על זה לא מדברים: כשהאמא מקנאה בבתה

"את הרגע הזה, שבו אמא שלי פתחתה את מגירת השידה בחדרי והוציאה את הגלולות למניעת הריון, לא אשכח בחיים", מספרת רינה. "היא נופפה לעברי בחפיסה החצי מלאה בחמת זעם, תוך כדי צרחות 'זונה', 'מופקרת', 'זבל' וביטויים דומים. הרגשתי מפוחדת, מבוישת ומושפלת. הייתי אז כבר בת 23, לא ילדה, ולא הבנתי מדוע במקום לשבח אותי על אמצעי הזהירות שאני נוקטת היא בחרה לתקוף אותי בחוסר רגישות.

"אחרי אותו אירוע היא ארבה לי, בדקה אותי כל הזמן, פלשה לפרטיותי. הרגשתי את העיניים והאוזניים שלה בולשות אחרי בכל מקום. לא יכולתי לשבת עם חבר במכונית ליד הבית, או לדבר בחופשיות בטלפון, ואם העזתי והבאתי מישהו הביתה, היא מצאה כל מיני תירוצים וסיבות להפריע לנו. במקום להתעניין ולתמוך בי, היא הפכה לאויבת שלי. "לא הבנתי מה אוכל אותה, מה מפריע לה. בשלב מסוים, כשהתבססתי כלכלית, עזבתי את הבית ועברתי לדירה שכורה וניהלתי את חיי כהבנתי. באיזשהו מקום ריחמתי עליה. היא מאוד הזניחה את עצמה, אכלה הרבה והיתה שמנה מאוד, מרירה ומתוסכלת, וחוץ מהעבודה ומהבית לא עשתה משהו מעניין עם חייה.

"אני, לעומת זאת, למדתי באוניברסיטה, עבדתי במשרד פרסום ידוע, הכרתי המון אנשים, ביליתי המון ונסעתי הרבה לחו"ל. אבל למרות הצלחותי היא דאגה להקטין אותי כל הזמן: לתת לי תחושה שאני לא כל כך חכמה ומוכשרת כמו שאני חושבת ולגרום לי לפקפק ביכולותי.

"בגיל 67 חלתה אמי בסרטן. זו היתה הפעם הראשונה שהתקרבנו אחרי שנים. היו לנו שיחות מפתיעות בכנותן. אז התברר לי שכבר שנים היא ואבא שלי חיים בריקנות ובתחושת החמצה. לא היה לה אומץ להתגרש, ובעוד אני ניצלתי את החיים ונהניתי מכל רגע – היא הלכה וקמלה. בגילוי לב היא הודתה שקינאה בי על האומץ שלי לעשות דברים. אחרי שבמשך שנים חשבתי שאני בת לא טובה, שאני לא בסדר, השיחות האלה גרמו לי הקלה גדולה".

הנסיכה של אבא

יחסים בין אימהות ובנות ידועים כמורכבים ושונים מאוד מיחסים בין אימהות ובנים. הרבה נכתב ונאמר על הקשר הייחודי הזה, מלבד נושא אחד שממעטים לעסוק בו: אימהות שמסיבות כאלה ואחרות לא מסוגלות לפרגן לבנותיהן ולשמוח בשמחתן ובהצלחותיהן, אלא רואות בהן מתחרות שמאיימות על מקומן ועל מעמדן בבית ובחברה ומקנאות בהן.

"המפגש בין אם לבת הוא מפגש של הזדהות", אומרת הפסיכולוגית פרידה דניאלי, יועצת זוגית ומשפחתית ומחברת הספר 'קשר נעורים'. "הזהות המינית, הדמיון, השותפות, יוצרים קשר מאוד מיוחד. אימהות נוטות להשליך יותר על בנותיהן את מי שהן, את מה שחוו, את נסיון החיים שלהן או את נקודות הכאב שלהן.

"קנאה והתאכזרות ביחסי אימהות-בנות אפשר לראות גם אצל חיות בטבע, בעיקר בלהקות ובקבוצות שמבוססות על נקבות. הנקבה האמא היא אלפא, הנקבה הראשית. היא מסורה לגורות שלה – בנותיה – אבל כשהן מגיעות לבגרות מינית הן מתחילות להוות איום מבחינתה. אז צצה תחרות, ונוצרים מאבקי כוחות, שמסתיימים לעיתים במות או בגירוש הבת ה'מתחרה' מהלהקה.

