כוחו של היחד: תחיית הקואופרטיבים בישראל

"אחד ועוד אחד הם הרבה יותר משניים"

בעולם התאגידי בו אנו חיים, העובדה שכ-3,000 קואופרטיבים רשומים אצל רשם האגודות השיתופיות מוכיחה כי גם בישראל יש מי שמסרבים להתמסר לשיטה הקפיטליסטית. "לא כל הקואופרטיבים הרשומים פעילים, אך עם זאת אני שמחה לבשר שכל הזמן נרשמים עוד ועוד קואופרטיבים חדשים", לפידות מוסיפה.

- מה ההבדל בין חברה פרטית לקואופרטיב?

"מטרתה של חברה פרטית היא להביא רווחים לבעליה, בעוד הקואופרטיב הוא התאגדות וולונטרית של אנשים שמטרתם היא רווחת חברי הקבוצה. כדאי, אמנם, שהקואופרטיב יהיה כלכלי וירוויח כסף, אבל מטרתו הסופית אינה העשרת מספר קטן של אנשים - אלא שימוש בהכנסות לטובת תחומי החיים השונים של חבריו: חינוך, תרבות או כל תחום אחר. חשוב לציין שחברי הקבוצה הם גם בעלי ההון, בניגוד לחברה פרטית בה הם נשכרים על-ידי בעלי הון כדי לעבוד בעבורם".

- איך זה עובד, בעצם?

"בהיכנסם לשותפות, חברי-בעלי הקואופרטיב קונים מניה אחת, שהיא שוות ערך בערכה הפיננסי ובקול ההצבעה שהיא מעניקה לכל בעלי המניות האחרות. חשוב להדגיש שהקואופרטיב אינו קהילה, ולכן נטול לחצים קהילתיים מוכרים. מדובר במקום עבודה המאפשר להביא לכדי ביטוי מעורבות, השתתפות, יכולת מקצועית, יכולת ניהול, עבודת צוות וחתירה להישגים, בצד תמיכה וערבות הדדית. הקואופרטיב הוא שלך וכשמקום העבודה הוא שלך ההתייחסות היא אחרת".

גלגולים רבים עברה המהדורה המקומית של הקואופרציה בכמעט 60 שנות קיומה של ישראל. "בתהליך בניית המדינה היה לקואופרטיבים ערך עצום", לפידות מתארת. "הם בנו בעצם את התשתית, החל מהקיבוצים, מושבי העובדים והמושבים השיתופיים, דרך חברות מזון כמו הקו-אופ, בתי דפוס או חברות תעבורה כמו אגד. בתקופות של בנייה אינטנסיבית לשיתוף יש ערך משמעותי במיוחד, כיוון שאחד ועוד אחד הם הרבה יותר משניים. חיבור הכוחות מאפשר הוצאה לפועל של פרויקטים גדולים.

"ב-20 השנים האחרונות התהפכו היוצרות. הפכנו ממדינת רווחה שיתופית ושוויונית למדינה המנוהלת על-ידי 18 משפחות. רעיונות הקפיטליזם והשוק החופשי יצרו הזנחה של תהליכי היחד והשיתוף מחד, והתגברות הצורך ביציאה מהירה לעצמאות מאידך. במקביל, נוצר בישראל שובע אמיתי מהרעיונות השיתופיים. ברור היה כי טבע האדם לא משתנה בגלל חיי שיתוף, והמשבר הכלכלי של אמצע שנות השמונים, שהכניס עשרות קיבוצים ומושבים לחובות כבדים, גרם ליחיד לשאול את עצמו מה הוא עושה שם. 'אם אני צריך לדאוג לגורלי', אמר לעצמו היחיד בקבוצה השיתופית, 'אדאג לעצמי ולמשפחתי. למה אני צריך לדאוג לכולם?'.

"לא רק קיבוצים ומושבים הגיעו למצב הזה. אגד, קואופרטיב ותיק מאוד, החזיק מעמד, אך קואופרטיב דן התפרק. גם חלק נכבד מרשת הקו-אופ התפרקה לאחרונה כשמניותיה חולקו, אך הקו-אופ הירושלמי החליט שהוא רוצה לשמור על המבנה המוכר ולהמשיך בפעילות המשותפת".

- המסקנה היא שקואופרטיב מתקיים לאורך זמן רק כאשר הוא מצליח כלכלית?

"קואופרטיב יתקיים כל זמן שחבריו מרגישים שהוא תורם להם. אגד דאג מאוד כל השנים לחבריו, הן על-ידי אספקת מקומות עבודה והן על-ידי צ'ופרים כמו נסיעה חינם, קייטנות, תמיכה במימון לימודים ועוד. זהו קואופרטיב מצליח שיכול להרשות לעצמו. ההתפרקות באה ברגע שהחברים מרגישים שיוכלו להרוויח יותר אם ימכרו את האגודה המשותפת ויעבירו אותה לידיים פרטיות".

