תוך עשור ילמדו יותר במכללות מבאוניברסיטאות

האם מעמדן של האוניברסיטאות נחלש כתוצאה מהתחזקות המכללות? על פי נתוני המועצה להשכלה הגבוהה, נראה כי התשובה חיובית: ערב שנת הלימודים האקדמית שתיפתח ביום ראשון, מתברר כי מספר הנרשמים לאוניברסיטאות השנה ירד ב-1.3 אחוזים, לעומת עליה של 5.3 אחוזים במספר הנרשמים למכללות.

עד לפני שנים לא רבות, לימודים אקדמיים היו נחלתם של אלו שהצליחו להתקבל ללימודים באחת משבע אוניברסיטאות המחקר בארץ. אלא שבעשור האחרון החל תהליך של גידול מואץ במספר המוסדות האקדמיים בישראל, כשעוד ועוד מכללות נפתחו, אליהן נהרו סטודנטים בהמוניהם.

"בשנים הקרובות אנו נזכה לראות מגמה של המשך גידול המכללות, בעיקר מאחר שכוח ההוראה יותר זול ומכיוון שהן ממלאות צורך חשוב במשק", אומר מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), סטיבן סתיו. "אני מעריך שבעוד עשור נראה מספר סטודנטים הרבה יותר גדול במכללות, שזוכות להגדלת תקנים בעוד שבאוניברסיטאות המקום מוגבל. כבר היום מספר הסטודנטים הלומדים לתואר ראשון במכללות גדול יותר מאשר באוניברסיטאות.

"לצערנו, ישנה גם מגמה של גידול במספר הנרשמים לתואר שני ללא תזה, מסלול לימודים המוצע במכללות. למרות במכללות אין מסלול לדוקטורט, הרי שרוב מוחלט של הסטודנטים לומד לתארים ראשון ושני, כך שסך הכל ברור שבסופו של דבר המכללות יעלו במספר הסטודנטים על האוניברסיטאות".

כיום פועלים בישראל 84 מוסדות אקדמיים. לצד האוניברסיטאות נפתחו מכללות אזוריות, מכללות פרטיות, ושלוחות של אוניברסיטאות מחו"ל. מוסדות לימוד שהיו מוכוונים בעבר ללימודים מקצועיים בלבד, עברו אף הם תהליך של אקדמיזציה ומציעים היום תואר ראשון לסטודנטים הלומדים בהם. תנאי הקבלה ללימודים אינם נוקשים כפי שהיו בעבר, והסטודנטים נענים בשמחה להיצע הרחב.

המכללות: גידול שנתי של 16%

על פי נתונים שפורסמו לאחרונה, בעוד שבשנה שעברה מספר הנרשמים לאוניברסיטאות היה גדול בכ-16 אלף סטודנטים לעומת המכללות, בשנת הלימודים הקרובה ההפרש בין שני סוגי המוסדות יעמוד על כ-12 אלף בלבד. נשיאי מועצת המכללות האקדמאיות, פירסמו לאחרונה נתונים נוספים, לפיהם הגידול הממוצע במספר הסטודנטים המתחילים לימודי תואר ראשון במכללות מאז שנת 95 הוא 16.1% מדי שנה.

32 אלף לסטודנט באוניברסיטה, 13 אלף במכללה

אז במה מופלות לרעה לכאורה המכללות הציבוריות לעומת האוניברסיטאות? ראשית, ההשקעה בסטודנט לתואר ראשון באוניברסיטה גבוהה בהרבה מההשקעה בעמיתו במכללה – בשנת 2006 יושקעו בממוצע 32,368 שקלים לסטודנט באוניברסיטה לעומת 13,307 שקלים בלבד לסטודנט במכללה. בנוסף, ייצוגם של נשיאי המכללות בוועדה לתקצוב ותכנון במועצה להשכלה גבוהה (הגוף המתקצב את המוסדות האקדמאיים) הוא מגוכך – נציג אחד בלבד לעומת 4 נציגי אוניברסיטאות (בהן גם בתפקיד היו"ר). ואם לא די בכך, הרי שהמכללות אינן נהנות מתקציבי מחקר ופיתוח תשתיות מחקר.

