כאשר מצלמים בתאורה חלשה יחסית, לדוגמה בתוך חדר או בשעת בין ערביים, המצלמה נאלצת לפתוח את התריס לפרק זמן ארוך יחסית, על מנת לאפשר לכמות אור נאותה להגיע אל החיישן. אולם, כל דבר אשר
זז בעת שהתריס פתוח, נרשם בתמונה כ"מריחה".
זאת הסיבה שבצילום בתאורה חלשה, אפילו אם נדמה לכם שידיכם יציבות מאד, הרי שהרעד הזעיר ביותר יכול בתנאים מסוימים להרוס את התמונה.
הבעיה חמורה במיוחד ככל שמתקרבים יותר אל האובייקט המצולם, כלומר כאשר מקרבים עם הזום או כאשר מצלמים תקריבים של פרחים ועצמים קטנים.
כיצד מבדילים בין תמונה המטושטשת עקב רעד ידיים, לבין תמונה בה העדשה לא היתה ממוקדת היטב?
במקרה של רעד ידיים, קווים חדים בתמונה נראים כפולים, ונקודות אור נראות כאילו היו פסים קצרים. בזכות יעילותו
|
 |
טשטוש כתוצאה מרעד ידיים. ניתן לראות את המריחה והקווים הכפולים. (צילום: זמן דיגיטלי) |
 |
|
של המיקוד האוטומטי במצלמות הדיגיטליות המודרניות, רק לעיתים רחוקות יחסית נהרסת תמונה בשל מיקוד לקוי. ברוב המקרים, נפספס תמונה דווקא בגלל רעד ידיים.
כדי למנוע תופעה זו, משתמשים בחצובה אשר מייצבת את המצלמה, כפי שהסברנו
בגיליון 10. עם זאת, לא תמיד זמינה לנו חצובה, ובמקרים רבים פשוט לא נוח להשתמש בחצובה: נסו לצלם ילד רץ וקופץ, כאשר המצלמה תקועה לה על חצובה. אל תתפלאו אם תקבלו בתמונה ילד כרות ראש או רגליים, חס וחלילה.
כדי ללחום בטשטוש מבלי להיות מוגבלים לחצובה, קיימים שני פתרונות אשר ניתן לשלב ביניהם:
- הפעלת מנגנון לייצוב תמונה.
- הגברת רגישות החיישן (ISO).
הפעם נעסוק בשיטה הראשונה, שהיא טכנולוגיה מאד מעניינת אשר מתפתחת בשנים האחרונות, ויצרני מצלמות דיגיטליות דואגים לשלב אותה ביותר ויותר דגמים חדשים.
מנגנון ייצוב התמונה מורכב משני גירוסקופים זעירים, אשר נעים ביחד עם תנועת המצלמה, וכך למעשה מזהים את כיוון ומהירות רעד המצלמה. נתונים אלו מועברים אל מנוע המזיז רכיב צף או פריזמה בכיוון ההפוך לכיוון הרעד: היד רעדה מימין לשמאל, המנוע ירעד משמאל לימין.
כך ניתן לצלם תמונות חדות במהירות תריס נמוכה יותר, בדרך כלל כשתי "תחנות" מהירות מתחת, לדוגמה אם מהירות התריס המקסימלית לצילום חד היתה 1/125, ניתן כעת לצלם גם במהירויות 1/60 ו-1/30. אמנם במקרים רבים
| מתג הייצוב מופעל (צילום: זמן דיגיטלי) |
הייצוב לא יחולל פלאים ולא יצור תמונה חדה כתער, אבל הוא בהחלט יעזור מאד להפחית את הטשטוש.
כדי להשתמש במנגנון הייצוב, יש להעביר את מתג הייצוב למצב "On". מתג זה ממוקם בדרך כלל על גוף העדשה או בגב המצלמה. כעת המנגנון נמצא במצב המתנה אך עדיין לא פעיל. כדי להכניס את המנגנון לפעולה, יש ללחוץ בעדינות חצי לחיצה על לחצן הצילום, וכעבור כשניה ניתן להתחיל לצלם.
עד לפני זמן לא רב, ייצוב התמונה היה נחלתם של בעלי מצלמות רפלקס בלבד, מאחר שהוא שולב בתוך העדשות המיועדות לסוג זה של מצלמות, למשל בעדשות של קנון וניקון. את המחסום שברו קנון, קוניקה-מינולטה וקודאק, אשר שילבו ייצוב תמונה במספר דגמים של מצלמות דיגיטליות קומפקטיות.
אם אתם מחפשים מצלמה עם ייצוב תמונה, תוכלו לזהותה בעזרת הכינויים:
- IS - Image Stabilizer
- AS - Anti Shake
- VR - Vibration Reduction
- SteadyShot
גם בתחום ייצוב התמונה במצלמות הרפלקס הופיע לאחרונה שדרוג מתבקש, כאשר סוני וקוניקה-מינולטה
| "יש להן את זה" - דגמי מצלמות, בהן משולב מנגנון לייצוב תמונה (צילום: זמן דיגיטלי) |
שילבו במצלמות הרפלקס הדיגיטליות שלהן, מערכות ייצוב תמונה הממוקמות בחיישן התמונה במקום בעדשות.
בזכות כך, אפשר ליהנות מייצוב תמונה עם כל עדשה שמרכיבים על המצלמה, ואין צורך לרכוש עדשות מיוחדות, כבדות ויקרות בהן משולב המנגנון.
הכתבה פורסמה בגיליון מספר 12 של "זמן דיגטלי", מגזין ברזולוציה גבוהה. לחצו כאן
לרכישת מנוי.
לחצו כאן
לכל מדריכי הצילום הדיגיטלי ב-ynet
