5 במסע 30 למקסיקו, פרק אחרון

קצת לפני החלפת הקידומת, רגע לפני משבר גיל 30, לימור זריהן משכנעת חברים להצטרף אליה ל"סולו מקסיקו" - בעקבות השילוש הקדוש: תרבות עתיקה, נופים שובים, וים של ים ומסיבות. לפניכם תקציר האירועים הצפויים והצפויים פחות שהתרגשו עליהם במחיקנוֹס. הפרקים הקודמים: מקסיקו סיטי , סן קריסטובל , טולום

__________________________________________________

יום 17-22: מרידה

למרידה הגענו בשעות הערב המאוחרות. "החורפן" נשלח להביא מגשי פיצה חמים (שימו לב: 57 פינת 62, הפיצה הטובה ביותר במרידה, 100 פזוס למגש ענק) והתמקמנו במלון מקסים בשם "סן חואן" שנמצא ליד הכיכר (300 פזוס לזוג ללילה לחדר נקי, עם טלוויזיה וטלפון).

תפסתי (לרגע) את תפקידו של ה"כיבושניק" ואמרתי: "רבע שעה התארגנות

 ומוצאים, גם אם מתחת לאבנים, סלסה בר לבלות בו". כך, הגענו ל"אזול" (תשאלו, יש רק אחד), מועדון נחמד שבו מתקיימות הופעות בכניסה חופשית. למחרת גילינו מול המלון בית קפה קטן ומקסים- Cafe Club (ברח': Calle 55 no. 496 X 58 y 60 centro) - ששייך לבחור איראני חביב שהיגר מקנדה ומספק ארוחות בוקר נפלאות ושירות מצוין. מקומות בילוי נוספים שגילינו הם בערב מועדון XY60 הסמוך ל"אזול", ומשלב גם הוא הופעות סלסה ומוסיקה מערבית, וסניף של רשת המועדונים "ממבו קפה" שמשלב בין כל סגנונות המוסיקה (ימי ד' - כניסה חופשית, ה' - 160 פזוס כולל שתייה חופשית. נשים משלמות מחצית הסכום).

מונית משדה התעופה הובילה אותנו (250 פזוס) למלון Habana המומלץ ביותר. 100 פזוס ללילה למיטות גדולות וטלפון, במלון מאוד נקי וקרוב למרכז העיר ההיסטורית ולתחנת הרכבת ( Republica de Cuba 77, טל': 518-15-89/95). 

המקסיקנים, מסתבר, לוקחים מאוד ברצינות את סטטיסטיקת הפשע בסיטי

 ופקיד הקבלה של המלון קיבל אותנו מאחורי סורג ובריח כאילו היה פקיד בנק כלוא. 

את היומיים האחרונים שלנו במקסיקו העברנו בטיולים בלב העיר. ב"סוקולו" - הככר המרכזית - המון אמני רחוב וטקסי טיהור, וסביבה שווקים רבים במגוון רמות איכות. בצמוד לה, שוכנים הארמון הלאומי ובו ציורי קיר מרשימים של דייגו ריברה ("כאב הלב" של פרידה קאלו), חורשת צ'אפולטק והמוזיאון האנתרופולוגי. התלבטנו איפה לבקר, אבל לאף אחד מאיתנו, רגע לפני הבית, לא התחשק לספוג תרבות אז החלטנו להטביע עצמנו שוב בשטחיות הבריאה של השופינג. עלינו לרכבת (תענוג אמיתי וזול, 2 פזוס לנסיעה) כדי להגיע לשוק האמנים ולקנח בבילוי לילי טוב.

ה"זונה רוזה" הוא אזור חיי הלילה של מקסיקו סיטי. סקר קצר בין עוברים ושבים העלה את השמות הגדולים: מועדון "אפריקה", "ממבו קפה", ומגוון מועדוני גייז. החלטנו ללכת על המנצח במשאל הרחוב - Meneo. המועדון מרוחק מהאזור ושוכן ממש מול מלון "אל גרקו" (בו, למרבה הצחוק, לנו את הלילה הראשון שלנו במקסיקו).

100 פזוס כניסה, 200 פזוס מינימום הזמנה לשולחן, ונפלנו על ליל "Hollowing" עמוס בלהקות צעקניות מדי, אבל עדיין המלצתי בעינה עומדת – למועדון יש סטייל! 

בגלל "וילמה" פספסנו את איסלה מוחרס, אי הנשים, את האי קוסומל, גם את וואחקה סיטי רצינו ולא הספקנו לראות. 

מאיר שטרית, "איש העקרונות והזעם": "בגלל ההוריקן יצאתי ממקסיקו עם תחושה שהיא 'לא בעליונים ולא בתחתונים', אבל בטיימינג אחר היא יכולה להיות נפלאה, שטופת שמש ומרגיעה".

תמר שמואלי, "המשקיפה": "אין ספק שמקסיקו הייתה חוויה אחת גדולה. המרחבים, האנשים, העתיקות והחופים, החופש להחליט כל יום מחדש על כל דבר וכמובן ההרכב המנצח של 'לכל מצב מישהו כבר ימצא פתרון', ללא כל ספק – סיבה טובה לשוב בשנית".