שתף קטע נבחר
צילום: יגאל צור

מקדשי אנגקור: ארכיטקטורה מאגית

בליבו של יער טרופי בקמבודיה ניצב יישוב מקדשים עתיק ואחד המקומות היפים בעולם. השילוב הנדיר של ארכיטקטורה, אמנות וקוסמולוגיה נמצא בסכנה תמידית מפני נזקי היער והמוני התיירים

אני מניח שכל מי שנסע הרבה בעולם מחזיק ברשימה פרטית של פלאי העולם שלו, מלבד שבעת הפלאים העתיקים. אינני יודע להחליט אם זהו אכן ראש הרשימה שלי, אבל בוודאי באחד המקומות המכובדים נמצאת אנגקור על מקדשיה. בפעם הראשונה ראיתי אותם בתחילת שנות ה-90 כאשר קמבודיה החלה להיפתח לעולם המערבי והאימה של חמר רוז' החלה להיעלם. חזרתי השנה כדי לראות אם אותו רושם בל ימחה שהשאיר עלי המקום אז, נותר בעינו.

 

הרבה דברים השתנו בעשור ויותר שחלף מאז. סיאם ריפ, הכפר הקטן שצמוד למכלול המקדשים הפך לעיירה. מישהו אף מנה באוזני 80 מלונות. פעם היו בו שלושה, ארבעה גסט האוסים ומלון אנגקור הישן ששרד מהתקופה הקולוניאלית הצרפתית. אז ישנתי בגסט האוס קטן שעלה חמישה דולר ללילה וכששילמתי בעלת המקום שאלה אם יש לי מספיק כסף ואם לא היא תוריד דולר ללילה.

 

בלילה לא היה לאן ללכת מלבד מלדיסקוטק מקומי בבית עץ, שבפתחו המרוט נצטוו כולם להשאיר את הנשק. החמר רוז'ניק שעמד לפני שלף שני אקדחים, סכין קומנדו ושלושה רימונים שהיו לו בכיסים. לפני שנסעתי למקדשים מרוחקים יותר, הייתי חייב לוודא שאין מחסומים של החמר רוז' או פלגים אחרים כי באותה עת הם כבר החזיקו בכמה מערביים לצרכי מיקוח והכנסה.

 

הפעם הזאת מצאתי את הסמטה עם הגסטהואסים בקלות. היא נצבה במרכז העיירה, לצד בתי קפה וברים שצמחו איתה. ישבתי באחד מהם, אפילו הטרנדי ביותר, שנקרא "הפסנתר האדום". נעים לשבת, כורסאות קש נינוחות עם כרית ובירה צוננת שהשאירה לי טעם טפל בפה. משהו בטירוף של המקום דאז נעלם.

 

שורדים למרות הכל

סביבה אנושית באה וחולפת אבל המקדשים קיימים אלף שנה ויותר. הם שרדו

 אפילו את פול פוט שהצליח להכניס מושג חדש למופרעות האנושית - אוטוגינוסייד - שואה עצמית. אבל אפילו הוא, לא רק שלא נגע במקדשים אלא שם את שלושת החרוטים הבולטים של אנגקור וואט על הדגל שלו (ליתר דיוק, אחד הדגלים, שכן דגל החמר היה אדום-שחור עם סווסטיקה). היום הם מככבים בדגלה של קמבודיה ובכל פרסום תיירותי, ממשלתי או פרטי.

 

אבל דווקא היום יש מי שמאיימים על המקדשים: תהליכי הבלייה של היער משפיעים גם על המקדשים ושורשיו מסכנים את שלמות המבנים, ולא פחות מהם - התיירים. אז טיילתי לבד בין דרכי היער השלוות שחיברו בין מקדש למקדש. חלק מהריגוש היה בגישה הבלתי אמצעית לכל פסל ותבליט איתם כמעט יכולתי להתייחד. לא היו שומרים וגם לא פסיאודו – בודהיסטיים שתוקעים היום כל מיני צלמי בודהא חדשים והופכים אותם למקדש פעיל. היום יש כבישים, מאות אוטובוסים ואלפי תיירים.

 

אז הלכתי לראות זריחה על אנגקור וואט והיינו אולי חמישה טיילים. היום היפנים מגיעים בארבע לפנות בוקר, מציבים את המצלמות על החצובות ומחכים. היתר: האיטלקים, הצרפתים, הישראלים, הסינגפורים, המלזים והרוסים מגיעים קצת אחרי ואז מתחילה תנועה שלא נפסקת כל היום. ים של תיירים. טוב לכלכלה הקמבודית, לא בטוח שטוב למקדשים. 


עצי היער הטרופי מסכנים את המקדשים והמבנים

 

ארכיטקטורה, אמנות וקוסמולוגיה

השם אנגקור לעיתים מטעה, שכן חושבים שמדובר במבנה אחד - אנגקור וואט. אין ספק שהוא המצולם ביותר. אבל אנגקור, הקומפלקס, עיר המקדשים והארמונות מכסה שטח של כ-310 קמ"ר ומכילה יותר מאלף מבנים. חלק גדול מהם נהרסו, את האחרים היער כיסה. אבל כחמישים מהמבנים שניתן לראות כיום מהווים מכלול יוצא דופן ומלהיב שטרם הביקור שם, לא ניתן להעלות על הדעת עד כמה.  

 

מהו סוד הגדולה של אנגקור? זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של שילוב בין ארכיטקטורה, אמנות וקוסמולוגיה, שכולן שואבות מהעולם ההינדואי–בודהיסטי. תוכן הוא המתווה של צורה. המיקום, הארכיטקטורה והעיטור של המקדשים החמארים עוצבו על ידי סדרה של אמונות מאגיות ודתיות. למשל, המלך ועיר הבירה הם במרכז היקום והמעבר מהעולם החילוני אל הקדוש נעשה בהתקרבות מארבעה צירים אל המרכז.  


הרמוניה בין טבע למקדשים

 

הרעיון הארכיטקטוני והדתי ההודי (הינדואי ובודהיסטי כאחד), שהמקדש הוא מיקרוקוסמוס של ההר מרו הקדוש, הוא מרכזי והייתה לו השפעה עמוקה על הארכיטקטורה של קומפלקס אנגקור וואט. בפועל נוצרו שלושה אלמנטים ברורים: מקדש, חומת אבן גדולה וחפיר המייצג את הים. שביל האבן המקשר בין המקדשים השונים ייצג את הגשר שבין עולם האדם לעולם האלים.

 

המקדשים

באיון (Bayon) - מבנה המגדלים הזה, עם ראשי האבן הענקיים שלו, הוא אחד המרשימים ביותר. ראשי האבן והמגדלים יוצרים הר אבן של 54 פסגות אבן היורדות בהדרגה.

 

ניק פין (Neak Pean) -  היא סטופה בלב בריכת מים המוקפת בארבע בריכות נוספות ועליה כתב צ'רצ'יל גנדה: "זהו אחד המקדשים הגורמים לאדם לחלום על הימים הרחוקים של יופי ומותרות". בעבר שימש גם כמערכת השקיה ואגירת מים מתוחכמת. 


מקדש באיון. אחד המרשימים ביותר

 

באנטאי סריי (Banteay Srei) - ניסיתי להגיע למקום הזה ב-1994 אבל אז הוא עדיין היה בידי החמר רוז'. המקום מרוחק מהקומפלקס המרכזי ויכולת הפיסול והעיטור שם מגיעה לשיאים מדהימים, וברור למה שמו "המצודה של היופי". בעיני רבים הוא נחשב ליהלום של האמנות החמרית, שיא בעידון של העיטורים.

 

פרה רופ (Pre Rup) -  האלמנט המרשים ביותר כאן הם אריות האבן השומרים. הם מדגימים יכולת פיסול מדהימה. די לעמוד מאחורי אחד מהם כדי לראות את מתווה הגוף השרירי והמוצק של האריה, עם הזנב הגמיש, ממש כמו חי. לפסל יש תחושה חייתית של נחישות ודריכות.

 

בנטה סאמריי (Banteay Samrei) -  מספיק מרוחק מהגוש המרכזי כדי להעניק מעט בדידות ויכולת להתמוגג מהמקדש בפרטיות. יש בו כמה דוגמאות של פיסול מרהיבות כמו אספרות, הנימפות השמיימיות המנגנות ורוקדות או תבליט מרתק של וישנו השרוע מעל לנחש נאגה או תבליט של הנסיך האל ראמה הבוחן את נאמנותה של סיטה, קטע מהאפוס הידוע ההינדואי של הראמאיאנה.

 

אנגקור וואט (Angkor Wat) - עצום מימדים ויחד עם זאת יש בו סימטריה

 נפלאה, החל בחפיר המקיף את החומה החיצונית וכלה בחמשת המגדלים הבנויים בצורת ניצן הלוטוס. על קירותיו תבליט מדהים ומפורט של אפוס הראמאיאנה.

 

מלקולם מקדונלד, נציב בתקופת השלטון הבריטי בהודו, כתב עליו: "לפני יצירתו היה כל מקדש חמרי ניסיון ולאחר מכן צעד אחד קדימה לקראת התפוררות. הרבה מהמבנים הם נפלאים אבל לכולם יש דרגה מסויימת של אי-שלמות. אנגקור וואט הוא הביטוי העליון של תרבות גדולה. הוא הסוף של אבולוציה ארכיטקטונית ארוכה - האידאל שאליו כל הקודמים שאפו".

 

השירה של אנגקור נותרת חקוקה באבן וגם בליבו של כל מי שהניח את עיניו ופסע במקום המופלא הזה.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
העצים מאיימים על המקדשים
צילום: יגאל צור
תבליטים מרשימים במיוחד
צילום: יגאל צור
האריות השומרים. גוף שרירי ומוצק
צילום: יגאל צור
ראש אבן במקדש באיון
צילום: יגאל צור
הרקדנית השמיימית במקדש בנטה סאמריי
צילום: יגאל צור
מקדשים שעוצבו באמונה
צילום: יגאל צור
מומלצים