מה מיצי רוצה? המדריך לבריאות החתול
מה אתם יודעים על בריאות החתול שלכם? מה הוא צריך לאכול, מתי צריך לחסן אותו, איזה מחלות עלולות לתקוף אותו ואיך הוא משפיע על בריאותכם? אחרי המדריך לבריאות הכלב, קבלו את המדריך לשמירת חייו, רווחתו ובריאותו של החתול
הם שורדים בהצלחה ברחובות, נחשבים לנקיים מאוד ובעיקר ידועים כמי שתמיד נופלים על הרגליים. אבל אם חשבתם שחתולים הם חיה עמידה במיוחד - טעיתם. חתולים פגיעים למחלות רבות, חלקן הגדול קטלניות. אחרי פרסום המדריך לבריאות הכלב קיבלנו פניות רבות מחובבי החתולים שביקשו לטפל גם בידידיהם. יחד עם הווטרינרית ד"ר דורית לוין אנחנו נענים לבקשות ומביאים לכם את המדריך השלם לבריאות החתול.
תזונה
תזונת החתול שונה מתזונת הכלב. החתול דורש כמות גבוהה יותר של חלבון,
זהירות
אל תגעו בצואת החתול
ד"ר איתי גל
טפיל הטוקסופלסמה השורץ בצואת החתול אינו גורם לרובנו לכל בעיה. אלא שלנשים בהריון ואנשים החולים בהפרעות של מערכת החיסון מגע עם הטפיל עלול להיות קטלני
בהיותו חיה טורפת שמתבססת בטבע על תכולת חלבון גבוהה. לכן מזון מוכן לחתולים צריך להכיל 25 עד 35% חלבון. חתולים בשלבי גדילה זקוקים לכמות חלבון גבוהה יותר, בעוד שחתולים מזדקנים צריכים כמות נמוכה יותר. בנוסף, החתול צריך לקבל במזון גם כמה חומצות שומן וויטמין A, שאותם הוא לא יכול להפיק בעצמו.
האם עדיף מזון יבש (כופתיות בשק) או רטוב (בקופסאות שימורים)? החשיבה היום היא שעדיף גם וגם. מזון יבש נחשב מזון שמכיל 10 אחוז לחות, לעומת מזון רטוב שמכיל כ-80 אחוז לחות. המזון הרטוב בדרך כלל בעל תכולת חלבון יותר גבוהה מהמזון היבש, בעוד שהמזון היבש מכיל יותר פחמימות.
ההמלצה היא לא להתבסס רק על מזון מסוג אחד (בשר בלבד או דגים בלבד). מומלץ לתת לחתול מזון מסחרי שבו חושבו והותאמו המרכיבים שדרושים לתזונה מאוזנת. אפשר לתת גם מזון ביתי, אך רק במידה מועטה כיוון שזהו אחד מגורמי ההשמנה של חתולים שתורם גם לבעיות התנהגות. אל תרגילו את החתול לקבל שאריות מהארוחה שלכם או ללקק מהצלחת שלכם, כיוון שבהמשך תתקשו ללמד אותו לרדת משולחן האוכל.
חתולים הם מאוד אניני טעם ובררנים ועלולים לא לרצות סוגי מזון מסוימים או להיתפס לסוג אחד של מזון אחד למשך כל ימי חייהם. לכן מומלץ כבר מגיל צעיר לחשוף אותם למגוון גדול של מזונות, כמו גם לסוגים שונים של מזונות מסחריים. עם זאת, מעבר חד מסוג מזון אחד לאחר עלול ליצור אצל החתול רגישות במערכת העיכול שתגרום לשלשול, לכן מומלץ לערבב בהתחלה בין המזונות ולהעדיף מעבר הדרגתי לסוג המזון החדש.
חתולים מבוגרים שלא יוצאים החוצה ולא פעילים עלולים לפתח נטייה להשמנה, גם אם כמות המזון שניתנת להם היא הכמות שמומלצת על ידי היצרנים. השמנה טומנת בחובה סיכון יתר למחלות לב, למחלות כבד ולסוכרת. חתולים מבוגרים מאוד עלולים לפתח בעיית כליות כרונית, שהסימנים הראשונים לה הם שתייה מרובה והשתנה מרובה. במקרה כזה יזדקק החתול למזון מיוחד, דל חלבון ודל שומן, שנרכש אצל הווטרינרים. חתולים אוהבים מים טריים. יש כאלה שמעדיפים לשתות היישר מהברז בעוד שאחרים ירצו להחליף את המים בקערה מדי יום.
