למה החלטתי לנסוע ללדת באוקראינה. טור אישי
בשני ההריונות שלה, החליטה דיאנה זקס לעזוב את הכל ולנסוע לאוקראינה כדי ללדת שם. למה? כי חוסר התחרות בקופות החולים יצרו, לדבריה, מצב בו רופאים "מוכרים" בדיקות יקרות ולא תמיד נחוצות, והיחס של כל המערכת רחוק מלהיות אישי ואנושי. אלטרנטיבה
רוצים כמה דוגמאות? בבקשה: הבטיחו לנו מערכת שוויונית, במובן שכולם אמורים לקבל את אותה רמת השירות, אבל לא הזהירו אותנו שחלק מאתנו ישלם יותר ויקבל פחות מאחרים. לדוגמא, משפחתי מפרישה כל חודש כ-1,000 שקל למס הבריאות. אחרי שמסים בולעים חלק ניכר מהכנסותינו, לא נשאר לנו כסף לביטוח בריאות משלים, שעלותו לבני זוג עומד על כ-100 שקל נוספים לחודש. אלה שלא משלמים מס או שמשלמים מס נמוך, בתוספת 100 שקל יזכו לשירות רפואי רחב יותר מאיתנו. כאן נשאלת השאלה - למה לי ולמשפחתי, שמשלמת 1000 שקל עבור שרותי בריאות, לא מגיעה התייחסות שווה מהמערכת? למה אני צריכה לשלם מיני תוספות כדי לזכות בשירות הטוב.
ועכשיו על מוסר ואתיקה רפואית. כאשר הייתי בהריון עם ילדי הראשון גרנו בצפון, שם הלכתי לקורס הכנה ללידה. המיילדת, אשר העבירה את הקורס, סיפרה על מקרים בהם בדיקות אולטרסאונד לגילוי מומים עובריים הצילו תינוקות, כי את חלקם ניתן לתקן מייד לאחר הלידה. היא סיפרה גם על בדיקות נוספות. הבעיה היתה ששמעתי על כל הבדיקות הללו בשלב שכבר היה מאוחר מדי לערוך אותן. בכל אופן, הן לא כלולות בסל הבריאות, ובאותו זמן לא היה לנו די כסף לזה. בקיצור, לא ערכתי אותן.
הפעם, בהריון עם ילדי השני, הלכתי לרופא נשים בנווה צדק, אזור יוקרתי בתל-אביב. לרופא משרד נחמד, אפילו מפואר. אבל העניין שלו בי היה עניין בכלי שממנו אפשר להוציא כסף. במהלך שלוש הפגישות הראשונות, הוא דיבר על הצורך בבדיקות גנטיות. בכל שלושת הפגישות הסברתי לו שכבר יש לנו ילד ושהוא, תודה לאל, ילד בריא, עד שהוא הפנים שאנחנו לא מעוניינים בבדיקות. הוא המשיך להעניק לי טיפול במסגרת קופת חולים, אבל ללא התלהבות יתרה.
היולדת כמכונת מזומנים
באחת הפעמים שהייתי שם הוא אמר: "בשבוע זה להיריון עושים מספר בדיקות, שלא במסגרת סל הבריאות". הוא הסביר בקצרה אודות הבדיקות. הפעם היה לנו כסף וכבר חשבנו לערוך אותן. אבל הרופא הוסיף: "אם הבדיקה מגלה מום, צ'יק צ'ק נעשה הפלה". משפט זה היכה אותי בהלם מוחלט. הוא לוקח על עצמו אחריות לא רק להעביר את התוצאות היבשות של הבדיקה, אלא גם להחליט עבורי החלטות: מה לעשות איתי בכל תסריט, ובנוסף לבדיקות הוא משווק גם את ההפלות. לא חזרתי אליו יותר.
מאז, לא הוא ולא מזכירתו, טרחו להתקשר אלי בהמשך להתעניין על סיבת היעלמותי באמצע ההיריון או על תהליך הלידה ותוצאותיה. זה כנראה לא ממש עניין אותו, כי האופן בו קופות החולים מעבירות כסף לרופאים לא מעודד אותם להתעניין בנו (חלק מהקופות משלמות לרופא רק עבור ביקור ראשון של חולה ברבעון, חלקן משלמות גלובלית עבור מספר התיקים).
הגעתי למסקנה המתבקשת שישנו ניגוד אינטרסים בין הרופא לקופת החולים. קופת החולים מעוניינת להעניק את השירותים שבמסגרתה, ואילו הרופא רוצה להרוויח כסף על כל מה שהוא רק יכול, לכן רופאים דוחפים את מטופליהם לבדיקות שלא במסגרת סל הבריאות. הם עושים את זה, אולי, ללא שום שיקול עלות או תועלת רפואית.
בהלה לבדיקות בעידוד הרופאים
למשל, קיימות מספר בדיקות לגילוי תסמונת דאון. בדיקת דיקור מי שפיר, למשל, מגלה את המום ברמת הדיוק של כ-99%. לבדיקה זו יש גם סיכון להפלה של 0.5%. למרות שרק לנשים בנות 40 הופך הסיכון לפתח מום לגדול יותר מהסיכוי להפלה, רופאים ממליצים עליה גם לנשים צעירות. לפני שניגשים לבדיקה זו, יש גם בדיקות סינון לאותה המחלה, שגם הן אינן כלולות בסל הבריאות.מספר גדול של אמהות שאני מכירה עברו את הבדיקות. הן לא הצליחו להתגבר על הלחץ שהופעל עליהן מצד הרופאים וגם מצד החברה, שהפאניקה לבדיקות אלו הושרשה בה לאט ובטוח במשך השנים. השפעה זו מנוצלת גם על ידי מערכת הרפואה הציבורית. כאשר היולדת באה לסיור בבית חולים, מסבירים לה את יתרונות האפידורל, אבל לא תמיד מזכירים את תופעות הלווי. אם מישהי אומרת שאינה מעוניינת באפידורל, מסתכלים עליה כאילו היא לא יודעת על מה היא מדברת.
