שיתוף והעיר הגדולה: החיים בקיבוץ עירוני

הידעתם? רעיון הקיבוץ העירוני קיים בארץ כמעט 30 שנה. אולם למרות הוותק והאהבה הרבה שרוחשים לו החברים הפעילים, עד היום היכו שורש בישראל רק ארבע קיבוצים שכאלה.

החלוץ היה קיבוץ ראשית שהוקם בשנת 1979 בשכונת הבוכרים בירושלים, ודגל בחיים שיתופיים של דתיים וחילונים. שמונה שנים אחריו נוסד קיבוץ מגוון בלב שדרות. ניתאי שרייבר, ממקימיו, עומד היום בראש עמותת "גוונים" המפעילה עשרות תוכניות קהילתיות בדרום הארץ, וזכה לאחרונה בתואר יזם השנה החברתי של גלובס. באותה שנה, 1987, נבנתה בבית שמש השכונה שהיתה לקיבוץ תמוז. ב-1991 הוקם הקיבוץ העירוני האחרון עד כה בארץ, בית ישראל הירושלמי.

שיחה עם שני חברי קיבוצים עירוניים, חנן כהן מתמוז ומייסדת מגוון נעמיק'ה ציון, מגלה כי למרות שצורת החיים של שניהם נושאת כותרת זהה, ההבדלים ביניהם רבים. שכן מתברר שכל קיבוץ עירוני טבע ערכי חיים המתאימים לו ולחבריו בלבד.

איור: גל עמירם

"להתערבב בקהילה ולפעול בתוכה": הגיוון של קיבוץ מגוון

"נולדתי וגדלתי בקיבוץ רשפים, בבית שהיו בו רגישות חברתית גדולה והרבה פעילות פוליטית", משחזרת נעמיק'ה (נעמי) ציון, נכדתו של מנהיג השומר הצעיר יעקב חזן. "כשבגרתי החלטתי לעזוב את הקיבוץ ולהקים יחד עם קבוצת חברים מסגרת של חיי שיתוף המבוססת על ערכים שונים.

"בעוד שבקיבוץ הכפרי קיימת גדר פיזית ומנטלית בין הקיבוץ וסביבתו, הרי שאנחנו רצינו להתערבב בקהילה ולפעול בתוכה - לא מתוך פילנטרופיה אלא מתוך אינטרס משותף", היא מוסיפה. "בעוד שבמהלך בניית הקיבוץ הכפרי נדחק האינדיבידואל הצדה וצורכי הקהילה היו חשובים יותר, רצינו אנחנו להקים מסגרת שיתופית הכוללת תמיכה בו ובהגשמתו העצמית, מצב בו הקהילה נמצאת בשביל האדם ולא להפך".

עיקרון נוסף שהנחה את המייסדים, ציון אומרת, היה גודל הקהילה. "ברור היה לנו שכדי לנהל חיי שיתוף אמיתיים, המבוססים על דיאלוג ושיתוף ולא על ועדות

ותקנון, אסור לנו להרחיב את קהילת הקיבוץ מעבר ל-100 איש. במשך שנים אנו שומרים על מספר נמוך בהרבה".

שנתיים תמימות התגבש גרעין קטן של חובבי שיתוף ועיירות פיתוח, ולאחר שבדקו מספר מקומות אפשריים הגיעו שישה חברים לשדרות והקימו את קיבוץ מגוון. את המתיישבים החדשים המריצה קבוצת צעירים מקומית שהנהיג אז עמיר פרץ, כולם דור שני לתושבי עיירה ששבו אליה והיו נחושים בדעתם לעשות שינוי. "הרגשנו שיש לנו שפה משותפת", אומרת המייסדת.

בתחילת הדרך חברי הקיבוץ שכרו דירות שיכון בבלוק דיור ציבורי, "על כל המשתמע מכך", מחייכת ציון. שתי דירות שחוברו זו לזו הפכו לחלל המשותף, שכלל חדר אוכל, מועדון ומקום התכנסות. למרות השנים שחלפו, מספר החברים וילדיהם שגדל, חברי הקיבוץ הצליחו לשפר את תנאי חייהם רק 14 שנים לאחר ההקמה. או אז הם החליטו לקחת משכנתאות, לקנות שטח בשכונת בנה ביתך ולבנות את בתיהם ביחד.

"מצד אחד זה היה נפלא כי שופרו תנאי חיינו, ובעיקר כי הרגשנו שאנחנו מכים שורשים ובונים כאן בית לתמיד", מעידה ציון. "מצד שני ברור שאנחנו חנוקים כלכלית לעוד המון שנים". כיום חיים במגוון כ-60 חברים, חציים ילדים בגילאי גן ובית ספר יסודי. הבוגרים, בני 20 עד 40 לערך, הם יוצאי קיבוצים ברובם.

- ממה, בעצם, אתם מתקיימים?

"חלק מאמצעי הייצור שלנו משותפים וחלקם לא. כיוון שאנו מקפידים על ההגשמה ההעצמית של הפרט, הרי שהענפים הוקמו בעקבות חלומות של חברים. כחלק מהגשמת חלום פתחו כמה אנשי מחשבים את חברת ההייטק הקטנה שלנו גוונים אפקט, שמחצית מעובדיה הם חברי קיבוץ והחצי השני הם אנשי שדרות והאזור. כיוון שחושב לנו לעבוד עם הקהילה הוקמה עמותת "גוונים", המעסיקה היום 200 עובדים מהאזור".