באשר לגורי חתולים יתומים, המזון הטוב ביותר עבורם הוא תחליף חלב מיוחד שמיועד לחתולים. חלב פרה רגיל בהחלט לא מספיק, ותחליפי חלב לתינוקות (סימילאק, מטרנה) הם לא האידיאל, אך באין ברירה אחרת אפשר להשתמש בהם בריכוז כפול מהריכוז המומלץ לתינוקות: כפית אחת לכל 30 מ"ל מים, כל שעתיים-שלוש, כ-2 עד 5 מ"ל במזרק.
חיסונים וטיפולים
חיסון משולש: החל מגיל חודשיים וחצי יש לחסן את כל החתולים. על החיסון חוזרים פעמיים בהפרש של חודש, ובהמשך אחת לשנה לחתול שיוצא מהבית, ואחת לכמה שנים לחתול שנשאר בבית. החיסון הוא נגד חתלתלת, קליצי והרפס החתול.
חתלתלת - Feline panleukopenia: זהו נגיף שגורם לשלשול, להקאות ולתמותה גבוהה בחתלתולים צעירים. הנגיף עמיד ונשאר בגופו של החתול זמן רב, ולכן אם היה בבית חתול שלקה בו, כדאי להמתין לפני שמביאים הביתה חתלתול חדש. ההדבקה נעשית דרך מזון נגוע, מגע ישיר עם חתלתול חולה או חשיפה להפרשות החתול.
קליצי - Feline calici virus: המחלה הזו גורמת לכיבים מוגלתיים בפה החתול, לחוסר רצון לאכול, ויש שטוענים שבגיל מאוחר יותר היא עלולה לגרום לבעיות בדרכי השתן ולרגישויות בחניכיים. ההדבקה היא דרך רסיסי רוק, במגע בין חתול לחתול או בנשימת אוויר עם טיפות שמכילות את הווירוס.
הרפס החתול Rhinotracheitis: המחלה גורמת לנזלת מוגלתית, לעיתים כרונית, שנ משכת כל החיים ועלולה להתפתח לדלקת ריאות. גם ההדבקה בהרפס החתול מתבצעת דרך רסיסי רוק.
כלבת: שלא כשמה, עלולה לפגוע לא רק בכלבים אלא בכל יונק ובכלל זה גם בחתולים. מדובר במחלה קטלנית שאין לה מרפא, ומומלץ לחסן את החתול נגדה אחת לשנתיים.
תולעים: מרבית החתולים נגועים בתולעים, בעיקר תולעת סרט שמועברת על ידי פרעוש החתול. הפרעוש אוכל את ביצי התולעת בעודו זחל, ובהמשך בבגרותו הוא קופץ על החתול ומוצץ ממנו דם. החתול המתגרד בולע לעיתים את הפרעוש וכך הוא מעכל גם את ביצי התולעת ונדבק בתולעים.
ביצי התולעים דומות לגרגרי שומשום, שפעמים רבות ניתן להבחין בהם דבוקים לאחורי החתול. לעיתים ניתן להבחין גם בתולעים חיות. טיפול טוב נגד תולעים כולל גם טיפול טוב נגד פרעושים וכן מתן כדור נגד תולעים אחת לחצי שנה. אם החתול מסרב לבלוע כדורים, אפשר לתת את הטיפול גם בזריקה.
פרעושים: הפרעוש הוא חרק זעיר באורך של עד 2 מ"מ, פחוס מצדדיו ומנתר לגובה. נקבת הפרעוש עוקצת, מוצצת דם, מתרבה ומטילה ביצים. הביצים נופלות על הקרקע ושורדות זמן ארוך מבלי לבקוע, עד שנוצרים תנאים אופטימליים לבקיעה (לחות וטמפרטורה חמימה). מהגל מים מתפתחים פרעושים, והם קופצים בחזרה אל החתול.
הפרעושים עוקצים את החתול ומוצצים את דמו. אצל חתולים אלרגיים שנעקצו על ידי פרעושים נראה גירודים בעור עד כדי פציעה, אך רוב החתולים לא אלרגיים ונושאים את הפרעושים באין מפריע. הפרעוש מעדיף חתולים, אבל לעיתים גם בני הבית יסבלו מעקיצותיו, בעיקר באזור הרגליים. העקיצות דומות לעקיצות יתוש.
