הקומבינה ועונשה: לעלות על עקבים ולרוץ בשיא המהירות

מתי בפעם האחרונה פגשת את עצמך לשיחה נינוחה? לדיבור קובי-מידני איטי ומתנגן, כזה שלא כולל מטחי הוראות, גידופים עצמיים ורגשות אשם? "זמן, זמן איכות עם עצמי, זה מה שחסר לי בחיים", התיזה לעברי ש', ונורתה לחדר הסמוך לבדוק מה עלה בגורלה של ישיבת הבוקר.

סיכמנו שנלעס את הדילמה המרירה בצהריים, כשייצא לנו להיפגש ליד מכונת הקפה. בינתיים חלפו 48 שעות, במהלכן דהרנו כמו רכבות משוגעות אל ומתוך משימות חיינו, ולי נותר מהדהד בראש הטון האבוד שלה והמבט המתרוצץ, מחפש היכן ניתן להניח לרגע את המנהרה, כי אולי בעקבותיה יבוא האור.

"האור לא יבוא עד שהיא לא תחליף תדר", הסבירה לי בנחת חברתי א', שהחליפה באחרונה את עקרונות השיווק בעקרונות הרצף. קריסת חברת ההייטק בה עבדה איפשרה לה להפוך מאמא מטורטרת שטסה כל היום בין העבודה, הגנים והחוגים, לאמא-אדמה שמגדלת את עוללה השלישי בנחת, כמו היה כרוב בערוגת הגינה. איפה היא ואיפה ש' המרוטה, המנקרת כתרנגולת חולה בשפעת העופות.

לכולנו יש רק 24 שעות ביממה

אז נכון שלא כל אחת יכולה לנהוג כמו א' הממוזלת. ברור שרוב גורף של האמהות שיוצאות בבוקר לעבודה ומשאירות לצד ערימת הכביסה המדובללת גם ערימה של נקיפות מצפון, עושות זאת מתוך הכרח לשאת בנטל הפרנסה ולא מפני שהן חושבות שהעבודה שלהן היא סוג של שליחות ציונית.

אבל כדי שנוכל להמשיך ולעבוד בלי להישבר, כדאי שנדאג שהשחיקה תפורר ותחליד רק את השכבה החיצונית ולא תפגע בעצם העניין. איך עושים זאת? אחד הפטנטים הבסיסיים עונה לשם הקוד הארגוני: "תכנון זמן".

כל קואצ'ר מתחיל יספר לך שהמשאב החשוב ביותר שעומד לרשותך הוא הזמן שלך: איך שתנהלי אותו, כך ייראו חייך. אלוהים יצר אותנו גבוהים ונמוכים, אוהדי מכבי או הפועל, שונאים גויאבות או מטורפים עליהן, אבל דבר אחד קיבלנו שווה בשווה - לכולנו יש ביממה 24 שעות, לא שנייה אחת פחות.

אצל חלק מאיתנו מזכיר ריקוד המחוגים גברים על עקבים: גמלוניים, איטיים, הססניים ולא בטוחים שיגיעו בזמן. אצל אחרים הדקות מסתובבות מהר יותר מהקצב בו מקריאה יונית לוי את מהדורת החדשות. אמהות עובדות, מה לעשות, נאלצות לדפוק קומבינה: גם לעלות על עקבים גבוהים וגם לרוץ בשיא המהירות.

אבל בואי שנייה נחשוב, האם היירוט היומיומי הזה מביא אותנו רחוק יותר, מהר יותר או גבוה יותר? או שאולי הוא רק מסחרר ומשפד אותנו, משל היינו פרגיות שמשתזפות על קרוסלת שווארמה? האם לא עדיף לנו להאט את המירוץ המטורף ולהתחיל לנהל את נסיבות חיינו, במקום לגמור בסוף היום בתוך פיתה עם זר של פטרוזיליה על הראש?

ים כמערבל מחשבות 

לנהל זמן זה כמו לספור קלוריות. את הארוחה הכבדה רצוי לאכול בבוקר. אם תתזמני את הבקרים שלך כך שכולם קמים חצי שעה יותר מוקדם, ויוצאים לגנים ולבתי הספר מספיק זמן מראש, אזי עם תום הפיזור, את מרוויחה מינימום חצי שעה של ראש נקי, שיכולה להימתח גם לכיוון ה-60 דקות, תלוי כמה מוקדם את צריכה להיות בעבודה.

בזמן הזה שהתפנה לך את יכולה לפגוש חברה לצעידת בוקר, לקרוא עוד פרק בספר שממגנט אותך, לא לוותר על שיעור ספורט, ללכת ברגל לעבודה במקום לנסוע ברכב, לקפוץ למספרה שנפתחת מוקדם, לקבוע מראש פגישת שחרית עם הקוסמטיקאית ולהגיע יפה מתמיד לעבודה, או סתם לשבת ולבהות מול הים ולסדר לעצמך את הראש.

את חייבת להיות בעבודה מוקדם בבוקר? אין בעיה. הפכי את הסדר ויצרי זמן איכות עם עצמך, בשעות אחר הצהריים, לפחות פעם או פעמיים בשבוע, העיקר שלא תוותרי על הזכות לקבוע מעת לעת בעצמך, את הקצב בו רוקדים המחוגים.

ואפרופו ים, האם ידעת שעשר דקות עד רבע שעה מול הגלים המתנפצים הוכחו כשווי ערך לעיסוק בהרפיה נפשית או במדיטציה? לים יש יכולת לטעון אותנו באנרגיות חיוביות ולספוח עודפי אנרגיה שמצטברים בגוף ומזיקים לנו. ועכשיו, כשהשמש הרבה פחות תוקפנית, אין כמו בוקר או אחר-צהריים מול הים, כדי לערבל מחשבות צבעוניות בתוך הראש שלנו.

אגב, כשיש לך כבר שעת פנאי שארגנת לעצמך, ולא חשוב אם היא בבוקר, בצהריים או בערב, תעצרי. אל תמשיכי לרוץ. תיהני מהשקט, מההתמתחות האיטית של הדקות, מההתפנקות של השניות, כמו חתול שמפנה את בטנו אל השמש, מנסה להרוויח עוד כמה לטיפות של קרניים חמימות.

קחי את הזמן הזה לאט כאילו היה פריים שחור-לבן מסרט ישן. תני לו לערסל אותך בקצב האחר והמתנגן שלו, אפשרי לו ללמד אותך לזקק את המוזיקה של השקט, להתענג על השפיות שבאיטיות. והכי חשוב, תקליטי. כדי שתוכלי לצפות בשידורים חוזרים.

• ענת לב-אדלר היא מחברת רב-המכר "סודות של אמהות עובדות", הוצאת ידיעות אחרונות

• לטורים הקודמים של ענת לב-אדלר:

סוד מס' 1: החיים בסלואו מושן, כולל סקס שבלולי

סוד מס' 2: מה זה ללכת לעבודה בשבילי, פיס אוף קייק