שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    בעלי-חיים הם קורבנות מיותרים
    תרופות שמקורן בניסויים על חיות יוצרות תופעות לוואי חמורות לבני-אדם. אך במעבדות נמשכת ההאבסה וההתעללות, כדי להוכיח שוב את שידוע כבר שנים. תשובה לפרופ' בר-און
    האם ניסויים בבעלי-חיים הניבו תרומה ממשית לרפואה המודרנית? שאלה זו נבחנה במאמר שפורסם לאחרונה בעיתון היוקרתי British Medical Journal. החוקרים - אנשי מחקר רפואי ברמה הבכירה ביותר - הסיקו כי אין לטענה הגורפת בזכות הניסויים, הנשמעת לעיתים קרובות, בסיס ממשי.

     

    בהתחשב במספר העצום של בעלי-החיים המומתים במעבדות ברחבי העולם, מפתיע לגלות כי זו אחת מהדוגמאות הבודדות לסקירה מעמיקה, שיצאה לבדוק את הרלוונטיות של מחקר שכזה לקידום הרפואה. בדומה לסקירה זו, גם האחרות שבוצעו מעידות על כשל משמעותי בנוהג הקיים של המחקר הביו-רפואי, המסתמך בצורה מוגזמת על שיטות מחקר בלתי-מהימנות של ניסויים בבעלי-חיים, ומזניח שיטות מחקר ממוקדות ורלוונטיות יותר. תרופות חשובות ביותר, כמו דיגיטליס ואספירין, התגלו ללא קשר לניסויים בבעלי-חיים, ואף היו קרוב לוודאי נפסלות אילו נהגו בהן כמקובל היום. רק לאחרונה נמשכו מהשוק תרופות מסוכנות כגון ויוקס ורזולין, שגרמו למומים ומוות לבני-אדם רבים אף שהיו בטוחות ויעילות בבעלי-חיים.

     

    נאמר חד-משמעית, כי לא היינו נותנים לילדינו כל תרופה או חיסון שלא נוסה קודם לכן בבני-אדם בגירים, ונמצא בטוח. מי שסומך על ניסויים בבעלי-חיים ומיד לאחר מכן רוצה להשתמש בתכשיר על ילדים הוא אדם מסוכן. ומה לגבי מתן תרופות לבגירים, מבלי שנוסו קודם לכן על בעלי-חיים? כל תכשיר או תרופה המאושרים לשימוש עוברים תהליך ארוך של בדיקה בבני-אדם, אשר משתתפים בניסוי קליני. גם לצורך ניסוי זה לא הייתי משתמש בתרופה אם לא הוכח שיש לה פוטנציאל תועלת ממשי לחולים (ולא רק פוטנציאל של רווח כלכלי ליצרן), ושהיא בטוחה לשימוש. על-ידי אנליזה כימית, שימוש בתרביות רקמה וטכנולוגיות מתקדמות אחרות ניתן לגבש פרופיל בטיחותי ברמה גבוהה יותר מאשר משיגים ניסויים בבעלי-חיים.

     

    האם ראוי שרופא, המבצע לראשונה ניתוח חירום בחייל פצוע בשטח, יעשה זאת מבלי שתרגל קודם על בעל-חיים? התשובה היא חד משמעית כן. רופא שיוצא לשטח צריך להיות מיומן, וזאת אחריותו של הגורם השולח אותו לדאוג לכך. הסיבה העיקרית לכישלונות בביצוע ניתוחי חירום היא חוסר הכרה של האנטומיה, ולא צריך להיות פרופסור גדול כדי להבין שהמבנה האנטומי של כלב שונה מזה של חייל. יש לתרגל על בובות שדומות לבני-אדם, לתרגל על גופות ולבצע ניתוחים ראשונים בחולים בהשגחה ובהדרכה של כירורג ותיק ומנוסה. רק לאחר מכן, כשנשתכנע שהרופא מיומן, נוכל להטיל עליו לבצע את הניתוחים הללו באופן עצמאי בתנאי שדה.

     

    לא מזמן חתמו כ-200 רופאים - בהם מנהלי יחידות טראומה בכירים ביותר, מנהלי מחלקות לכירורגיה כללית וכירורגיית לב-חזה, פרופסורים בכירורגיה ורופאים בכירים אחרים - על מסמך התומך בגישה זו, וקורא להוצאת הכלבים מתרגול ניתוחי החירום בארץ, שעדיין מתרחשים בהכשרת הטראומה של צה"ל.