הטיפול המומלץ נגד פרעושים הוא טפטוף טיפות עם חומר שהורג אותם. חלק מהטיפות מכילות גם חומר שדוחה את הפרעושים. הטפטוף נעשה בעיקר באזור העורף של החתול, ויש לחזור עליו אחת לחודש. טיפול אחר, יעיל פחות, הוא קולר נגד פרעושים. טיפול יעיל אחר, אך מסוכן לחתול, הוא ריסוס כל הבית נגד פרעושים. אם החלטתם להזמין מרסס, יש להוציא את החתול מהבית לכמה ימים, לשטוף את הבית היטב לפני שהחתול חוזר ולהיוועץ בווטרינר לגבי רעילות החומר לחתולים, שכן חתולים ארוכי שיער רגישים מאוד לחלק מחומרי הריסוס.
טפילי אוזניים: אם יש לכם חתול, כדאי שתבדקו היטב את אוזניו. אם האוזן מלאה בהפרשה שחורה וקשקשית, יש חשש שהחתול נדבק בטפילי אוזניים. הטפילים גורמים לגרד עז ולדלקת אוזן חיצונית. הטיפול הוא בעזרת טיפות אוזניים או בזריקות. חתול שרגיש לטפילי אוזניים עלול לחזור ולהידבק בהם כמה פעמים במהלך חייו.
מחלות ושאר צרות
חסימה בדרכי השתן: זוהי בעיה שפוגעת בעיקר בחתולים זכרים מגיל שנתיים
עד 7. בנקבות לא נראה חסימה, אך עלולה להופיע דלקת בדרכי השתן. החשד לחסימה בדרכי השתן צריך להתעורר כשהחתול מסתובב זמן רב במשך היום ליד כלי עשיית הצרכים, מיילל יללות חזקות בעת שהוא מנסה לעשות את צרכיו, או מפספס את כלי השתן ומטיל שתן מסביב. לעיתים נראה צבע השתן דמי.
חסימה בדרכי השתן היא בעיה מסכנת חיים שנובעת מהיווצרות משקע מינרלים בתוך שלפוחית השתן של החתול. מאחר שצינור השתן אצל הזכר הוא צר וארוך, המינרלים עלולים להיתקע שם ולא לאפשר לשתן לצאת מהשלפוחית. הטיפול מתבצע אצל הווטרינר בדרך של פתיחת החסימה בעזרת קטטר דק וטיפול בדלקת במידת הצורך. חתול שסובל מיצירת משקעים בשלפוחית השתן שלו יצטרך לעבור לתפריט תזונתי מיוחד שמונע את היווצרותם של המשקעים בשתן, למשך כל ימי חייו.
דלקות חניכיים: חתולים רבים סובלים מהבעיה שמפריעה להם לאכול. החשד למחלה מתעורר כשהחתול ניגש לאוכל, מתעניין בו, מנסה ללקק ואז נסוג. לעיתים מתווסף לכך ריח רע והפרשות רוק מהפה. כשחושפים את החניכיים הן נראות אדומות מאוד, בוהקות ומודלקות.
הדלקת נגרמת משתי סיבות עיקריות: האחת, אבן שן שמצטברת בעיקר אצל חתולים בגיל מבוגר, מגרה את החניכיים וגורמת לתגובה דלקתית. במקרה כזה הטיפול הוא בניקוי שיניים תחת הרדמה אצל וטרינר ובמקביל טיפול אנטיביוטי. הסיבה השנייה היא מחלה אוטואימונית - מחלה שבה מערכת החיסון של החתול תוקפת את גופו. זוהי מחלה קשה לטיפול, כשלרוב הטיפול היחידי האפשרי הוא עקירת שיני החתול.
מורסות: אבצס (מורסה) היא אחת הבעיות השכיחות אצל חתולים שמבלים גם בחצר ומחוץ לבית. עיקר הבעיה נגרמת מנשיכות של חתולים אחרים, כתוצאה ממלחמות זכרים או מיריבות על טריטוריה. בהתחלה לא תמיד אפשר לראות את מקור הפציעה ומקומה, אך החתול עשוי להיראות מדוכדך, מסרב לאכול, מסתתר. מאוחר יותר ייראו צליעה או כאב במקום מסוים בזמן הליטוף, וכעבור יום או יומיים תיראה נפיחות באזור הנשיכה. אבצס עלול להיפתח לבד והוא יפריש הפרשה מוגלתית או דמית מסריחה. הטיפול כולל מתן אנטיביוטיקה וניקוי הפצע על ידי הווטרינר.