רנסנס הקואופרטיבים בישראל

בשנים האחרונות, מספרת לפידות, היא מבחינה ברנסנס קואופרטיבי של ממש בישראל. "אחרי שנות בריחה מסיבית מהרעיון אנו עדים לחזרה לנושא השיתוף. האבטלה והמצוקה החברתית גורמות לאנשים להבין שלא יגיעו רחוק לבדם, אלא יצליחו יותר ביחד. הנה למשל אשה שיוצאת מקורס יזמות ורוצה לפתוח עסק. אומרים לה 'גשי לבנק וקחי הלוואה'. היא ניגשת לבנק ושם שואלים אותה 'מי את? מה יכולת ההחזר שלך?' לבד היא לא תקבל שום דבר.

"לעומת זאת, אם היא תגבש קבוצה של עשר נשים שרוצות להקים את העסק ביחד, ייווצר כוח כלכלי בעל משמעות. כל-אחת תשקיע סכום נמוך הרבה יותר מהסכום שהיתה משקיעה לו היתה פותחת את העסק לבדה, וקונה מניה המקנה לה חלק שווה בהכנסות העתידיות - וגם זכות הצבעה. כך תוכל אותה אשה לעבוד בקואופרטיב וגם להיות שותפה בניהולו. הפורמט הזה קוסם לאנשים רבים שסובלים מאבטלה או מתנאי שכר לא הוגנים, והחליטו לקחת את גורלם לידיים".

- ספרי על קואופרטיבים מהזן החדש.

"ממש לאחרונה הקמנו שני קואופרטיבים של נשים באזור הגליל העליון. האחד שייך לקבוצת אמנויות שלא רצו לעבוד ולמכור את יצירותיהן כל-אחת בנפרד, והקבוצה השנייה משווקת תוצרת של ריבות, מיצים ומוצרים טבעיים אחרים בחווה חקלאית ניסיונית.

"גם בתחום המזון יש התפתחויות: בירושלים קיימות שלוש צרכניות משותפות ובבאר שבע - אחת. כל החברים עובדים בהן בהתנדבות, קונים את המזון ישירות מן החקלאי, מוכרים לעצמם ומרוויחים פערי תיווך". תחייה נרשמת גם בתחום המזון האורגני, וברחבי הארץ פועלים כמה קואופרטיבים אורגניים שחבריהם רוכשים ירקות ופירות ישירות מהחקלאים. "אני יודעת על קבוצות נוספות כמו חברות היי טק ומשרדי עורכי דין המעדיפים להירשם ולהתנהל כאגודה שיתופית ולא כחברה", לפידות מסכמת. "זאת מכיוון שהקואופרטיב נהנה מיתרונות מיסוי ולעתים רחוקות מקבל גם עדיפות במכרזים".

- איך, בכלל, מקימים קואופרטיב?

"תנאי ההקמה הם בסיסיים: על-מנת להירשם כאגודה שיתופית נדרשים שבעה אנשים לפחות, המתחייבים לנהל את הקואופרטיב על-פי כללי שיתוף ודמוקרטיה תוך חלוקת תפקידים ברורה ומסודרת. לרשות המבקשים להקים קואופרטיב עומד מרכז הקואופרציה בישראל, ששייך לקואופרטיבים העוסקים ביצרנות בתחומים כמו תעשייה, תחבורה ושירותים, וכולל את כל הקואופרטיביים שהם לא קיבוצים ומושבים.

"בעזרת קרן של ההסתדרות המרכז מסייע לכל קואופרטיב ומעניק שירותי ייעוץ כלכלי, ארגוני ומשפטי. הוא עוזר, למשל, ברישום האגודה השיתופית, בהכנת מאזן בשנה הראשונה לפעילות, בשליחת אנשים לסדנאות חשיבה וניהול ועוד. אנשי הקואופרטיב אינם נזרקים למים הקרים לבדם, אלא מקבלים ליווי ותמיכה עד שהם עומדים על הרגליים, מתוך תקווה כי התחלה נכונה תסייע להם לפעול ולהתפתח לאורך זמן".

העיירה הבאסקית מונדרגון כמשל

למרות העבר השיתופי של ישראל, לא המצאנו דבר. "גם בעולם אנחנו רואים גידול במספר האגודות השיתופיות", מעידה לפידות. "המודל הוא תמיד זה של מונדרגון (Mondragon), עיירה באסקית קטנה למרגלות הפירנאים, בה פועלים לא פחות מ-150 קואופרטיבים מכל מין וסוג. הקואופרטיב הראשון הוקם בתקופת פרנקו על-ידי הכומר המקומי ואנשיו, שהכניסו את השקעתם הראשונה במניות האישיות לקופה משותפת.

"הצלחת הקואופרטיב היתה גדולה עד-כדי-כך שאותה קופה משותפת הפכה לבנק החמישי בגודלו בספרד. הבנק הזה מגלגל, בין היתר, את משכורות כל חברי הקואופרטיבים. אצלנו, רק לשם השוואה, הבנק של הפועלים עבר לידיים של שרי אריסון ומזמן לא מנוהל בידי לקוחותיו. אי אפשר שלא להתפעל מהצלחתו הכלכלית של השיתוף במונדרגון. זהו מודל של תנועה חברתית שמדברת על כלכלה שוויונית עם פנים אנושיות וכל קואופרטיב, בארץ ובעולם, רוצה לחקות את ההצלחה".