כעשרים אחוז מהישראלים נמנעים מטיפולי שיניים, או שמגיעים לרופא רק במקרים של כאב ממנו הם סובלים יותר. חלק מהם גם מתעלפים רק למשמע הרעיון ללכת למרפאת שיניים. הם סובלים מדנטופוביה, חרדה דנטלית. כשהם כבר זוחלים אל רופא השיניים, הם זקוקים למספר רב יותר של טיפולי שיניים מורכבים ויקרים יותר.
חלק מהדנטלופובים מספרים על חוויה טראומטית שעברו בילדותם אצל רופא שיניים, או שטופלו בכוח ובעל כורחם, כך שהם חיים עם הזיכרון במשך שנים. אצל אחרים עצם המחשבה של שכיבה פסיבית בפה פתוח ללא אפשרות לדבר או להגיב מהווה תחושה של חוסר אונים או של פחד מאיבוד שליטה.
גם רעש המקדחה, הריח האופייני למרפאת השיניים, הפחד מכאב וחוסר ההתמצאות במכשירים שנראים מפחידים מרתיעים ומעצימים את הפחד. קיים גם הפחד מדם, מחטים או דקירות. אצל אחרים, חדירה אל הפה, איבר התקשורת העיקרי, מהווה איום על יכולת ההבעה, הנשימה, והאכילה.
בעת החרדה נמצא האיש במאמץ פיזי ונפשי עז, ולאחר הטיפול חש מותש ועייף. חלק סובלים מכאבי ראש, טשטוש, יובש בפה, הזעה, כאבי שרירים בגב, דופק מואץ, נשימה מהירה ותחושה של חנק. ספק אם מטופל כזה ישוב במהרה לטיפול שיניים נוסף.
תפקידו של רופא השיניים הוא לבנות לאט לאט מערכת של אמון וכך להפחית את עגמת הנפש. יחד עם ד"ר רון יהב – רופא שיניים, ד"ר שי דורי - מומחה לניתוחי הפה והלסתות, ד"ר משה גרש – מומחה להרדמה בבי"ח השרון, אנו מביאים בפניכם את כל השיטות להפחתת החרדה מרופא השיניים, רגע לפני שמאוחר מידי.
רצוי להגיע לשיחה מקדימה עם הרופא. עצם הידיעה שהמדובר בשיחה ולא טיפול, תוריד את רמת החרדה. זהו למעשה מיפגש היכרות וצעד בונה אמון אל מול הרופא. לאחר שלב זה הטיפול יהיה קל יותר ומפחיד הרבה פחות.
זוהי תערובת של תחמוצת החנקן וחמצן. הגז מוזרם דרך מסיכה קטנה המונחת על האף ומוחדר לגוף בשאיפה. הוא גורם להרפייה של השרירים ותחושת ריחוף. אחד היתרונות הגדולים בשימוש בגז צחוק הוא חוסר המיידיות בהשפעת הגז מחד, והעלמות השפעתו עם הפסקת הטיפול מאידך. המטופל נמצא בהכרה מלאה, מגיב להוראות הרופא והאינסטינקטים ההגנתיים שלו אינם נפגעים. עם זאת לא מומלץ לנשים בהריון ולאנשים הסובלים ממחלות ריאות.
טיפול פסיכולוגי באמצעות חשיפה הדרגתית לגורמי החרדה ושימוש בשיטות הרפייה. במקרים חריגים המטפל גם מלווה את החרד לביקור היכרות במרפאה. בחלק מהמרפאות אפשר לקבל אוזניות ולצפות בטלויזיה כדי להסית את תשומת הלב מהמקדחה.
סוג של הרדמה על-ידי מומחה בעל רישיון בלבד. מדובר בהרפיה גופנית ומנטלית המאפשרת לתקשר עם התת-מודע ללא הצנזורה של המודע. במצב של היפנוזה ניתן להחזיר אדם אחורה בזמן, כך שהוא יכול לחוות מחדש חוויות ואף לשנותן. אדם יכול להבין שהפחד שלו הוא חסר היגיון ואסוציאטיבי בלבד, ודבר זה עשוי לגרום להיעלמותו .
בשונה מהרדמה כללית שבה המטופל אינו מגיב ומנותק לחלוטין מהמתרחש סביבו, סדציה היא ערפול חושים וטשטוש הנעשה ברמות שונות וניתן להמשיכו עד להרדמה כללית. סדציה עמוקה היא שלב מקדים להרדמה כללית במהלכה החולה ישן, אך ניתן להעירו באמצעות גירוי מתאים.
בביצוע סדציה במסגרת רפואת שיניים נדרשת מיומנות גבוהה ביותר ומעקב אחרי מערכות הלב והנשימה. טיפול שכזה יכול להיעשות רק ע"י רופא מרדים בהכשרתו כנלווה לרופא שיניים המבצע את טיפולי השיניים הנדרשים. חלק מרופאי השיניים עברו הכשרה ומורשים לבצע סדציה, אך כדי להבטיח טיפול גם במצבי חירום יש צורך בשני רופאים ובאחות או סייעת.