בעיות קטנות אך מטרידות
הקאות פרווה: חתולים ארוכי שיער מקיאים לעיתים קרובות, מאחר שבשעה שהם מנקים את הפרווה שלהם הם בולעים שיער ופולטים אותו בהקאות. כדי לצמצם את ההקאות האלה וכדי למנוע חסימת מעיים עקב היווצרות גושי שיער גדולים במערכת העיכול מומלץ להוסיף לתזונה של חתולים ארוכי שיער משחה שמכילה מרכיב שומני שמצפה את מערכת העיכול ומאפשר לכדורי הפרווה לצאת בצואה. את המשחה מומלץ לתת פעמיים-שלוש בשבוע. ניתן לרכוש אותה בחנויות לבעלי חיים או אצל הווטרינר.
ציפורניים: חתולים אוהבים ללטש את ציפורניהם ולעשות את זה בעיקר על ספות, ריהוט ושטיחים. ישנם חתולים ששורטים אנשים כמשחק, לצורך התגוננות או סתם לשם גירוד. עקירת ציפורניים אסורה על פי חוק, אלא אם מדובר בבעיה שפוגעת
ואם החמצתם:
מדריך: כל מה שצריך לדעת על בריאות הכלב
ד"ר איתי גל
מה אתם יודעים על צרכיו הרפואיים של הכלב שלכם? האם אתם יודעים איזה אוכל הכי בריא לו? האם אתם בטוחים שנתתם לו את כל החיסונים? מתי לקחתם אותו בפעם האחרונה לניקוי שן? ואיך תדעו אם הוא קיבל מכת חום? לפניכם מדריך מיוחד שיסייע לכם לשמור על חייו, רווחתו ובריאותו של הידיד הטוב ביותר שלכם
בעיות התנהגות: חלק מהחתולים לוקים בבעיות התנהגות, ובכלל זה תקיפות, נשיכות ושריטות שאותן קשה לפתור. במקרים קשים כדאי להיוועץ בווטרינר שמומחה לבעיות התנהגות בבעלי חיים.
חלק מהחתולים עלולים להשתין מחוץ לכלי הצרכים, ובמקרים כאלה יש לשלול קודם כל בעיות רפואיות כמו דלקת או חסימה בדרכי השתן או כלי לא נקי. ככלל, כדאי לקצר את משך הזמן בין ניקוי לניקוי של הכלי ולבדוק האם הוחלף המצע שעליו עושה החתול את צרכיו. חתולים זכרים לא מסורסים יתחילו בשלב מסוים לסמן בבית טריטוריה על ידי השתנה. פתרון לבעיה יכול להיות בסירוס החתול.
לעיתים החתול בוחר להעניש את בני הבית על ידי עשיית צרכים שלא בכלי. התופעה מתרחשת בעיקר כשהחתול בלחץ או חש שמשהו השתנה בסביבתו (בעל חיים חדש או היעדרות בעלי הבית לזמן רב). לרוב כשחוזרת סביבת החיים לקדמותה הבעיה נפתרת. אם לא, כדאי להיוועץ בווטרינר.
ייחום: רוב חתולי הארץ מתייחמים בשתי תקופות עיקריות - יוני עד ספטמבר ודצמבר עד פברואר. בתקופות האלה החתול הזכר ישתין בכל הבית ויזעק ביללות דמויות בכי תינוק, ואילו החתולה הנקבה תזקור את זנבה, תתלטף באופן מופגן ותדיר על חפצים ובני אדם ותשמיע יללות ונהמות. הייחום נמשך כמה ימים עד שבוע, אך אם הנקבה לא מתעברת, התקופה עלולה להימשך גם יותר, כך שבמהלך חודשיים עלולים להתרחש גם שלושה אירועי ייחום. אם אין כוונה לעבר את הנקבה או לשמור את הזכר כמרביע, מומלץ לעקר ולסרס את החתולים בגיל חצי שנה.
ייעוץ מקצועי: ד"ר דורית לוין, וטרינרית
מומלצים