גם אצל בני האדם מהוות לעיתים הבנות איום על מעמדן ועל מקומן של אמותיהן. דניאלי מספרת על זוג שהגיע אליה לקליניקה לטיפול. "הבעל היה מאוכזב מאוד מאשתו. הם התחתנו צעירים, הוא התפתח, והיא נשארה האישה הקטנה מאחור, בצל וללא דעה משלה. הוא השליך את כל יהבו על בתו הצעירה, השקיע בה והשליך עליה את ציפיותיו הלא ממומשות מאשתו. האם, שראתה איך בתה הופכת מול עיניה לבת זוגו המוסווית של בעלה ותופסת את מקומה – קינאה בה ושנאה אותה.

"הבת, בגלל חוסר ההערכה של אביה לאמה, גדלה בלי אם שתוכל להזדהות איתה. היום, כשהיא כבר אישה צעירה בעצמה, היא מרגישה אבודה, חסרת שורשים, תלושה וחלשה. היא מעריצה את אביה ומזלזלת באמא שלה, כועסת עליה שלא עשתה דבר עם חייה ופוחדת להיות כמוה.

"למרות ההצלחות המרשימות שצברה בדרך והביטחון העצמי שהיא מפגינה נותרה הנשיות שלה מאוד רדודה, כי לא היתה לה אישה מדריכה. היא נוקשה בתפיסותיה, תחמנית, נוטרת טינה וחיה דרך מניפולציות של איך לרצות את אבא ולנטרל את אמא". "קנאה מתרחשת כשלמישהו אחר יש משהו שאני מאוד רוצה ולי אין", אומרת ריקי רוזמן, סקסולוגית ומטפלת זוגית ומשפחתית.

"קנאה של אם יכולה להתחיל כבר כשבתה מאוד צעירה, כשהילדה הקטנה מוציאה ומשיגה מאביה דברים שהיא לא מצליחה לקבל ממנו.

"היא לא מצליחה להתקרב אליו כמו הילדה. יש לו איתה מערכת יחסים מיוחדת, הוא מלטף ומחבק אותה ומדבר אליה ברכות, לא כמו אליה. יש להם דברים ומשחקים משותפים, הוא קונה לה מתנות ומביא לה הפתעות.

"האם מקנאה במה שקורה בתוך מערכת היחסים שלהם, במקום המשמעותי שהילדה תופסת בחיי בעלה, שגם היא היתה רוצה להיות בו. בשלב הזה הקנאה שקטה, מינורית, חבויה, וכאילו פחות בעייתית. אבל לפעמים ההתפרצות שלה בגיל יותר מאוחר נובעת מהמקום הזה".

מי יפה יותר?

קנאה מסוג אחר נובעת מהמסר שמשדרת החברה לנשים שחוצות את גיל 40. "החברה המערבית בעצם אומרת שאישה מבוגרת כבר לא שווה", אומרת דניאלי. אישה בת 40 מתחילה להרגיש לא נוח עם עצמה. למשל, היא לא תחליף מקום עבודה כי היא חוששת שלא ירצו להעסיק אותה בגלל גילה. היא חשה שהחברה לא מעריכה את הניסיון המקצועי שצברה ומעדיפה מישהי צעירה וחסרת ניסיון, אבל שיש לה עוד הרבה שנים לייצר כסף.

"חלק מהנשים האלה נכנסות לאובססיה. הן עושות ניתוחים פלסטיים, לובשות חולצות בטן כמו נערות מתבגרות ומנסות לחקות את הבת שלהן. אם אותה אישה, במקום למתוח את הבטן והקמטים, תישאר במקום של האישה החכמה, הילדה שלה תוכל להפיק תועלת מנסיונה. אבל הבת מזלזלת באמה, שמנסה לחקות אותה בניסיון להיראות צעירה, או מתביישת בה.

"לאישה שהיופי והחיצוניות הם המניה היחידה שלה, שכל הזמן עסוקה רק באיך היא נראית ולא פיתחה את עצמה ומילאה את חייה בדברים אחרים, יש בעיה כשבתה מתבגרת", אומרת רוזמן. "לעומת זאת, אצל אישה שהשקיעה בעוד מניות – בלימודים, בזוגיות, בקריירה, בתחביבים וכדומה – הנושא החיצוני מתגמד ולא יוצר מועקה ומצוקה.

"במקרה כזה גם אם תהיה קנאה, היא תבוא ממקום מלא, לא ממקום ריק, שביר ולא מוערך. היא תהיה קנאה של 'כן, גם אני הייתי פעם יפה וצעירה', והכאב יהיה יותר נקודתי ומצומצם. נכון, הבת שלי יותר יפה ויותר צעירה ממני, אבל אני היום יותר חכמה, יותר מאושרת, יותר עצמאית, יותר מבוססת ויותר בטוחה בעצמי".

נושא נוסף שעלול לעורר קנאה של אימהות בבנותיהן, לדברי רוזמן, הוא המיניות. "המיניות המתפרצת של הבת הצעירה, החופש שלה להחליף פרטנרים לסקס, ההתאהבויות והריגושים – כל אלה עשויים לאיים על האם, בעיקר כשהם מהווים ניגוד מוחלט לאורחות החיים שהיא מנהלת.

