בדרך לעולם ללא סודות: המקרה של דניאלה סיקרלי
הדוגמנית הברזילאית דניאלה סיקרלי, שגילתה לחרדתה כי סרטון וידאו המתעד אותה וחברה בתנוחות אינטימיות, למדה על בשרה כי מהרגע שהשד השתחרר מהבקבוק והופץ לרשת, כל פעולה נגדו רק תעודדו. התרופה הטובה ביותר נגד הפצת מידע רגיש בתפוצה המונית היא אמצעי מניעה
מידע אינו ניתן לשליטה עם שחרורו בפורמט דיגיטלי – תעיד על כך דוגמנית העל הברזילאית, דניאלה סיקרלי, שתועדה מתמזמזת עם חברה על חוף בספרד.
פרקליטי הזוג שכנעו בית משפט בברזיל להוציא צו המורה לאתר שיתוף הווידאו YouTube להסיר עותקים של הווידאו, אך המשתמשים העלו אותו מחדש שוב ושוב. מוקדם יותר החודש, ספקיות האינטרנט בברזיל נאלצו לציית לצו של בית המשפט שהורה להם לחסום לחלוטין את גישת המנויים ל-YouTube.
אך בשלב זה הווידאו כבר הופץ לאתרים אחרים, וברזילאים רבים קיבלו את הסרטון בדואר האלקטרוני ושמרו אותו במחשבים שלהם. מאוחר יותר ביטל בית המשפט את החסימה על YouTube.
קשה יותר ויותר לשמור על המידע
שמירה על מידע – וידאו, תמונות ומסמכים – תהיה אפילו קשה יותר עם הופעתם של שירותי Web 2.0 חדשים, שיקלו על גולשים לשתף ביניהם מידע.לחברה ככלל יש אינטרס לשמור על סודות מטעמים של פרטיות, דיסקרטיות ונימוס גרידא, אך בעידן הדיגיטלי כל מה שנדרש כדי שמידע יופץ בתפוצה המונית זו פעולה של אדם אחד.
הניסיון לחסום הפצה רק מעודד אותה
"יש הרבה דרכים אפשריות להפיץ מידע, אך מעט מאוד אפשריות למנוע את הפצתו", אמר סטיבן אפטרגוד, אנליסט מחקר בפרויקט לסודיות מידע ממשלתי של פדרציית המדענים האמריקנים. "באופן פרדוכסלי, הניסיון לחסום הפצה של מידע גורם לרוב רק למשיכת תשומת לב רבה יותר אליו. לכן, סוכנות ממשל או סלבריטי ממורמר שיפעלו בדרך הזו רק יפגעו באינטרס שלהם".ואמנם, הסרטון של סיקרלי הפך אף יותר פופולרי מאז החסימה של YouTube פורסמה ברחבי העולם. גולשים בברזיל ומחוץ לגבולות המדינה הפיצו את הסרטון, והמוני אנשים שכלל לא שמעו על הווידאו או על סיקרלי נחשפו אליו.
המקרה של סיקרלי הוא רק דוגמה אחת מהזמן האחרון לאופן שבו מידע רגיש נוטה לחמוק מכלל שליטה ולהגיע לתפוצה בינלאומית תוך זמן קצר.
סדאם המת פופולרי יותר מסדאם החי
רשויות עיראק הפיצה וידאו רשמי המתעד את הרגעים לפני תליית סדאם חוסיין ב-30 בדצמבר, אך סרטון לא מצונזר, שצולם ללא רשות על ידי עד ראייה בטלפון הסלולרי,הפך "ללהיט" האמיתי. אחד העותקים של הסרטון נצפה יותר מ-15 מיליון פעמים באתר הווידאו של גוגל.בקיץ האחרון הפיץ עובד בספקית האינטרנט AOL מילות החיפוש שהזינו יותר מ-650 אלף מנויים
האינטרנט מאפשר הפצה לתפוצה רחבה במהירות ובקלות, ובגלל שעותקים דיגיטליים נאמנים למקור, אף פרט לא נאבד בדרך. נוסף על כך, הפופולריות הרבה של טלפונים ניידים עם מצלמות ומצלמות דיגיטליות המאפשרות צילום וידאו מגדילה את מבחר הווידאו ברשת – גם כאשר מדובר בסרטונים שצולמו ללא רשות המצולמים.
כלי השיתוף מגבירים את התהודה
הווידאו של סיקרלי צולם על ידי צלם פפראצ'י – דומים לו פועלים כבר עשרות שנים, אך את ההבדל יצרו אתרים כמו Youtube, המבטיחים שהרבה יותר אנשים ייצפו בסרטונים כאלה הרבה יותר מהר לעומת העבר. עם העלאת קטעי וידאו לאתרים הדרך למיליוני תיבות דוא"ל ברחבי העולם היא קצרה. אמצעים להגבלת העתקה מנוטרלים בקלות באמצעות תוכנות המאפשרות להמיר וידאו בפורמט פלאש לקבצים הניתנים לאחסון ולהפצה ברשת.גם אם הווידאו מופץ בפורמטים דיגיטליים עם מנגנונים נגד העתקה (DRM), אי אפשר לחסום את דרכו להמונים. מי שנחוש לשבור את אמצעי ההגנה יעשה זאת לבסוף. יעיד על כך צעיר נורבגי בשם יון יוהנסון, שפרץ את מנגנון ההגנה נגד העתקות לא חוקיות בסרטי DVD. גם תוכנות המיועדת לחסימת דליפה של מידע מרשתות ארגוניות ניתנות לעקיפה בקלות באמצעות מצלמה דיגיטלית.
