שתף קטע נבחר

מגמה: ממשלות העולם מצנזרות בלוגים

המלחמה על חופש הביטוי הגיעה גם אל יומני הרשת: בהודו חסמו בלוגים “סוררים‭,“‬ אבל בסין ובמצרים לא מהססים להשליך לכלא גולשים שמעזים למתוח ביקורת על המשטר. הבלוגרים מסרבים לשתוק ונאבקים על חירותם בעזרת דעת הקהל העולמית. ומה המצב בישראל? אפשר לכתוב בחופשיות (רק בלי לגלות היכן פגעו הקטיושות)

בשנה האחרונה זוכים הבלוגים להכרה ככלי תקשורת “אמיתי‭.“‬ זה התחיל בארה“ב, עם חשיפות של סקופים פוליטיים ותקשורתיים בידי בלוגרים, שזכו אחר כך לכיסוי תקשורתי נרחב מצד העיתונות הממוסדת; והמשיך עם פסק דין שקבע כי בלוגרים הם עיתונאים לכל דבר, לטוב ולרע.

 

רבים סבורים שמדובר במגמה חיובית, שהשפעתה על התקשורת ועל החברה מועילה או לכל הפחות בלתי מזיקה. אולם אחרים משוכנעים שזהו שינוי מסוכן. עמדה זו רווחת בעיקר בממשלות ובמשטרים דמוקרטיים למחצה או דיקטטוריים לגמרי.

 

אלה גילו לפתע כי קם מדיום חדש, בלתי נשלט, המבטא את קולו של העם בצורה הכי מילולית, אינו כפוף לכללים של אתיקה או של צנזורה ופעמים רבות האג'נדה שלו מנוגדת לגמרי לזו שמנסה המשטר להנהיג.

 

במדינות המערב הפכו הבלוגים מיומנים אישיים מקוונים, כפי שהיו בתחילת דרכם, לאמצעי ביטוי פופולרי גם עבור עיתונאים, סופרים וכותבים מקצועיים. אולם במדינות כמו סין, מצרים, הודו, פקיסטן וסוריה הם הפכו להתגלמות חופש הביטוי עבור מתנגדי המשטר שכלי התקשורת הממסדיים סגורים בפניהם.

 

אין עוררין על כך שקל הרבה יותר לשלוט ולווסת את קולם של כלי תקשורת ממוסדים וגדולים, שאינם מסתירים דבר - לא את זהותם, לא את כתובתם ולא את שייכותם הפוליטית. אלו, גם אם לא תמיד ברצון, מכפיפים עצמם לתנאים, למגבלות ולתקנות.

 

בחלק מהמקרים הם עושים זאת פשוט כדי להמשיך ולהתקיים. אך כיצד ניתן לשלוט על אמצעי תקשורת עצמאי כמעט לגמרי, קל וזול לתפעול ובעל פוטנציאל תפוצה בינלאומי כמו בלוג? כאן נכנסת לפעולה שיטה וותיקה ובדוקה לסתימת פיות: צנזורה.

 

ההשתקה והמהומה

 

הדרמה שהתרחשה בהודו לפני כשבועיים הפכה לגמרי במקרה למעין מקרה מבחן, שלאורו ייבחנו מעתה והלאה נסיונות השתקה מקוונים.

 

לאחר סדרת הפיצוצים שאירעה בעיר מומבאי (לשעבר בומביי), הורה משרד

 התקשורת ההודי לחסום את הגישה לכמה בלוגים, חלקם אמריקניים.

 

המהומה העולמית שנוצרה בעקבות זאת, שלוותה בתירוצים קלושים מצד משרד התקשורת, מבהירה עד כמה מתקשות הרשויות להתמודד עם מהפכת המידע: בתחילה נטען כי הבלוגים נחסמו מפני שסיכנו את ביטחון המדינה. אחר כך שונתה הגירסה הממשלתית והבלוגרים הואשמו בפרסום תכנים “המבזים את האיסלאם‭.“‬

 

אבל חמורה מכך היתה הדרך בה נאכפה הצנזורה: מכתב שנשלח לכמה ספקי אינטרנט בהודו גילה כי היעדים היו 17 בלוגים בלבד אולם מסיבה לא ברורה הפכה החסימה במהירות מצעד מניעה נקודתי לחסימה כוללת.

 

ספקי האינטרנט הנלהבים יתר על המידה חסמו בפני הגולשים ההודים שמות מתחם שלמים של שלושה משירותי הבלוגים והאתרים האישיים הגדולים בעולם: Geocities, Blogspot ו־‭.TypePad‬ ההודים שניסו לגלוש לאתרים הללו נתקלו לתדהמתם בהודעה “האתר חסום‭.“‬

 

זעמם של הגולשים רק גבר לאחר שהתברר שהממשלה ההודית אפילו לא טרחה לפנות תחילה אל הבלוגים שנחסמו בבקשה שיסירו את התכנים הבעייתיים - אלא השתיקה אותם מייד.

 

זבנג והתחלנו

 

פעולת ה“זבנג וגמרנו“ התגלתה כטעות פטאלית: הבלוגרים שנחסמו פתחו קבוצת דיון בגוגל, שבה יעצו לגולשים כיצד לעקוף את החסימה, פירסמו ביקורת נוקבת נגד הממשל ההודי ודרשו מספקי האינטרנט לפרסם התנצלות פומבית.

 

אחרים התייחסו אל עצם החסימה כאל אות כבוד, וניסו להסביר לשלטונות שהצעד שנקטו משרת מטרה הפוכה מזו שחפצו בה. ואכן, בשל המהומה שנוצרה זכו הבלוגים שנחסמו לגידול ניכר במספר הגולשים אליהם. רבים מהם היו גולשים הודים שמחו על סתימת הפיות.

