי ושני העמים נפגעים". חבריו של ג'מיל הוסיפו שכערבים ישראלים הם נפגעים פעמיים - כשהם מוצגים כאשמים, וכשהם נפגעים בפיגועים.

"איבדנו איש חינוך ממדרגה ראשונה"

קעדאן שימש בשבע השנים האחרונות מרכז ההדרכה וההשתלמות במגזר הערבי מטעם מחוז הצפון במשרד החינוך. מנהל המחוז, אהרון זביידה, אמר ששמע בזעזוע על מותו של קעדאן, "הוא היה אדם צנוע ושקט, מקצוען ממדרגה ראשונה, נאמן למדינה ולעבודתו. איבדנו איש חינוך ממדרגה ראשונה".

עורסאן עידאת, מפקח החינוך הערבי במחוז חיפה, סיפר שהוא מכיר את קעדאן כבר כמעט 28 שנים: "קשה לי עדיין להתייחס אל קעדאן בלשון עבר. היה חשוב לו מאוד לקדם את מערכת החינוך הערבית, ולצמצם את הפערים מתוך ראייה שצריך להיות שוויון בין העמים שחיים כאן, זה לצד זה. אני מקווה שאלה הקורבנות האחרונים של המלחמה הזו. דם יהודי ודם ערבי התערבבו על האדמה של כולנו".

אהרון נסים חיבק את אשתו סביחה ברגעיה האחרונים 

בביתו באחיטוב יושב אהרון ניסים, שחולצתו מגואלת עדיין בדמה של אשתו סביחה 66, וזועק בבכי: "אני לא מבין למה לקחו אותה, למה הרגו אותה".

סביחה ניסים הרוגה פיגוע שוק חדרה (צילום רפרודוקציה: תומריקו)

לבית משפחה ניסים החלו להגיע בני משפחה ואנשי המושב, כאשר נודע כי סביחה נהרגה בפיגוע בחדרה. סביחה בת 66, אמא לשישה ילדים וסבתא לשמונה נכדים, הגיעה אתמול יחד עם בעלה, כמו בכל יום כמעט, לשוק בחדרה. בעלה אהרון, בן 66, מספר: "הלכתי לקנות מצרכים והיא חיכתה לי ליד הפלאפל. פתאום שמעתי פיצוץ גדול ומיד הרגשתי שהיא נהרגה. מצאתי אותה שרועה וחיבקתי אותה".

אהרון לא רצה לעזוב את אשתו המתה, עד שכוחות ההצלה פינו אותו מהמקום. אהרון מספר כי אשתו היתה מקסימה, ותמיד השניים בילו יחד. רק לאחרונה היא יצאה לפנסיה "אנחנו אנשים פשוטים, אין לנו עסק עם הרוצחים האלה", אמר אהרון בזעקות של בכי.

בני משפחתם של שלושת האחים השותפים בדוכן סיפרו שסביחה היתה אישה "מיוחדת ומקסימה", וכמעט כל יום היתה מגיעה וקונה את מנת הפלאפל שלה. גם בני המשפחה של בעלי הדוכן נדהמו כששמעו שסביחה, הלקוחה הוותיקה והקבועה שלהם, נהרגה בפיגוע.

פרחיה מכלוף נהרגה בדרכה לקנות אוכל לבנותיה

פרחיה מכלוף בת ה-53 מחדרה מיהרה לשוק אתמול אחר הצהריים כדי לקנות מצרכים להכין ארוחת מלכים לבנותיה, שעומדות להתחיל את שנת הלימודים האקדמית. בדרך עצרה לאכול ב"פלאפל ברזילי", שם נרצחה עם עוד ארבעה בני אדם.

מכלוף עבדה בבנק לאומי בחדרה במשך 30 שנה. היא ביקשה להקדים לצאת מעבודתה בבנק השוכן בסמוך למקום הפיגוע, כדי ללכת לשוק. חבריה העריכו שבדרכה לקניות עצרה לאכול פלאפל ואז נפגעה. רעיה, ליאורה ומירי, חברותיה לעבודה, סיפרו שפרחיה "היתה בחורה מקסימה, שקטה וענווה, שגידלה שלושה ילדים - שתי בנות ובן". 