"ענפים" אחרים הם מקומות העבודה של החברים, בהם עובדות סוציאליות, עורך דין, פסיכולוגית ועוד. המשכורות נכנסות לקופה המשותפת, והחברים מקבלים תקציב חודשי זעום. חשוב להזכיר שלא כל החברים רצו להיות חלק מן השותפות הכלכלית, וחמש משפחות המתגוררות בקיבוץ מפרישות אליה את הכנסותיהן. "גם זה מקובל עלינו לחלוטין", ציון מפרשת.

- מה היחס שלכם לרכוש פרטי?

"רכוש פרטי קיים ואין חובה על החבר להעבירו לקיבוץ. כיוון שמצבנו הכלכלי בעקבות הבנייה אינו מן המשופרים היו חברים שהעבירו כסף פרטי לקופה, אך זה נרשם בסעיף השקעות ואנו מקווים כי יום אחד הם יקבלו אותו בחזרה".

- מי מממן את עלויות המזון, ההשכלה הבריאות וכו'?

"את הכל מממנת הקופה המשותפת".

החברים החדשים, מסבירה ציון, מצטרפים לשנת ניסיון. "אנחנו מזמינים כל אדם בכל גיל, מין וסטטוס משפחתי להצטרף אלינו", היא מסכמת. "נשמח מאוד לקלוט עוד אנשים ולהרחיב מעט את השורות. התנאים היחידים הם התאמה בסיסית לאנשים החיים כאן, וכמובן מחויבות לרעיון".

"דיאלוג מתמיד בין החברים": קיץ (וחורף) בתמוז

חנן כהן, תושב תמוז מזה עשור, היגר למקום עם אשתו מקיבוץ דרומי. "חיפשנו חיי שיתוף אחרים", הוא אומר, "וגילינו שאפשר לחיות ביחד מבלי לוותר על האופי האישי". בתמוז חיים כ-70 איש, 16 משפחות וילדיהן. ממוצע גילאי החברים נע בין 30 עד 45 והם חיים בתוך בית שמש, בשכונה שבנו בעצמם. מתחם המגורים במקום מחולק לארבע דירות המהוות יחידה. בתווך פועל מבנה משותף המשמש כחדר אוכל ומקום התכנסות.

"תמוז דוגל בחיי שיתוף ושוויון תוך לקיחת אחריות מלאה על התנהלות המקום. הוא אינו מתופעל על-ידי מזכיר, רכז או ועדות, אלא תוך דיאלוג מתמיד בין כל החברים", מרחיב כהן. "דיאלוג", אגב, היא מילת מפתח החוזרת שוב ושוב בשיחה עימו. "דברים נעשים אצלנו דרך שיחה על הצרכים המשתנים, לא דרך התקנון.

הגמישות הזו עוזרת להתמודד עם השינויים המתרחשים כל הזמן אצלנו ומסביב".

בניגוד למגוון, תמוז אינו בעליו של אמצעי ייצור כלשהם. בכל בוקר יוצאים החברים איש איש לעבודתו, ומשכורותיהם נכנסות היישר לקופה המשותפת. אחת לכל חודש מקבלת כל משפחה תקציב התואם את צרכיה. בין החברים אנשי חינוך רבים, אנשים העוסקים במחשבים ובתחום הטכני, שני משפטנים ואפילו עובד בתעשיית הנשק. המשכורות של כולם, מעיד כהן, ממוצעות.

ארוחות משותפות נערכות בקיבוץ רק בערבי שבת, ואחת לשבוע מתכנסים החברים לדון בסוגיות המלוות את חייהם. ראוי לציין כי אדם המבקש לסטות ממסלול העבודה ולצאת ללימודים, או סתם לחופש ארוך, נדרש לגלות אחריות ולמלא את הקופה המשותפת גם אם אינו עובד.

"כשלקחתי חופשה ללא תשלום מעבודתי בארגון "שתיל" לצורך פרויקט אישי חשוב", מספר כהן, "דאגתי למימון חיצוני שיכסה את היעדר המשכורת שלי כדי לא לפגוע בקופה המשותפת. במובנים רבים ההתנהלות אצלנו זהה להתנהלותה של משפחה - אם אחד מבני הזוג ירצה להפסיק לעבוד צריך יהיה לפצות בצורה כלשהי על המחסור".

שלא כמו במגוון, העבודה עם ולמען הקהילה אינם חלק מחייב מהאג'נדה. "יש רבים שעושים זאת ויש שלא", אומר כהן. "זו אפשרות הנתונה להחלטה אישית". האם החברים רוצים להרחיב את הקבוצה? הדעות, כהן משיב, חלוקות. יש שחושבים שצריך לגדול קצת ויש שטוענים שלא.

- למי, לדעתך, מתאים וכדאי לחיות בקיבוץ עירוני?

"לכל מי שאינו רוצה לחיות מאחורי פלדלת, מנוכר מסביבתו ושכניו. לכל מי שחפץ להרחיב את גבולותיו האישיים ומחפש רמה גבוהה של שיתוף תוך שמירה על האינדיבידואל. הקיבוץ העירוני מתאים לאנשים המודעים לסביבתם ורוצים להיות, באופן יומיומי, חלק ממנה".