"אנחנו צריכים למצוא שפה אחרת"

כריסטופר טיטמוס, שלאחרונה ביקר בישראל, הוא איש עסוק. בגיל 60 ומשהו הוא נחשב לאחד ממורי הבודהיזם המוכרים בעולם, ההרצאות והקורסים שהוא מעביר מבוקשים מאוד, ומזה שנים הוא ממעט לבלות במולדתו בריטניה. רוב ימות השנה הוא נע ונד ברחבי העולם כדי ללמד את הדהרמה, אורח החשיבה הבודהיסטי, ועושה כל שביכולתו להביא מעט רגיעה ושלום.

בשנים האחרונות טיטמוס מבקר בישראל לפחות אחת לשנה. החיבה לישראל נובעת, כך הוא מתבדח, "מן האוכל, השמש והאיש ההוא מנצרת", אבל אלה הסיבות החשובות פחות לבואו. טיטמוס, המשוכנע כי ניתן להביא לאזור שלום, פועל להפצת בשורת אי האלימות ברוח הבודהיזם. הוא מעורה מאוד במתרחש בארצנו, אך אינו נוקט צד ולא מדבר פוליטיקה, ובביקוריו מתמקד בקירוב לבבות בין ישראלים ופלסטינים.

למתבונן מהצד, הקשר בין בודהיזם לאקטיביזם אינו מובן מאליו. שהרי מה בין עבודה רוחנית, המתחזקת את נפשם של המאמינים, לצדק חברתי? אבל תפיסת העולם של טיטמוס גורסת ששינוי פנימי הוא חלק בלתי נפרד משינוי חיצוני. "עשרות אלפי ישראלים צעירים מגיעים להודו בכל שנה, חלק גדול מהם עושה עבודה פנימית", הוא אומר. "זה לא קורה סתם ככה. הצורך במדיטציה, בויפסנה, בלימוד כללי אי האלימות של הבודהיזם, בא מן הרצון לחיות בשלום עם עצמך ועם הסובבים אותך, מתוך הבנה שהלחץ שהמדינה הזו שרויה בו לא עוזר לאף אחד". 

• צילום וידאו: שי רוזנצוויג
  

"מדיטציית שתיקה היא דבר נפלא"

טיטמוס, שנולד וגדל במשפחה קתולית, החל את דרכו הבודהיסטית לפני כ-40 שנה, הרבה לפני שהטרנד הרוחני פשה בהוליווד ובעולם. "הייתי עיתונאי בלונדון", הוא מספר, "והמפגש האינטנסיבי עם השחיתות הפוליטית והדתית גרמו לי לרצות להתרחק ככל האפשר". וכך, בגיל 26 הוא יצא מאנגליה, רק כדי לחזור אליה עשר שנים לאחר מכן.

התחנה הראשונה שלו במסע היתה אמורה להיות ארץ הקודש, אלא שרגע לפני שעלה למטוס פרצה מלחמת ששת הימים וטיטמוס שינה כיוון. דרך תורכיה הוא

יצא למסע הרפתקני שכלל את כל המדינות בהן דרכון ישראלי אינו מועיל. אחרי שחלף בין היתר על-פני סוריה, אירן, פקיסטן ואפגניסטן, הוא הגיע לתאילנד והחל לקרוא וללמוד בודהיזם.

"בשלב מסוים הרגשתי שאני רוצה להעמיק את הלימוד", הוא משחזר. "הדרך היתה ברורה ופשוטה - הצטרפתי למנזר". שש שנים היה טיטמוס נזיר גלוח ראש וגבות, מתוכן חי שנה ביער. תשעה חודשים נוספים הוא בילה בשתיקה בודדת במערה, כשרק סיור הקערה היומי בכפר השכן מפגיש אותו, עדיין דומם, עם בני אדם אחרים. "אהבתי כל רגע", הוא מעיד. "מדיטציית שתיקה היא דבר נפלא".

אחרי שש שנים הוא החליט, בהתייעצות עם מורו, כי הגיע הזמן ללכת הלאה. "כשהפרי בשל הוא ניתק מן העץ, ואחרי שנות המנזר הגיע הזמן לחזור למערב", הוא מתאר. הדרך הביתה ארכה עוד כשנתיים במהלכן החל טיטמוס לצבור מוניטין של אדם מרתק שמביא איתו תפיסת עולם אחרת. יותר ויותר שוחרי מודעות ורוח החלו לפקוד את הרצאותיו ואת קורסי הויפאסנה שהציע, ספרים רבים פרי עטו התפרסמו, ואט-אט הפך דמות מוכרת במדינות רבות בעולם.