"אם שלא מסופקת מינית בחיי הנישואים שלה, שלא מקיימת יחסים עם בעלה או שתדירות יחסי המין שלהם נמוכה, או שלא מרגישה יותר אובייקט מיני, עלולה למצוא את עצמה מקנאה בבתה שמגלה את חדוות המין. לעומת זאת, אם שנמצאת בזוגיות טובה עם בן זוגה, פעילה מינית ונהנית ממין תקנא פחות או לא תקנא בבת בכלל.

"הרבה תלוי בכמה מקום תופס המין בחייה של האם. אמא שגם בצעירותה המין לא היה בראש מעייניה תהיה מסופקת בנוחות, בקרבה המוכרת ובאינטימיות שהשיגה עם בעלה, גם אם תדירות יחסי המין ביניהם נמוכה. היא תחוש אמפתיה כלפי בתה ותתחבר ללחץ שכרוך במגעים המיניים הראשונים בגיל הזה: ההתלבטות של כן להיכנס איתו למיטה, לא להיכנס איתו למיטה, מתי ואיך וכו'".

קנאה מינית בין בת לאם עלולה להתעורר גם כשהאם לא נשואה ומחפשת בעצמה בן זוג. במקרה כזה האם עלולה לחוש שבתה מאיימת עליה, כי היא אטרקטיבית יותר. היא עשויה לחשוש להביא גברים הביתה, כי הם עלולים להביע עניין בבת המתבגרת. היא תשווה בינה לבין בתה ותנסה להקטין את ערכה של הבת – המתחרה הפוטנציאלית.

אמא תמיד מנצחת

"כשמתפתחים תחרות או מאבק בין האם לבתה, ידה של האם בדרך כלל תהיה על העליונה", אומרת רוזמן. "מעבר לריחוק ולמועקה שייווצרו, יכולה האם להטיל על בתה סנקציות שונות ומשונות. היא יכולה לא לאפשר לה לצאת לבלות בערבים, להטיל עליה מגבלות כאלה ואחרות או לא לתת לה מספיק כסף. דברים שנראים 'כאילו' גבולות, אבל הם לא.

"בדברים האלה לאם יש יתרון על הבת, שכן היא הסמכות העליונה ובידה האמצעים והכוח. יש ילדות שמרגישות שאמן מקנאה בהן וכועסות ונכנסות למאבקים, ויש כאלה שרוצות להישאר קרובות לאמא וגורמות לסיטואציה שבה אמא לא צריכה לקנא בהן.

"כך למשל אם האמא יפה, רזה ומטופחת, בתה תהיה במקרים לא מעטים שמנה, מסורבלת ולא מטופחת – גם כי זה מרד כלפי המשקל הרב שנותנת האם לנושא היופי וגם כי היא מבינה שלאמא הנושא הוא קריטי והיא נותנת לה 'להרוויח' במשחק הזה. ילדות כאלה מבינות שאם הן רוצות להיות קרובות לאמא, או לא להיות בתחרות איתה, הן צריכות להפסיד".

רוזמן מספרת על מקרה כזה שהגיע לטיפולה: "הגיעה אלי אמא חתיכה מדהימה עם בתה המתבגרת. האם התלוננה שבתה נראית רע, מוזנחת, לא מטפחת את עצמה, לא מתלבשת ולא מתקלחת, ויש בגלל זה הרבה מריבות בבית.

"הבת באמת היתה שמנה מאוד, לבושה בחולצות גדולות, מרושלת, עם שיער לא מסודר וריח קל של זיעה. התברר שהבת, במראה שלה ובאכילה המופרזת, התריסה נגד החתיכיָת של אמה מצד אחד וויתרה על התחרות מצד שני. היא סיפרה, למשל, שכשהן יוצאות ביחד החוצה, גברים מסתכלים על אמא שלה ולא עליה. היא חשבה: אמא, את כזאת חתיכה, אין לי סיכוי להיות כמוך, אז אני אלך לקצה השני ואשאיר לך את הבמה.

"בהמשך התברר שהאמא השליכה על בתה חוויית ילדות לא מתוקנת שלה. בצעירותה היתה אותה אם נערה שמנה ולטענתה היא לא רצתה שבתה תסבול כמו שהיא סבלה. אלא שבפועל היא בעצם עשתה הכל כדי לא לעזור לה: כדי שהבת שלה תהיה שמנה, שלא יזמינו אותה למסיבות, שלא יהיה לה חבר עד גיל מאוחר – בדיוק מה שהיא עצמה חוותה בעבר".