 

“בלוגרים מתייחסים בכובד ראש לחופש הביטוי. מה שמושך אותנו למדיום הזה יותר מהכל היא העובדה שאנחנו יכולים לבטא את עצמנו בעצמנו, ללא סינון של עורך, ארגון או צנזור. במאבק הזה לא נוותר‭,“‬ הסביר הבלוגר אמית ווארמה את התגובה הבלתי צפויה של קהילת הבלוגרים ההודית, המונה כ־‭40,000‬ בלוגים.

 

היה אפילו מי שהציע חולצות מודפסות ב־15 דולר, שעל חזיתן מתנוסס המשפט: “חסמו אותי בהודו, וכל מה שקיבלתי היה עוד תנועה לאתר. תודה, הודו‭.“‬ על גב החולצות מודפסת רשימת 17 האתרים המקוריים שנחסמו.

 

שנתיים מאסר לבלוגר

 

גם מדינות נוספות באסיה מנסות את כוחן בשיטור ישיר או עקיף של חופש הביטוי עליו נלחמים הבלוגרים שבתחומן. רובן אמנם אינן נוקטות בצעדי אכיפה דרמטיים כשל הודו, אך תוצאות הרדיפה חמורות בהרבה.

 

בסינגפור, למשל, פירסם בלוגר מקומי קומיקס המתייחס לישו בלעג. המשטרה

 עיכבה אותו לחקירה באשמת הסתה. למזלו, העניין הסתיים באזהרה בלבד, אולם על פי החוק בסינגפור ניתן היה לגזור עליו עד שלוש שנות מאסר בפועל בצירוף קנס של אלפי דולרים.

 

גם הממשלה הסינית, הידועה לשמצה ביחסה האכזרי למתנגדיה מבית, ממשיכה לנסות ולשלוט על המתרחש בבלוגים שמנהלים אזרחיה. לא תמיד היא אפילו טורחת לשמור על מראית עין של לגיטימיות.

 

הדוגמה האחרונה אירעה לפני שבועיים. העיתונאי והבלוגר לי יואנלונג נשפט לשנתיים מאסר בגין “פרסום עובדות מפוברקות, מעוותות ומוגזמות, הסתה כנגד המדינה וניסיון להפיל את המערכת הסוציאליסטית‭.“‬ והוא לא היחיד.

 

על פי ארגון עיתונאים ללא גבולות, המגן על חופש העיתונות ברחבי העולם, כ־50 כותבים נוספים אסורים בגין פרסום תכנים שהממשל הסיני מגדיר “חתרניים‭.“‬ אחד מהם, האו יו, נכלא בבידוד למשך חמישה חודשים ואפילו לא הורשה לפגוש עורך דין. חטאו: דיווח על כנסיה פרוטסטנטית הפעילה בסין.

 

לא צריך להרחיק עד הודו או סין כדי למצוא ממשלות המצרות את צעדיהם של אזרחיהן הבלוגרים. בתחילת מאי נעצר במצרים עלא עבד אל־פתח, שבבלוג שלו קרא לנשיא חוסני מובארק לבצע רפורמות במדינה. עבד אל־פתח אמנם שוחרר מאז, אבל הוא לא הבלוגר הראשון שנעצר במצרים בשל דעותיו.

 

הרשת לא מוותרת

 

למזלם של הבלוגרים, המשטרים המשתיקים נוטים להתקפל אל מול לחץ בינלאומי. האו יו הסיני שוחרר בעקבות פעילותה הנמרצת של אחותו, שפנתה לבלוגים ולגופי תקשורת בעולם, לארגוני סיוע בינלאומיים וכן לארגוני זכויות אדם. ואילו ממשלת הודו מיהרה לאפשר לבלוגים החסומים לשוב ולפעול לאחר שחטפה קיתונות ביקורת מכלי תקשורת בולטים בעולם כמו ניו־יורק טיימס ובי־בי־סי.

 

עובדה זו מלמדת על עוצמתם המרשימה של הבלוגים. ממש כפי ששינתה כל תחום שאליו הגיעה, רשת האינטרנט מערימה לא מעט קשיים בפני מי שמנסה להשתיק את אלה שאינם הולכים בתלם. בדיוק כמו במאבק שמנהלים תאגידי הבידור ברשתות שיתוף הקבצים - גם הממשלות מתחילות לקלוט שהמהפכה משגשגת מתחת לאפן.

 

ישראל: המלחמה הגיעה לבלוגים

 

בניגוד לשכנתנו מדרום, בישראל עדיין לא נחסמו בלוגים על רקע פוליטי. הניסיון היחיד להתערב בנכתב ביומני הרשת נעשה בשבוע שעבר, כאשר הצנזורה הצבאית דרשה מהכותבים בבלוגים ובפורומים שלא לפרסם היכן בדיוק נחתו רקטות חיזבאללה - מידע חיוני שהמחבלים מעוניינים בו מאוד.

 

בעבר כבר נמחקו מהרשת הישראלית פרסומים בבלוגים או בפורומים, אולם הדבר לא נעשה מסיבות פוליטיות או צבאיות, אלא מפני שאותם פרסומים היו נגועים בהסתה או כללו הוצאת דיבה או דברי נאצה. בשנת 2003 נעצר גולש בן 45 לאחר שפירסם הודעת נאצה נגד שר האוצר דאז, בנימין נתניהו.

 

ניתן להניח (ולקוות שלא נתבדה) שגם כאשר יבחרו בלוגרים או גולשים בקבוצות דיון להביע את דעתם השלילית על המדיניות או על המנהיגים הישראליים - המחיר שייאלצו לשלם על כך יהיה לכל היותר תגובות בלתי אוהדות, ולא מאסר מיידי כפי שקורה בסין או במצרים.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים