אלמנת הרוג הסקאד: "הייתי רוצה להגיש החבל"

אביבה גרונלנד הביטה בהתרגשות בתמונות הוצאתו להורג של שליט עיראק לשעבר, סדאם חוסיין. כשהיא בוכה וגופה רועד, זיפזפה בין ערוצי הטלוויזיה כדי לקלוט את רגע ההוצאה להורג, "האיש הזה הרג את בעלי, וברגע שהוא הוצא להורג, מבחינתי נסגר מעגל. הייתי רוצה להיות שם ולהסתכל לסדאם בעיניים, אולי אפילו להגיש לו את החבל", אמרה ל-ynet. בעלה של אביבה, איתן, נהרג מפגיעת סקאד בבית המשפחה ברמת-גן במלחמת המפרץ הראשונה.

סופו של רודן:

• העריץ נתלה: סדאם חוסיין הוצא להורג בבגדד
  

• כך סדאם חוסיין הוצא להורג
• חייו ומותו של "הקצב מבגדד"
• הנשיא בוש: נעשה צדק
• הפלסטינים אבלים: "איבדנו מנהיג"
  

"לא האמנתי שהוא יוצא להורג כל כך מהר ופחדתי שיימשכו את זה במשך שנים. עד שלא ראיתי את גופתו בתוך הסדין הלבן לא הייתי בטוחה שהוא באמת מת", סיפרה גרונלנד בשיחה עם ynet. "כשראיתי את סדאם ברגעים לפני מותו, חשבתי על בעלי. החלטתי שהיום אסע לבית הקברות לספר לאיתן שהוא יכול לנוח בשקט, עכשיו כשמי שגרם למותו שילם את המחיר".

לדבריה, ההרג של בעלה ומה שנגרם לה ולמשפחתה מצדיק את עונש המוות של סדאם ו-"לא משנה אם הוא הרג עוד עשרים או חמישים אלף איש". מותו של חוסיין לא היה האירוע הראשון השנה שהחזיר אותה לימים הנוראים של מלחמת המפרץ. לדבריה, הייתה זו המלחמה האחרונה בלבנון שהחזירה אותה לאותו ערב, שבו יצאה לרבע שעה מביתה וחזרה למצוא אותו הרוס ואת בעלה ללא רוח חיים.

"עזבתי את ביתי ביום שישי בערב, ואחרי רבע שעה חזרתי לדם ואש ותמרות עשן. כשראיתי את ההרס בחיפה ובצפון, ראיתי את עצמי אחרי הסקאד שפגע בביתי. ראיתי איך נשארתי עם בית הרוס, בלי בעל ובלי אדם שתומך". היא לא חשה שמחה על מותו של סדאם, אך עם הזמן עלה בה הרצון לנקמה. "אני לא אדם שרגיל לנקום ולנטור, אבל כשצפיתי בטלוויזיה הרגשתי נקמה. רציתי לראות את ביצוע ההוצאה להורג ועברתי מהר בין תחנה לתחנה, מאל-ג'זירה ל-CNN וליתר התחנות כדי שחלילה לא אפספס את זה".

אביבה מספרת כי למרות שנסגר פרק בחייה, היא לא מצפה לחיים טובים יותר. "ככל שהזמן עובר זה יותר קשה והתחושות לא עוזבות אותי לרגע. אומרים שהזמן מרפא, אבל אלו דיבורים בעלמא".

"מותו של סדאם לא יחזיר את אבא שלי"

סמדר וינברג, בתם של איתן ואביבה גרונלנד, סיפרה כי כאשר נהרג אביה לפני 16 שנה, הדבר הראשון שעלה במוחה היה הרצון לנקמה. "בני היה אז בן 3 והיום הוא בן 19, לוחם בנח"ל. באותם ימים הוא נהג לבקש מכל חייל שהוא ראה את הרובה שלו, שהוא צריך להרוג את האיש שהרג את סבא שלו. התחושה של הילד היתה גם התחושה שלנו. כשפוגעים במישהו שיקר לך, אז זה רק אנושי להרגיש רצון לנקמה. היצרים ההישרדותיים אומרים לך שצריך להרוג את מי שפגע בך.

"יש בזה מעין סגירת מעגל. בסופו של דבר, גם אם טחנות הצדק טוחנות לאט, הן עדיין טוחנות", אמרה וינברג וציינה כי גם בעת שראתה את התמונות מעיראק היו לה תחושות אמביוולנטיות. "חשבתי גם על הצד של סדאם וניסיתי לחשוב מה הוא מרגיש עכשיו. העובדה שעבר הרבה זמן מאז שאבי מת נתנה לי איזושהי פרספקטיבה יותר רחבה על הדברים".

ויינברג מסכמת: "למרות שאני בעד עונש מוות וחושבת שהוא צריך היה למות, אני שמחה על זה שבאנושיות יש מורכבות ולא רק שחור ולבן. גם העובדה שסדאם חוסיין מת לא תחזיר לי את אבא שלי".