סכנה למשפט פומבי
אפילו התומכים הנלהבים ביותר בחופש המידע מודאגים מהדרך הקלה והמהירה בה ניתן להפיץ מידע. "אפשר להפיץ מידע שגוי או רגיש כנקמה במישהו או כפעולת הסתה נגד מיעוט", אמר אפטרגוד, "יש סיבות טובות לכך שמרבית אתרי התוכן המכובדים מעסיקים עורכים. קלות הפרסום גורמת לאיבוד חלק מהסינון העריכתי".
יעיד על כך המקרה של ישראלית אשר לפני מספר שנים הפיצה ברשת תמונה של גבר שהטריד אותה ברחוב, לטענתה. אם אמנם מדובר בסיפור אמיתי, אותו מטריד למד לקח חשוב וכואב על יכולתן של נשים להגיב לחוצפתו באמצעי מכאיב ביותר: חשיפה תקשורתית. מצד שני, הנכונות המיידית של מעבירי המכתב ברשת לקבל את הדברים כלשונם ולא להטיל ספק, מדאיגה.
ג'ף פלברי, פרופ' למשפט באינטרנט באוניברסיטת הארוורד, סבור כי יחידים צריכים לתת דין וחשבון רב יותר על מעשיהם ברשת, בדיוק כמו בחיים היומיומיים. "יש כאלה שחושבים שהאינטרנט הוא איזור ללא חוק, וזה רע".
היתרונות עולים על כל נזק
עם זאת, מומחים אחרים מצביעים על כך שהיתרונות בהפצה החופשית של המידע עולים על כל נזק. חברות מדיה, מוציאים לאור ומפורסמים ניסו להחזיר את השד לבקבוק, לעתים קרובות ללא הצלחה. סטיב ג'ונס, פרופ' לתקשורת באוניברסיטת אילינוי בשיקגו, חושד כי רבים מהם משתמשים בבתי המשפט כדי לשדר מסר לכל מפיצי המידע בפוטנציה."הם מעוניינים יותר בהרתעה הזו מאשר בהסרת המידע מהרשת", אמר ג'ונס, "זה מגוחך להניח כי מרגע שהמידע דלף לרשת, אפשר לאסוף את כל העותקים".
יש, כמובן, גם יוצאים מן הכלל. בשנה שעברה סגר הממשל האמריקני אתר המכיל מיליוני מסמכים שנתפסו בעיראק לאחר שנמתחה ביקורת על כך שחלקם הכילו מידע מפורט מדי על ייצור פצצות אטום.
אפטרגוד מציין כי מאגר המידע לא הועתק בשלמותו ולא פורסם באתר חדש. בחלק מהמקרים פורסמו רק מסמכים בודדים.
התרופה הכי טובה - אמצעי מניעה
לרוב, השיטה הטובה ביותר לשמירה על חשאיות המידע היא למנוע בכל מחיר את הפצתו מלכתחילה. לראייה, מסמכים ממשלתיים סודיים רבים נשארים מסווגים למעט דליפות בודדות, לרוב בגלל אשמת אנשים מהמערכת.חברות שומרות בקנאות על הסודות המסחריים שלהן. למרות ששמועות על מכשיר טלפון סלולרי המפותח באפל מופצות זה זמן רב (קשה למנוע שמועות כלליות כאלה), בחברה הצליחו לשמור את כל הקלפים תמוד לחזה עד לשבוע שעבר, אז מנכ"ל אפל, סטיב ג'ובס, חשף את כל הפרטים.
כפי שסיקרלי וחברה גילו, יש דרך אחת בטוחה למנוע מווידאו פפראצי להסתובב ברשת – לא לעשות את זה בפומבי. אגב, סיקרלי אמרה שהיא לא הסכימה עם החלטת השופט לחסום את הגישה ל-YouTube בברזיל כדי למנוע מהברזילאים לצפות בסרטון שלה.
ובחזרה לעיראק. ביום שני רשויות עיראק הציגו לעיתונאים שני קטעי וידאו חסרי קול המתעדים הוצאות להורג של שני קרובי משפחתו של סדאם חוסיין – אך הווידאו לא דלף לרשת.
לדבריה, החבר שלה, הבנקאי הברזילאי רנטו מלזוני, הוא זה הגיש את התביעה שהובילה לחסימת האתר לזמן קצר עד התשעה בינואר, 2007.