"חייבים להפסיק להאשים האחד את השני"

עמותת "תובנה" המתמחה במדיטציית ויפאסנה, שטיטמוס תמך בהקמתה, מממשת בישראל את תפיסת העולם הבודהיסטית שוחרת השלום. כבכל ביקור גם הפעם הוא היה אורח העמותה, והעביר ל-135 מאנשיה קורס מדיטציית שתיקה בן שבעה ימים. כמו במקומות אחרים טיטמוס לא קיבל שכר עבור עמלו, וההוצאות שולמו על-ידי המשתתפים בשיטת הדאנא הבודהיסטית: כל-אחד מהם שילשל לקופסה סכום עליו החליט בעצמו. "נתינה מתוך מחשבה עצמאית", טיטמוס מסביר, "היא דבר חשוב. הדאנא נותנת אפשרות לכל אחד לתרגל נתינה שכזאת".

- מהי, לשיטתך, הדרך להשכנת שלום באזור?

"הדרך לעשות זאת עוברת דרך מספר שלבים. השלב הראשון הוא שלב ההחלטה. זהו השלב בו אנשים מבינים שהפתרון הנוכחי, צד אחד מתפוצץ ברחובות וצד שני מפגיז אותו, אינו נכון והגיוני. כל-כך הרבה דם נשפך

משני הצדדים, וממשיך להישפך, ולא פותר את הבעיה. ככל שיותר אנשים יבינו שהפתרון לא בא מן המלחמה, כך נתקרב אל השלום. ברור שאת השלום הפוליטי עושים מנהיגים אבל לשני העמים יש תפקיד חשוב - להחליט שרוצים לחיות אחרת.

"בשלב השני חייבים להפסיק להאשים האחד את השני. הישראלים אומרים 'הם רוצים לזרוק אותנו לים', והפלסטינים אומרים 'הם רוצים להרוג את כולנו'. הדרך הנכונה לשלום פוליטי ופנימי מתחילה בהפסקת ההאשמות. בואו לא נאשים את ההורים, את בני הזוג, הבוסים, השכנים".

השלב הפעיל בדרך לשלום עובר דרך מפגשים. בשנים האחרונות יזמו טיטמוס, עמותת "תובנה" ועמותת הבת שלה "שביל זהב", עשרות מפגשים בין יהודים לפלסטינים. חלק מן המפגשים נערכים בשכם, לשם מגיע קבוצת ישראלים ומתארחת בבתי פלסטינים. חלק אחר נערך תוך כדי הליכות שלום שקטות, אז צועדת בדומייה קבוצה המורכבת מיהודים וערבים ישראליים בין יישובים ברחבי הארץ.

"האפקט של המפגשים וההליכות אדיר", מעיד ד"ר סטיבן פולדר, מייסד עמותת "תובנה" ומי שאחראי להזמנתו של טיטמוס לישראל. "הן המשתתפים במפגשים והן אנשים שצופים בהליכות לא שוכחים אותם. יש בשקט משהו שמחלחל בלבבות ואומר שאפשר לחיות ביחד מבלי להילחם".

"יותר ויותר אנשים מחפשים שקט, חיים רגועים ונטולי אלימות", משלים טיטמוס. "הם לא רוצים כעס על הכביש, סכינים במועדוני לילה וחיילים שנפגעים לאורך הגבולות. הצורך הזה הולך וחודר לאט-לאט לכל שכבות האוכלוסייה, ועולה למעלה עד למנהיגות שמקבלת את ההחלטות. גם בין הפלסטינים יש רבים-רבים שמרגישים בדיוק ככה.

"אני מקווה שבעתיד הלא רחוק יינטשו הפתרונות המדממים והדרישה שתגיע משני העמים, הישראלי והפלסטיני, למציאת פתרון לא אלים, תמצא אוזן קשבת ותהפוך למציאות. לאזור הזה, כמו לאירופה אחרי 1945, מגיע לחיות חיים טובים של שלום".

• לאתר של כריסטופר טיטמוס לחצו כאן
  

• לאתר עמותת "תובנה" לחצו כאן