לא דובים וכן פער: תיכון דב הוז נלחם על חייו

בחלוף הזמן הפך המקום לתחנה הסופית של כל אותם נערים ונערות שנפלטו ממסגרות חינוכיות אחרות, ונמצאים רגע לפני הנשירה המוחלטת לרחוב. "מדובר בנוער בסיכון שמגיע אלינו לפני שהוא הופך לנוער מנותק",

מבהירה תלמוד. "התלמידים שלנו מגיע ממקומות בעייתיים במיוחד, ממשפחות קשות יום מתל-אביב וסביבותיה הנגועות לעתים קרובות באלימות, פשע וחוסר כל.

"פעמים רבות מגיעים לבית-הספר ילדים רעבים והמורים פותחים את הארנק כדי לקנות להם משהו לאכול", תלמוד מספרת. "לעתים ילד לא מגיע כיוון שלהוריו אין חמישה שקלים לכרטיסייה. רק אתמול סיפר לי ילד בהתרגשות שפגש בעבודה איש צבא קבע. הוא מעולם לא פגש איש צבא קבע קודם לכן".

היום לומדים במוסד 160 תלמידים, שני שליש מהם בנים והשאר בנות, בכיתות ט' עד יב'. בשנתיים הראשונות מערכת השיעורים שלהם רגילה, ובשנתיים שלאחריהן הם לומדים במגמות מנהל, מחשבים, הנהלת חשבונות, גרפיקה, עיצוב שיער ועוד. מחצית מזמן הלימודים שלהם בתקופה הזו מוקדשת להשתלבות במקומות עבודה שונים, ביניהם בזק, חברת החשמל אוניברסיטת תל-אביב ואחרים. עבור עבודתם הם משתכרים כסף המסייע לפרנסת משפחותיהם.

בנוסף, בית-הספר קולט גם בני-נוער המתמודדים עם ליקויי למידה מורכבים וכן נערים ונערות שלהם בעיות התנהגות וקשיים רגשיים עמוקים המפריעים להם להיקלט בכל מסגרת אחרת. "חשוב להבין עד כמה המקום הזה שומר על הנוער בתוך המעגל הנורמטיבי ולא נותן לו להיזרק אל הרחוב", מדגישה תלמוד. "הוא חשוב להם, לבני המשפחה שלוקחים מהם דוגמה ולא פחות מזה לנו - החברה הסובבת אותם".

"מנצלים את החולשה ומקצצים בנו ללא רחם". מורי ותלמידי דב הוז מפגינים  

"איפה אחריות המדינה בטיפול באזרחיה?"

שנים רבות פעל בית-הספר באין מפריע. העובדות הסוציאליות החיוניות הגיע למקום מדי יום, שיעורי ההוראה המתקנת הניתנים לכל תלמיד לפי צרכיו הועברו, וההישגים לא איחרו להגיע. רק בשנה שעברה זכה דב הוז במקום הראשון מבין עשרות תיכונים שבפיקוח משרד התמ"ת במבחני העברית, ולאחוז גבוה מתלמידיו ניתנים תעודות גמר וסיווג מקצועי. אלא שב-2005 שגרת המוסד הופרה: משרד האוצר ביקש מהאגף להכשרה מקצועית לקצץ את תקציב בית-הספר ב-3 אחוז. "אבל בפועל", מתקוממת תלמוד, "קוצצנו ב-15 אחוז".

- במה מתבטא הקיצוץ?

"כל כיתה נאלצה לוותר על שבע שעות לימוד שבועיות (28 שעות שבועיות במקום 35 ט.ח.ס). את העובדת הסוציאלית, שתפקידה במקום כזה הוא קריטי, לא ניתן היה להמשיך ולהחזיק, וחלק משיעורי ההוראה המתקנת הופסקו. אני רוצה לראות שמישהו היה מנסה להפחית כל-כך הרבה שעות לימוד בבתי-ספר בהרצליה, בחיפה או ברמת-השרון. היתה קמה כזו זעקה שכל המנסה היה נרתע מיידית.

"אבל כאן מדובר באוכלוסייה חלשה ביותר, כזו שלא תעלה לירושלים כדי להפגין. משרדי הממשלה השונים מנצלים את החולשה ומקצצים בנו ללא רחם. דווקא במקום בו אסור לקצץ כיוון שמדובר בנוער שכפסע בינו ובין הרחוב,

 ואילו בעזרת התיכון הוא הופך לאזרח חיובי, פוגעת מדיניות הייבוש.

"נכון, לא מודיעים על סגירת המקום, הספר אבל בקצב הזה בתוך שנה-שנתיים פשוט לא נחזיק מעמד ונסגור את השערים", תלמוד מתריעה. "האבסורד הוא שיש גורמים שמסייעים, כך למשל עיריית תל-אביב שהקצתה לנו מבנה חדש, אבל ילדי בית-הספר לא יכולים ליהנות ממנו כיוון שמשרד התמ"ת, למרות שהבטיח, אינו מממן את השיפוצים".

- ניסיתים לפנות לגורמים רלוונטיים ולהבהיר את מצבכם?

"בוודאי, אפילו קיימנו הפגנה בשבוע שעבר, אבל דבר לא עזר", משיבה תלמוד. "התשובה היא תמיד 'תגדילו את מספר הילדים בכיתות'. אבל גם כך, למעט בכיתה אחת, לומדים בכל כיתה 24 תלמידים, והגדלת המספר תחטא למטרה. הרי לא מדובר בבית-ספר רגיל שיכול לשאת כיתות בנות 30 תלמידים ויותר".

400,000 שקל בשנה, או פחות מ-35,000 שקל בחודש, מסבירה תלמוד, ישיבו את המוסד לחיים. "את הסכום הזה המדינה לא מסוגלת לתת?", תלמוד מתקוממת. כשהיא נשאלת מדוע לא תפנה לעמותות שונות היא שואלת-משיבה: "גם אם יכולתי לעשות את זה, איפה האחריות של המדינה בטיפול באזרחיה? למה אני צריכה לפנות לעמותות חסד כדי להחזיק מוסד ששייך למדינה וחשוב שימשיך להתקיים?".