     

    המחיר הכבד של תופעות הלוואי

     

    ניסויים בבעלי-חיים הביאו למותם של אלפים ואולי מיליוני בני-אדם, וכן לנכות של רבים אחרים. למעשה, תופעות לוואי מתרופות נחשבות לסיבה הרביעית לתמותה בעולם המערבי. חוקרים המצדדים בניסויים בבעלי-חיים אינם ממהרים לקחת על עצמם אחריות לתופעה זו, אך הם בהחלט מוכנים להתהדר ב"הצלחות". למרות כל העובדות הללו, חוששים באקדמיה גם מצמצום של אחוזים בודדים במספר בעלי-החיים המשמשים למחקר מיותר. עוד חוששים מפתיחת דלתות המעבדות בפני ביקורת או צעד כלשהו בעל השלכה כלכלית עסקית, כמו מניעת ניגודי אינטרסים למיניהם (למשל: חברים בוועדות המפקחות על הניסויים, שהם גם בעלים של חברות המוכרות חיות לאוניברסיטה).

     

    ניסויים בבעלי-חיים משקפים ליקויים בצורת החשיבה ובחלוקת התקציבים של המדע הביו-רפואי המודרני. אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לכך היא דווקא מחלת הסוכרת, שהוזכרה במאמרו של פרופ' בר-און. לשני הסוגים הנפוצים של סוכרת יש קשר מובהק לאורח חיים ותזונה. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המחלה היא באמצעות מניעה, חינוך והסברה.

     

    את הקשר בין תזונה עתירת קלוריות להתפתחות סוכרת גילו באמצעות מחקר בבני-אדם. אמנם, בזכות מחקר קליני התאפשר

     עוד במהלך המאה ה-19 לגלות כי המקור לאחד הסוגים החשובים של המחלה הוא כשל בלבלב. אולם תוך התעלמות ממידע זה, יצאו חוקרים "להוכיח" בבעלי-חיים את מה שכבר היה ידוע בבני-אדם, תוך כריתת לבלבים לכלבים. גם את האינסולין עצמו בודדו מכלב ולו מכוח ההרגל ובשם החשיבה השבלונית, כאשר ניתן היה לבודד אותו באותה המידה מבני-אדם - ולעמוד על ההבדלים החשובים בין שני סוגי האינסולין. כתוצאה מנוהג זה, סבלו חולים רבים מתופעות לוואי ואלרגיות לאינסולין חייתי, ועוכב פיתוח האינסולין הסינתטי המשמש דרך קבע כיום.

     

    במחלקתו של פרופ' בר-און בבית-החולים הדסה נמשכת עבודת ה"אימות" של מידע הידוע מבני-אדם: פסמונים, מכרסמים מדבריים קטנים, מואבסים במזון עתיר קלוריות, מפתחים סוכרת וממשיכים להוכיח את מה שכבר ידוע זה מספר שנים בזכות מחקר קליני ואפידמיולוגי בבני-אדם, תוך בזבוז כספי ציבור. מיליארדי דולרים מושקעים מדי שנה (ולו בתחום הסוכרת בלבד) במחקר מיותר בבעלי-חיים, שקשה עד בלתי אפשרי למצוא קשר בינו לבין קידום יישומי של הרפואה. מנגד, מחקר בשיטות מודרניות אחרות, שיכולות לסייע טוב יותר לחולים, מוזנחות בתקציב ובכוח-אדם.

     

    התקווה האמיתית לתיקון המצב הקיים באה מכיוונם של התלמידים הצעירים לרפואה וביולוגיה, שמכירים היום בכך שיש שאלות וספקות באשר לצורך בניסויים בבעלי-חיים. אנו מאמינים שהתלמידים של היום - הפרופסורים עוד עשרים שנה - יהיו חכמים יותר, פוריים יותר ומוסריים יותר, תוך שיצמצמו באורח ניכר את השימוש בניסויים בבעלי-חיים עד הפסקתם המלאה.

     

    • ד"ר אלעד פייגין הוא כירורג בכיר בבית-החולים שניידר בפתח-תקוה וחבר במועצה הלאומית לפיקוח על ניסויים בבעלי-חיים.
    • תמיר לוסקי הוא סטודנט למדעי החיים ונציג "הרשת הבינלאומית לחינוך הומני" (InterNICHE) בישראל. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "בעלי-חיים הם קורבנות מיותרים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: העמותה נגד ניסויים בבעלי חיים
    בלי תרומה למחקר
    צילום: העמותה נגד ניסויים בבעלי חיים
    מומלצים