ואכן, אימהות רבות מבקשות לפצות את עצמן על ילדָת לא מאושרת באמצעות בנותיהן. "האם רוצה לתת לילדה שלה מה שהיא לא קיבלה, אבל באופן פרדוקסלי היא מקנאה במה שבתה מקבלת ממנה", אומרת רוזמן.

"היא מפצה את בתה, או את עצמה דרך בתה, על מה שלא היה לה – אך חשה בתוך תוכה שעליה דילגו והיא עדיין לא פוצתה. לפעמים הקנאה בבת יושבת על פצע ילדות של האם, כמו למשל כשהאם חיה תמיד בתחושה שהיא מקופחת ומקבלת פחות מאחיה ואחיותיה.

"אמא אחת אמרה לי פעם: 'אני מקנאה בילדה שלי שיש לה את האמא שלי לא היתה'. לא חסרות אימהות שיחשבו עשר פעמים אם לקנות לעצמן נעליים ב-200 שקל, אבל יוציאו בקלות 400-500 שקל עבור נעליים לילדות שלהן, ובכך ימשיכו לא לפרגן לעצמן.

"אימהות רבות נותנות לבנותיהן הכל והופכות אותן למפונקות, כפויות טובה ולא עוזרות. האם מרגישה שלה קשה ולבתה קל וכועסת עליה, כשלמעשה הכעס הוא קנאה במה שהילדה מרשה לעצמה והיא לא. אמא שכועסת על הילדה שלה שמרשה לעצמה להבריז מדי פעם מהלימודים ליום כיף, בעצם מקנאה בה בגלל חוסר היכולת שלה לקחת לעצמה יום חופש מהעבודה בלי לפחד מהבוס או סתם ללכת לישון כשהכלים נשארים בכיור. אימהות כאלה יכולות להפוך להיות מאוד ביקורתיות כלפי בנותיהן".

זו פורחת, זו קמלה

ככל שלאדם יש הערכה עצמית ודימוי עצמי יותר גבוהים, הוא עסוק פחות בתחרות, אומרת רוזמן. הוא עסוק יותר במה שיש לו ולא במה שאין לו, במה שבשליטה שלו ולא במה שלא בשליטתו. "אמא צריכה להבין שלא בשליטה שלה להיות בת 18, ולא בשליטה שלה לשקול 50 ק"ג. אבל כן בשליטה שלה להיות בת 48 ומאושרת במה שיש לה".

"עובדתית זה המצב: הבת באמת בתחילת הפריחה שלה והאם בתחילת הקמילה שלה", אומרת דניאלי. "השאלה היא מה עושים עם זה. אם לא מדברים על זה, נוצרים זרמים תת קרקעיים של מתיחות, והילדה, שדווקא בתקופה הזו זקוקה להדרכה ולטיפוח הביטחון העצמי והמיניות שלה, מוצאת את עצמה מסתירה ומתביישת בה, כדי לא להרגיז את אמה שמקנאה.

"כל אמא חייבת לזכור שכל מה שהיא עושה, משדרת ומעבירה בהתנהגותה הוא מסר גם לבתה. היא צריכה להבין שאחד התפקידים שלה הוא ללכת תמיד בראש המחנה ולזכור שהיא אמא של הילדה שלה. גם אם הילדה שלה פורחת והיא קמלה, הילדה שלה תלך בעקבותיה, והחובה שלה, כאם, היא לשאול את עצמה איזה שובל היא משאירה אחריה.

"אם היא משאירה שובל של בושה, של אני בגילי ובמצבי כבר לא שווה ולא ראויה, זה מה שגם הילדה שלה תייצר ותרגיש בהמשך. אבל אם היא תהיה גאה במה שיש לה ותטפח את עצמה בכל המובנים – היא תפרגן לבת שלה ותלמד אותה להיות אישה גדולה, שלמה ומסופקת בעצמה".

"קנאה היא רגש לגיטימי, שיש לתת לו מקום וללמוד להתמודד איתו בצורה הנכונה", מסכמת רוזמן. "היא הופכת להיות בעיה כשהיא הרגש הדומיננטי וכמעט היחיד במערכת היחסים. אם אם מקנאה בבתה אבל גם שמחה בשבילה, אוהבת אותה, מעריכה אותה וקרובה אליה, זה לגיטימי ואין צורך להיבהל מזה".

• יש לכם שאלה בנושא גידול ילדים? "ילד אסור ילד מותר" - מדור על גידול ילדים, בשיתוף פעולה עם 'קו להורה' – ייעוץ טלפוני חינם להורים מטעם השירות הפסיכולוגי בדקאנט הסטודנטים, אוניברסיטת ת"א.  טלפון: 03-6406888 הקו פועל בימים א' ו-ד' בין השעות 9-15. הפניות ניתן לשלוח גם במייל