אדם המעוניין לבצע טיפול שיניים בהרדמה כללית או בסדציה יופנה לרופא המרדים לתחקיר מקיף על בריאותו ועל הסיכונים הרפואיים, שכן הרופא אחראי על תפקוד מערכת הגוף בזמן הניתוח עד להתעוררות.
בזמן הטיפול בסדציה המטופל שוכב שלו ונינוח ומאפשר לרופא השיניים לבצע את הטיפול ללא כל הפרעה. כל העת אצבע המטופל מחוברת למוניטור מיוחד (פאלס אוקסימטר) הבודק את רמת החמצן בגוף ואת הדופק.
חלק מהמטופלים יכולים לעבור טיפול שיניים רק לאחר הרדמה מלאה הניתנת על ידי עירוי תרופות לתוך הוריד. בזמן לאחר הרדמה כללית אין כאבים, והאדם מתאושש תוך מספר שעות. גזי ההרדמה נספגים בשומני הגוף ובמחזור הדם, ולכן הכאבים פחותים בהשוואה לאותה פרוצדורה ללא הרדמה כללית.
אחד החסרונות בביצוע הרדמה מלאה כאשר עוסקים בשיקום אסתטי הוא חוסר שיתוף הפעולה של המטופל. בטיפולים אסתטיים קל יותר לרופא להגיע לתוצאות כאשר המטופל משתף פעולה בפתיחה, בסגירה ובהנעת הלסת והרקמות הרכות מסביב וכמובן בהבעה. בהרדמה מלאה האדם פסיבי, הרקמות הרכות נפולות, ולא ניתן באמת לשלוט על תנועות טבעיות של הלסת והרקמות הרכות.
זוהי ההרדמה השכיחה ביותר במרפאות השיניים, ומאפשרת טיפולים וניתוחים זעירים, כשהיא מדכאת את תחושת הכאב באיזור בו פועל רופא השיניים. עם זאת הזריקה אינה פותרת את עניין הפחד, היא רק מונעת כאב או תחושה.
שתי משפחות עיקריות של חומרי אילחוש מקומי משמשות את רופאי השיניים – משפחת האמידים, ומשפחת האסתרים. הזרקה של חומרים אלו מאפשרת לנטרל את תחושת הכאב במהלך הטיפול הדנטלי ואף למשך מספר שעות לאחר מכן.
בגלל יעילות משופרת ומיעוט יחסי בתופעת לוואי, מקובל להשתמש בחומרים ממשפחת האמידים. הנפוץ ביותר מקבוצה זו הוא הלידוקאין. האמידים מפורקים בכבד ומפרשים דרך הכליות.
יחד עם הלידוקאין, מוזרקת גם כמות קטנה של חומר מכווץ כלי דם – אדרנלין. תוספת זו מאריכה את זמן ההרדמה המקומית, מפחיתה את ספיגת חומר ההרדמה למערכת הדם ומשם לשאר הגוף ומונעת דמם מקומי, החשובה במיוחד במהלך טיפולים כירורגיים. עם זאת תוספת של אדרנלין אסורה בחולי לב ויתר לחץ דם.
חומר הרדמה נוסף אשר קיים בשימוש בארץ מזה מספר שנים הוא יובסטזין המכיל את החומר הפעיל ארטקאין וכן כמות קטנה מאוד של חומר מכווץ כלי דם. לחומר זמן פעילות ארוך וכן יעילות הרדמה טובה מאוד גם בהרדמה של שיניים מודלקות.
בלסת תחתונה מקובל לבצע "הרדמה אזורית" ("בלוק"): המדובר בחסימה של העצב בנקודת הכניסה שלו לעצם הלסת. טכניקה זו מאפשרת השגת הרדמה לכל השיניים במחצית הלסת התחתונה ע"י הזרקה אחת. הסימן המקובל לאילחוש יעיל הוא קבלת תחושת הרדמה בשפה בלשון ובסנטר בצד המורדם. בלסת העליונה ההרדמה מתבצעת על ידי הסננה מקומית של חומר האילחוש בסמוך לשן אותה רוצים להרדים.
ההזרקה מתבצעת על ידי מחט עדינה ביותר. הדקירה עצמה כמעט שאינה כואבת ובמידה שההזרקה מתבצעת באיטיות אי הנוחות מינימלית. כיום נהוג גם למרוח ג'ל להרדמה מקומית באיזור כניסת המחט, מה שמפחית למינימום את הכאב.
טכניקה נוספת הקיימת כיום היא הזרקה מבוקרת מחשב על ידי שימוש במכשיר בשם WAND. יתרונו של ה WAND הוא בכך שקצב ההזרקה איטי מאוד ולכן קיים פחות כאב במהלך ההרדמה.
- ייעוץ רפואי: ד"ר רון יהב – רופא שיניים, ד"ר שי דורי - מומחה לניתוחי הפה והלסתות, ד"ר משה גרש – מומחה להרדמה בבי"ח השרון