גם במכללות הפרטיות קובלים על שיטת התקצוב. לדברי פרופ' אמנון רובינשטיין, נשיא המרכז הבינתחומי, "השיטה בישראל היא אנטי-חברתית ואין לה אח ורע בעולם. אנחנו לא מקבלים אף פרוטה ושום סיוע. השיטה, שמתגמלת את מוסדות הלימוד ישירות לפי מספר תלמידיה, יוצרת עיוותים גדולים בחברה ובמשק הישראלי. לדעתי, צריך לתת כסף לתלמיד, ולא למוסד שבו הוא לומד". הפתרון של רובינשטיין, אגב, הוא גישושים משפטיים ואחרים מתוך מטרה להפוך את המכללה שבראשה הוא עומד לאוניברסיטה.

פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, דוחה את הטענות מצד המכללות. "אין בטענות אלה שום אמת. להיפך, ישנן מכללות עם עודפים תקציביים", היא אומרת. כמו עמיתיה נשיאי אוניברסיטאות המחקר, כרמי חוששת מפגיעה תקציבית, שתיווצר בשל "בריחת המוחות" של סטודנטים לתואר ראשון אל המכללות.

מה פתאום אפליה? להפך

במל"ג שוללים מכל וכל את טענות המכללות על אפליה. סטיבן סתיו, טוען כי ההיפך הוא הנכון. לדבריו "ישנה העדפה לאומית, גם במל"ג וגם במשרד האוצר להשקעה במכללות, במיוחד הפריפריאליות, כדי למשוך לאזורים אלה סטודנטים ממרכז הארץ, ואוכלוסיות של חרדים, ערבים ועולים". לראייה מציג סתיו את תוכנית ההבראה החמש שנתית של המל"ג, שבה בשנים אלה מספר הסטודנטים במכללות יגדל על פי התקן ב11,500 סטודנטים ואילו באוניברסיטאות ב1,500- סטודנטים בלבד.

ועם זאת, לפני מספר חודשים הוקמה ועדה פנימית בות"ת, שתכליתה לבחון מחדש את המודל התקציבי של חלוקת הכספים למוסדות להשכלה גבוהה.

לדברי סתיו, הקיצוץ שהושת על המכללות השנה הוא חלק מקיצוץ רוחבי בגובה 4% בתקציב ההשכלה הגבוהה "יש שיוויון מוחלט. אם יש קיצוץ כתוצאה ממגבלה של הממשלה, הוא חל על כולם אוניברסיטאות ומכללות כאחד".

לגבי התקצוב המועדף לטובת האוניברסיטאות הוא אומר: "באוניברסיטאות עלויות ההוראה גבוהות יותר, התשתיות יקרות והסגל בכיר יותר. במכללות ישנם מעבדות הוראה ולא מחקר, ועל כן תקציבי המחקר והפיתוח מיועדים לאוניברסיטאות המחקר בלבד. בדומה למכללות, גם האוניברסיטה הפתוחה אינה נהנית מתקציבים אלה. עם זאת, חוקרים המלמדים במכללות יכולים לפנות אלינו לקבלת מענקי מחקר שאינם קשורים לסוג המוסד שבו הם מלמדים".

ומה הפתרון? האם ימשיכו האוניברסיטאות והמכללות להתחרות אחת בשנייה לעד? החזון האוטופי של המכללות מציע ליישם את "מודל קליפורניה" – על פי מודל זה, מכללה או מספר מכללות יהוו שלוחות של אוניברסיטאות מעין "קולג'ים" שתפקידם יהיה להכשיר את הסטודנטים לתואר ראשון במקום האוניברסיטאות.

מודל חלקי שכזה מתקיים היום במכללת ספיר שמכשירה סטודנטים רבים לאוניברסיטת בן גוריון במקצועות כמו עבודה סוציאלית, מדעי ההתנהגות, הנדסה וכלכלה. גם מכללת אשקלון היוותה בשנים האחרונות שלוחה ללימודים של אוניברסיטת בר-אילן, אולם שיתוף פורה זה עתיד להסתיים עד שנת 2008, בהנחיית המל"ג. פרופ' ארד מאמינה שעד שנת 2016 יהיו מכללות בעלות כמה רמות - קולג'ים גבוהים ונמוכים. "יהיה מאסטר, וכל מכללה תצטיין בתחום שלה בדבר מסוים. מכללות חלשות מדי, שאינן מושכות סטודנטים, ייעלמו".