מדינות העולם השלישי: אם אין לחם תאכלו נייד (ב-100 דולר)

קשה שלא להתפעל מהמחשב הנייד החדש של MIT - או "הגאדג'ט" החדש, אם להעדיף את הניסוח של יושב-ראש אינטל. קרייג בארט יכול להשמיץ את הצעצוע הירקרק הזה כמה שהוא רוצה - מבחינה טכנולוגית ומסחרית מדובר בחידוש מרענן.

גם אם אף ילד בסרי לנקה לא ירצה להשתמש בו "כי אנשים לא רוצים להיות תלויים במנואלה כתחליף לחשמל", כמו שאומר בארט, עדיין יהיה נחמד לראות איך הוא גורם לכמה יצרני חומרה להזיע.

חוץ מזה, שאם בארט היה שואל את ילדי סרי לנקה, בוודאי היו אומרים לו שלהחזיק מנואלה ביד יהיה שיפור גדול לעומת מה שהם התרגלו - לאו דווקא בגלל התשתית הציילונית המפגרת.

בכל אופן, אם קיבלתם את הרושם שמאחורי הפרויקט הזה עומדים רק אנשים טובים וכוונות טהורות, אז אני מציע להקדיש לעניין מחשבה נוספת.

למה קרייג בארט לא מתלהב מהפרויקט זה ברור - המחשבים הללו הרי יתבססו על מעבדים ורכיבי זיכרון מתוצרת AMD. לא יהיה מפתיע אם גם למיקרוסופט יהיה מה להגיד, בהתחשב בזה שמערכת ההפעלה תהיה לינוקס של Red Hat, ושגם גוגל מעורבת.

אבל מלבד MIT שהיא מוסד אקדמי חשוב ומכובד, ומלבד Google, AMD ו-Red Hat שהן חברות הייטק, מעורב בפרוייקט גם תאגיד התקשורת News Corp.

כשאתה תאגיד תקשורת

אני לא מומחה לתאגידי תקשורת, לכן תסלחו לי אם לא זכרתי בעל-פה אילו כלי תקשורת חשובים בעולם שייכים ל-News Corp., מה גם שהרשימה ארוכה. לכן נכנסתי לאתר האינטרנט של התאגיד וריעננתי את זכרוני.

ספרתי 11 אולפני קולנוע (כולל 20th Century Fox), 21 חברות וערוצי טלוויזיה, כבלים ולוויין (לרבות רשת Fox), 8 מגזינים ו-28 עיתונים שביניהם ה-New-York Post, הסאן הלונדוני, הטיימס הבריטי והדיילי טלגרף האוסטרלי, ועוד 14 חברות בתחומי הרדיו, הוצאה לאור ועוד.

עם כוח תקשורתי כזה אפשר לעשות הרבה דברים. בעיקר כשאתה מגוייס לעזרת פרוייקט כמו OLAP (ראשי תיבות של One Laptop per Child) של האו"ם, במסגרתו הוצג הנייד ב-100 דולר של MIT. סגירת הפער הדיגיטלי היא הרי מטרה צודקת, ומי שעוזר לעשות זאת הוא בטח בצד של הטובים. בדיוק כמו שרשת Fox הייתה, לטענת רבים, בזמן מלחמת המפרץ השנייה.

תסלחו לי אם אני נשמע ציני, אבל אם יכולנו ללמוד משהו מלקחי פרוייקט "מחשב לכל ילד" בישראל, הוא כי ככל הנראה, מי שלא רגיש לכך שיש ילדים רעבים, גם לא אכפת לו אם יהיה להם מחשב או לא.

תחליטו בעצמכם לאיזה צד שייך על חתן פרס הנובל ומזכ"ל האו"ם קופי ענאן, שהשתתף במסיבת העיתונאים בה הוכרז מחשב ה-100 דולר, ודיבר על הפרוייקט בחמימות. האם האיש זוכר עדיין מה קורה באפריקה? או שאולי הוא מעדיף להדחיק את המצב ביבשת השחורה, הגוועת מרעב ומאיידס ומרציחות עם.

לענאן, במיוחד, כדאי היה לקרוא את מה שאמר אמש (ג') זוכה פרס נובל אחר, פרופ' ג'וזף שטיגליץ. הוא דיבר בפורום הכתבים הזרים בכינוס ארגון הסחר העולמי המתקיים בימים אלה בהונג-קונג. הנושא הספציפי אליו התייחס, הם הסכמי הסחר ומכסי המגן על כותנה, שחונקים את כלכלות אפריקה. אי אפשר להגדיר את זה אחרת מאשר צביעות של מדינות המערב, אמר. הן מבקשות ממדינות אפריקה לחכות בסבלנות ובינתיים מחסלות אותן לאט לאט.

נחמד שקרייג בארט מפרגן לילדי העולם השלישי מחשבים שעולים יותר מ-100 דולר. אולי אפילו ההתבטאות האחרונה שלו לא נובעת מצביעות אלא סתם מחוסר רגישות. אבל אם טעיתם לחשוב ש-OLAP הוא פרוייקט ברוחו של מאו צה טונג ("קערת אורז לכל פועל"), אז נדמה לי שהוא מזכיר יותר את מרי אנטואנט ("אם אין לחם שיאכלו עוגות").

שיספרו לכם כמה שהם רוצים שהמחשבים האלה מיועדים "לילדים במדינות העניות". "מדינות עניות", על-פי הגדרות האו"ם וקרן המטבע העולמית, הן מדינות בהן אנשים חיים מדולר אחד עד שני דולרים ליום. 100 דולר הם מה שעולה להקנות לילד במרכז אפריקה 8 שנות לימוד. אבל רוב תושבי מרכז אפריקה לא מצליחים להאכיל את ילדיהם, לא כל שכן לחנך אותם - ובוודאי שהם לא חולמים לקנות להם מחשב נייד, אפילו הוא עולה "רק" 100 דולר.

אולי בגלל זה המחשב של MIT ישווק לא לבתי-אב אלא לממשלים ומדינות - לפחות בחלק מהמקרים, מן הסתם, בכספי הלוואות מקרן המטבע או מבנקים מערביים, כפי שכבר נעשה בפרוייקטים "הומניטריים" אחרים. זה אולי לא יעזור להאכיל עוד ילדים באפריקה, אבל אפשר לעשות מזה הרבה כסף.