ליד השולחן הגדול שבמטבח יושבת נאוה שוהם ומעבירה מבט מהורהר על דפי האלבום. רק תמונות נותרו מרענן היפה שלה, שנהרג במלחמת שלום הגליל שבועיים בלבד לאחר שנקרא בצו שמונה למילואים בלבנון. שוהם, אז בת 29, נותרה עם ילד בן שש ותינוקת בת שבעה חודשים. לידה יושבת שולי מועלם, אשתו של סא"ל משה מועלם, מג"ד הבופור שנהרג לפני תשע שנים באסון המסוקים. מועלם, אז בת 32, נותרה עם שתי בנות בגילאי חמש ושבע.
ליד השולחן הגדול, כשבחוץ שקט פסטורלי וירוק, הן מספרות את סיפור חייהן הכואב. שנים חלפו, משפחות חדשות הוקמו, אך העיניים האדומות, הקול הרועד והדמעות הזולגות מעצמן ללא הרף, מוכיחים כאלף עדים שהבעל המת חי וקיים. כזה הוא יהיה, ככל הנראה, עד קץ כל הימים. "אלמנה היא אלמנה היא אלמנה עד יומה האחרון", אומרת מועלם. "מהמעמד הנפשי הזה לא יוצאים לעולם".
בחודשים האחרונים עומדות מועלם ושוהם בראש המאבק שמנהלות אלמנות צה"ל כנגד מדינת ישראל, המבקשת לשלול את גמלותיהן אם יחיו עם ידוע בציבור. המאבק העקרוני מקפל בתוכו הכרה וכסף, ואם תכשלנה ישתנו חיי אלמנות צה"ל רבות מן הקצה אל הקצה. השתיים, שעברו גיהינום אישי, לא מוכנות לוותר.
"האם אם שכולה שילדה עוד ילד מפסיקה להיות אם שכולה?"
ב-1950 הוחל חוק שקבע את זכויות משפחות חללי צה"ל. על-פי החוק זכאית אלמנת צה"ל לגמלה חודשית שהיום עומדת על 6,900 שקל, ואלמנתו של איש קבע תקבל גם את הפנסיה שלו. בעבור כל יתום עד גיל 21 היא זכאית לקצבה חודשית של 1,000 שקל, והיתומים זכאים גם ללימודים אקדמאים ולטיפול פסיכולוגי. היום מקבלות כ-4,000 אלמנות צה"ל את הגמלה החודשית.
עוד כשנחקק החוק הוכנסה לתוכו מגבלה: אלמנת צה"ל שתתחתן בשנית, כך נקבע, תאבד את זכותה לגמלה, ואילו אלמנת איש קבע תאבד בנוסף גם את הפנסיה של בעלה. אלמנה שהתחתנה והתגרשה תהיה זכאית לגמלה מחודשת.
"צריך לזכור את הקונטקסט בתוכו התרחשו הדברים", אומרת מועלם. "בשנות החמישים נשים לא עבדו והגמלה יועדה לסייע לאלמנה לחיות ללא בעל. ברגע שהתחתנו הן "הרוויחו", לכאורה, מפרנס חדש והגמלה נשללה. המגבלה לא נעשתה מכוונת זדון, רק מתוך תפיסה מחשבתית רווחת שהשתנתה עם השנים".
אלמנות צה"ל, בהן מועלם ושוהם, מעולם לא הסכימו עם הרעיון העומד מאחורי המגבלה. "לא יצאנו להפגנות", מעידה מועלם, "אבל מצאנו דרכים עוקפות שהפכו לנורמה מקובלת ונעשו קבל עם ועדה, מבלי להסתיר ומבלי להתנצל". היא מתכוונת
לכך שמאז שנות החמישים חיות אלמנות צה"ל עם בן זוגן ללא חופה וקידושין, כדי לא לאבד את זכותן לגמלה.
שוהם חיה כבר שנים רבות כשרק הסכם ממון קיים בינה ובין בן זוגה. מועלם, אישה דתייה, נישאה בחתונה דתית אך לא טרחה להעביר את פרטיה למשרד הפנים, כך שמדינת ישראל מכירה בה כאלמנת צה"ל לכל דבר. לדבריהן, עקיפת המגבלה לא נעשתה מתוך רדיפת בצע, אלא מתוך אי הסכמה עקרונית.
"הגמלה היום אינה סיוע כספי, אלא פיצוי קטן מאוד שנותנת המדינה למי שנתן לה את היקר לו מכל", מסבירה שוהם. "היא מהווה לא רק כסף אלא גם הכרה בקורבן שלנו, במה שנדרשנו לתת - ונתנו. מהסיבה הזו ראוי כי הגמלה תלווה את האלמנה עד יום מותה".
"שלילת הפנסיה של בן הזוג שנהרג היא שערורייה בפני עצמה", מוסיפה מועלם. "הרי אם לא היה עובד בצבא אלא בחברת היי טק או בחברת חשמל, איש לא היה מעלה בדעתו לשלול את הפנסיה, או את ביטוח המנהלים שלו, מאלמנתו. למה העובדה שבן הזוג, ואיתו המשפחה כולה, הקדישו את חייהם לצה"ל ונפגעו מכך, מאפשרת למדינה להיות בעלת המקל והגזר, להעניק או לקחת? אי ההסכמה עם המגבלה באה לידי ביטוי בכל מה שקשור לנישואין וטבעת, ובמשך יובל שנים חיו עם זה כל הגורמים בשלום".