החברות לעבודה סיפרו ש"מנהל הסניף ניסה להתקשר אליה, אבל ללא הצלחה. בסוף הוא הצליח להשיג את בעלה חיים, שעובד גם הוא בסניף בנק לאומי בתל מונד. חיים אמר לו שהוא נמצא בבית אבל היא עדיין לא הגיעה. כולם החלו לחפש אותה בבתי החולים, כל החברים והמשפחה התגייסו בנסיונות לאתר אותה. עכשיו אנחנו יודעים שהיא נהרגה ומתגייסים לעזור למשפחה".

פרחיה אהבה כלבים ואף גידלה שניים בביתה, "הם מחכים לה בבית", אמרו החברים בכאב, וסיפרו שחברתם היתה אשת תרבות וספר, "היא היתה תולעת ספרים", כדבריהם.

הבדיקה שהוקדמה חרצה את גורלו של מיכאל קויפמן

מיכאל קויפמן הרוג פיגוע חדרה שוק (צילום רפרודוקציה: עמית מגל)

מיכאל קויפמן, בן 68, יכול היה להינצל ממוות בפיגוע לולא הוקדם התור לבדיקה הרפואית שעבר לפני הפיגוע. כך סיפר בכאב בנו אלכס לאחר שהמשפחה התבשרה שאבי המשפחה נהרג. מיכאל עלה לארץ בשנת 1993 מאוזבקיסטן יחד עם אשתו אליזבט ושני ילדיו.

בנו, אלכס, סיפר כי אתמול נקבע לאביו תור לבדיקה רפואית במרפאה בקניון חדרה, סמוך למקום הפיגוע, "התור שלו הוקדם ואז הוא סיים את הבדיקה מוקדם. בסיום הבדיקה הוא ניגש לקנות ירקות ופירות ואז אירע הפיצוץ. אם התור שלו לא היה מוקדם, ייתכן שעכשיו היה חי", אמר בכאב בנו אלכס.

מיכאל קויפמן שימש מנהל בכיר במפעל לייצור כלי רכב באוזבקיסטן, אך בישראל, לאחר עלייתו ארצה לא מצא עבודה שמתאימה לכישוריו "נזכור אותו תמיד כאבא וסבא נפלא".

יעקב רחמני בא לשוק לעשות טובה לחבר

יעקב רחמני נהרג בפיגוע בחדרה (צילום רפרודוקציה: רענן בן צור)

"הוא היה מלא שמחת חיים. אדם אופטימי", סיפרה שרי נעים, בתו של יעקב רחמני בן ה-68. לדבריה, אביה בא לשוק כדי לעשות טובה לחבר: הוא ביקש מיעקב שיחליף אותו בדוכן בשוק על מנת שיוכל ללכת לאזכרה: "אבא שלי הלך להחליף אותו, והגורל מצא אותו וריסק אותו", אמרה שרי.

רחמני הותיר אחריו שתי בנות, בן ושמונה נכדים. הוא פנסיונר שעבד בעבר כעצמאי במפעלי גרנות ובמפעלי נייר חדרה והיה מסגר אומן.

בנו דני סיפר כי התבשר על מות אביו בעת שהיה בדרכו חזרה מהעבודה בקריית שמונה יחד עם בנו. "אשתי התקשרה אליי וסיפרה לי שהיה פיגוע בשוק בחדרה. אחרי שתי דקות ניחשתי, ואמרתי לבן שהוא נהרג. באתי לבית שלו וראיתי את האוטו חונה בחוץ. חשבנו שהוא ישן כי הוא היה רגיל לישון כל יום בשעות הצהריים. דפקנו על הדלת והתריסים אבל הוא לא ענה. שלחתי חבר לשוק - ואחרי עשר דקות כבר ידענו בוודאות שהוא נהרג".