אבודים באמריקה

צפו בטריילר של הסרט

"מיס סאנשיין הקטנה" הוא עוד אחד מאירועי המסך שמסמנים את דעיכתו של הקולנוע האמריקני העצמאי: הרגע שבו ההבדל בין קומדיה משפחתית המתעקשת להלך קסם על שלל צופיה לבין פארסה נשכנית ובועטת על הרגליה של המשפחה המערבית הלא מתפקדת, הולך ומיטשטש. ואולי זהו גורלה של כל מגמה קולנועית רעננה שמחליטה לקפוא על שמריה ולמחזר את מהלכיה שהפכו נדושים עם השנים.

מתוך הסרט. אמירה פשטנית ובוטה

פשוט מושלם מדי

"מיס סאנשיין הקטנה" מצהיר על יעדיו הסאטיריים כבר בפתיחה, זוהי מתקפה ברורה על אומה שאוחז בה הדיבוק להיות מספר אחד. אומה שכבר מזמן החליפה את המילים, "הבו לי את בניכם היגעים והעייפים", החקוקות לתפארת על לוחותיו של פסל החירות, באלו התובעות דווקא את הגעתם של המנצחים והיפים.

כבר בשורות אלה ניתן לאתר את תחלואיו של התסריט פרי עטו של מייקל ארנדט. הוא מושלם. תרצו, מושלם מדי. ב"מיס סאנשיין הקטנה" מתקבל אט אט הרושם כי כל דמות נושאת עמה פצע פתוח שיותר משהוא משרת את הדיון בנפשה המצולקת, הרי שיש בו כדי להדגיש את אמירתם הפשטנית והבוטה של היוצרים. חוברת הפורנו שנקנתה במערכה הראשונה תירה באחרונה וכך גם שאגת אריה שלימד סב את נכדתו, אם שלא יודעת להשתמש במוט הילוכים וערכה לבדיקת ראייה.

החמצה של רגעים אנושיים

1. לולא עבודתו של צוות השחקנים הנהדר, בייחוד גרג קיניר, אלן ארקין האנושי כל-כך וילדת הפלא, אביגייל ברסלין, קשה להאמין שהדמויות הללו היו מצליחות לחמוק מהקלישאה ההוליוודית.

2. איך מייצרים דמות מדוכדכת בקולנוע האמריקני העצמאי? פונים לבדרן, רצוי ביל מאריי, ומשזה לא פנוי, לוקחים אחר (סטיב קארל המפתיע) ומצמיחים לו זקן. דיכאון.

3. לאלו שעשויים להחמיץ את מסריה המוחצנים של היצירה מוצמדת סצינה על המזח שבה זועקת אחת הדמויות את הדברים הבאים: "החיים הם תחרות יופי אחר תחרות יופי". לתשומת לבך, גלית גוטמן.