אוקראינה: בחירה חופשית חכמה
באוקראינה המצב שונה. האלטרנטיבות של החולים גדולות ורחבות יותר. בזמן הפרסטרויקה עברה כלכלת המדינה טרנספורמציה לכלכלת השוק והיה זעזוע חזק. לא היה כסף לכלום, אפילו למזרקים חד-פעמיים, ורופאים רבים סחטו את החולים.
אבל אז גם הגיע השינוי - נפתחו חברות עסקיות שהציעו שירותי רפואה פרטיים והתחילו לעבוד עם בתי החולים. חברות אלו אפשרו לחולים לבחור ברופא. האפשרות הזאת הכניסה לבתי החולים כסף אשר אפשר להם להכניס טכנולוגיות רפואיות חדשניות, מכשור מתקדם, שיפוצים ועוד. גם החולים העניים זכו ביחס טוב יותר, כי בכל אגפי בתי החולים היו שיפורים.
אישה שעומדת ללדת ורוצה לזכות ביחס אישי, תבחר ברופא המועדף עליה - כמובן, עבור תשלום. אישה שאין לה כסף, תקבל טיפול בחינם. בתי החולים שם מחולקים לשתי יחידות, אחת לאנשים שמשלמים, והשנייה לאלה שלא משלמים. בדרך כלל האנשים שלא בחרו ברופא, משאירים תשר, ואז גם אליהם מתייחסים בצורה טובה, למרות שאת התשר לא משלמים מראש, אלא רק אחרי הטיפול. כך נהוג.
המהלך של בחירה חופשית קידם את הרפואה. רופאים התחילו לדאוג לתחרותיות, לעדכונים רפואיים, למידע חדש, לרפואה אלטרנטיבית. למרות שבדיקות רבות, אפידורל וניתוח קיסרי מתומחרים בנפרד, הרופאים לא דוחפים את חולים לערוך אותן. הם ממליצים עליהם רק במקרים של צורך רפואי אמיתי. כי אם הם ממליצים ללא צורך, חולה יעבור לרופא אחר, סימפטי יותר. המידע אודות הרופאים הפך לזמין ושקוף - קיימת שיטה של רייטינג, וקל יותר לדעת מיהו רופא המבוקש והטוב ומיהו זה שפחות הולכים אליו.
למה אין מתחרים לקופות החולים?
אם בישראל היו מאפשרים לאזרחים לבחור ברופא, בתי החולים היו מתייעלים. בנוסף לצעד זה, כדאי לאפשר לאזרחים לבטח את עצמם בקופות חולים על-פי בחירתם, ולא על-פי הכרח. מי שאינו רוצה להיות חבר בקופת חולים, יכול לקבל החזר מס מהמדינה, עמו יבטח את עצמו בגוף פרטי. אפשרות כזו הייתה נותנת תמריץ חזק לקופות החולים להתייעל. הרי מה עושות קופות החולים עם הכסף שלנו? הן משלמות משכורות עתק לעובדים בכירים, ופעמים רבות מעניקות מלגות לסטודנטים ברפואה. על-פי איזו זכות מחליטה קופת החולים עבורי, למי לתרום, או האם לתרום בכלל?מהי בעצם זכות קיומה של רפואה ציבורית? ראשית, גילוי ומניעת אפידמיות. בברית המועצות לשעבר הרפואה המונעת הייתה מאוד מפותחת עם תשתיות מפותחות. בכל מקום כמעט, מגני ילדים ועד מפעלים הייתה קיימת מרפאה שכללה רופא, אחות ולפעמים רופא שיניים. לדוגמא, מכיוון שבמדינות אלו ישנם מספר רב של חולי שחפת, עורכים בדיקות המאפשרות זיהוי מוקדם. דברים אלו קיימים גם היום, מוסדות שלמים מתמחים בטיפול מניעתי למחלות ספציפיות. המערכת כוללת גם בתי הבראה, בין היתר לחולים שעברו התקף לב וחולי שחפת.
הרפואה הציבורית שם גם אחראית על שירותים סניטאריים, הכוללים בדיקת מזון קפדנית במקומות הייצור והמכירה. כי אוכל מקולקל גורם למחלות, וכך ניתן למנוע מספר גדול של חולים.
ומה קורה בארץ? האם קיימים בישראל מוסדות כמו אלו וטיפול דומה לאור המסים הגבוהים כאן? ברוסיה תקרת המס הכולל עומדת על 13% מסך המשכורת באופן אחיד, הרבה פחות ממה שאנחנו משלמים ומסתבר שגם עם סכומים כאלו מערכת בריאות ציבורית יכולה להתקיים, ובכבוד.
אני בטוחה שאיני האזרחית היחידה שלא מרוצה ממערכת הבריאות בישראל, ואני יודעת בוודאות על נשים רבות היוצאות ללדת בחו"ל, ובמיוחד בארצות הברית. אך בתור מישהי שחשה את עצמה ישראלית, ובתור משלמת מסים בישראל, אינני רוצה להוציא את הכסף שלי באוקראינה, אלא בישראל. אני מצפה שהממשלה תדאג לשפר את המערכת. בסך הכול יש לנו רופאים טובים. פשוט צריך לאפשר למערכת להוציא מהם את הטוב, ולהקיא את הצדדים הפחות טובים.
לפנייה לכתב/ת 