"אני לא מבינה, האם הפיצויים שנתנה גרמניה לניצולי שואה היו על תנאי?", שוהם מתקוממת. "האם העובדה שהניצולים הקימו משפחות והשתקמו שינתה במשהו את הסבל אותו עברו? מדוע אלמנת צה"ל שרוצה להמשיך לחיות ולהקים בית נוסף לזה שחרב, צריכה להיענש? האם אם שכולה שיולדת עוד ילד מפסיקה להיות אם שכולה?".
"אנחנו חשות נטושות ונבגדות"
לפני כמה שנים התאגדו חברי כנסת דתיים ודרוזים כדי לפעול למחיקת המגבלה מן החוק, בטענה כי מגזרים מסוימים אינם רואים בעין יפה חיים עם ידוע בציבור ללא קידושין. האלמנות המשתייכות למגזרים הללו נפגעות מיידית, בעוד אחרות יכולות ליהנות מן ה"מעקף". הניסיון הקצר לא עלה יפה והמגבלה נותרה בעינה.
אבל במהלך אוגוסט 2005 גילו האלמנות כי לא רק שהמגבלה הוותיקה אינה נמחקת, אלא שהיא עומדת להתרחב. הסטטוס קוו ארוך השנים עמד למבחן קשה במיוחד כשלחוק ההסדרים, שעדיין לא עבר בוועדת הכספים או בכנסת, הוכנס
תיקון לפיו ייחשב הידוע בציבור כבעל לכל דבר, וגמלת האלמנה תישלל ממנה באופן מיידי.
"מדינת ישראל חיפשה איפה אפשר לקצץ והגיעה אלינו. כמו תמיד הנפגעים הם החלשים", אומרת שוהם. "דבר אחד צריך להיות מאוד ברור, מצטרפת מועלם, "אלמנה שהתחתנה בשנית לא יוצאת ממעגל השכול. העובדה שמדינת ישראל מוציאה אותה ממנו על-ידי שלילת הגמלה או שלילת ההכרה בה כאלמנת צה"ל, אינה הופכת אותה לפחות אלמנה. לא נרפאים משכול, הוא נמצא איתנו וילווה אותנו עד נשימתנו האחרונה. בניגוד לחברה הישראלית שמפרגנת מאוד לתהליך שיקומה של אלמנה, לא ברור מדוע השלטון עסוק בהענשתה".
"אנחנו חשות נטושות ונבגדות, חשות על בשרינו את היחס המתנכר", אומרת שוהם. "פתאום נשלחות לעברנו סיסמאות: 'אלמנת צה"ל חומסת את הקופה הציבורית', 'אלמנה אמיתית, אלמנה לא אמיתית'. איש לא יכול להבין את הקושי, את הטיפוס מהבור הנורא של האבל, את ההתמודדות האינסופית עם הילדים, את הקושי הבלתי נתפס בהקמת זוגיות חדשה. הרי מגיע צל"ש לכל מי שמוכן לחיות עם אלמנת צה"ל. הדברים האלה לא נעלמים כי מדינת ישראל חוקקה חוק. אני לא אפסיק ללכת לבית הקברות כי החלטתי לשקם את חיי, ובתמורה הוצאתי רשמית ממעגל השכול.
"המדינה חייבת לתת את הגמלה ללא תנאים, מתוך ידיעה שהכסף לא יחזיר את יקירנו אבל יעזור בחיים שאחרי, ומתוך הבנה ברורה ש"הם", ציוו גם לנו, האלמנות, את החיים. הרי ממילא לא ניתן לחיות רק מהגמלה, ואלמנת צה"ל חייבת לצאת לעבוד כדי לפרנס את ילדיה. אז למה לקחת גם את המעט הזה?".
בלשים יגיעו לבתי האלמנות?
גם אם לא ברור כיצד תיושם התקנה המגבילה החדשה (האם יגיעו בלשים פרטיים לבתי האלמנות?), הלובי הנאבק בה החל את עבודתו כבר מול הכנסת הקודמת. בשבועות הקרובים יועברו מכתבים בנושא לכל חברי הכנסת החדשה, והאלמנות מתכננות רצף ארוך של פגישות בהן יסבירו להם מדוע צריך להוריד לאלתר את הסעיף מחוק ההסדרים. בינתיים הן מקוות כי ראש הממשלה אהוד אולמרט, שהקשיב רוב קשב לבקשתן עוד בהיותו שר האוצר, לא ייתן לדברים להתגלגל קדימה.
תוכנית מאבקן העתידי כוללת שינוי מקיף של החוק הוותיק והסרת המגבלה כליל. "שיקום חייה של אלמנת צה"ל שהתחתנה בשנית הוא אינטרס שלה, של משפחתה, וגם של המדינה", מסיימת מועלם. "תנו לנו לחזור לחיים, ואל תפגעו בפיצוי המגיע לנו".
