הסערה שאחרי השקט

• צילום וידיאו: שי רוזנצוויג
  
  

לפני כשש שנים הגה אפי לנדאו, אז עיתונאי והיום מתמחה בקואצ'ינג, פרויקט חברתי. הרעיון: חיבור בין אנשים כבדי שמיעה ומתחרשים לאנשים שומעים. הדרך: עריכת אירוע שירה בציבור משותף. לנדאו צירף ליוזמה את "בקול", ארגון כבדי השמיעה והמתחרשים העצמאי היחיד בישראל, הנהיג עשרות מתנדבים המשמשים כצוות היגוי והפקה, והרים את "שירת האדם".

שש שנים עברו מאז האירוע הראשון, שנערך באולם קטן בהשתתפות כ-150 איש. בשש השנים שחלפו מאז "שירת האדם" הספיקה להפוך למסורת, ובשישי האחרון, במלאת לה שש שנים, התארחו בה למעלה מ-1,000 איש. אה, כן, כבר לפני כחודש אזלו הכרטיסים לאירוע. אילולא כן, אומרים המארגנים, מאות אנשים נוספים שביקשו להשתתף היו מצטרפים.

"שירה בציבור היתה מאז ומתמיד אחד מסמלי הישראליות, אבל לציבור כבדי השמיעה לא היתה דרך לקחת בה חלק", אומרים המארגנים. "רבים מהם לא שרים, למרות שרובם שומעים באמצעות מכשירים, כי קשה להם להבחין אם הם מזייפים. מובן מאליו שהם לא רוצים להיראות רע בעיני הסביבה השומעת ולכן נמנעים מלשיר.

"אירוע "שירת האדם" מעניק מרחב בטוח של נגישות לכבדי השמיעה. הוא מאפשר ומעניק להם את התנאים לשיר, להרגיש ביחד, ליהנות, לזייף ולהישמע רע בלא חשש. לצד החלק הזה", מסכמים המארגנים, "האירוע הוא גם סמל ליכולת של כבדי השמיעה לבטא עצמם באופן מלא, ללא מורא ופחד, והפניית זרקור על ציבור שלם החי בינינו ומהווה חלק מאתנו".