שכנות רעה: פלסטינים מסוסיא נאבקים על אדמתם

הנופים עוצרי הנשימה של דרום הר חברון, שמאז ראשית שנות השמונים הפכו לאדמת מריבה, מלאו בצוהרי שבת במאות אנשים: פעילי ארגוני שמאל שבשנים האחרונות יצרו קשר הדוק עם תושבי האזור הפלסטינים שמודרים מאדמתם, ישראלים מכל רחבי הארץ התומכים במאבקם של עובדי האדמה המנהלים אורח חיים צנוע מזה מאות שנים וקבוצת עיתונאים זרים - לצד בני המקום עצמם ופלסטינים המתגוררים ביישובים הסמוכים. בשיירה ארוכה הם נעו בשבילים הטרשיים של האזור, מאזינים למובילי המאבק שתיארו את ניסיונות השווא של התושבים לעבד את אדמתם, צופים בגגות האדומים של בתי ההתנחלויות שתושביהן מתנכלים לפלסטינים. 

את ביקור ההזדהות ארגנו פעילי "תעאיוש" לקראת דיון בבג"צ, שהיה אמור להיערך השבוע אך נדחה בשישה חודשים, בעתירה שהגישו התושבים נגד צווי ההריסה שהוציא המנהל האזרחי למבנים הארעיים בהם הם מתגוררים. לאורחים שהגיעו סיפר מוחמד יוסף אל נוואג'ה, נציג המשפחות הפלסטיניות, על ארבע הפעמים בהן פונו יושבי המקום מאדמתם ועל ההתנכלויות ותקיפות פיזיות חוזרות ונשנות מצד המתנחלים. "למרות שהגשנו תלונות רבות, לא ננקטו כל צעדים למניעת התקפות המתנחלים על התושבים", הוא העיד.   

דחיקה יזומה מהאדמות

"בדרום הר חברון, באזור הנקרא 'מסאפר יטא', כלומר הפריפריה של יטא, חיה מתחילת המאה ה-19' אוכלוסייה קטנה של כמה אלפי חקלאים ורועים", מתארים ב"תעאיוש". "חלק מהמשפחות חיות בכפרים בנויים, וחלקן באוהלים ובמערות, לכן הם גם מוכרי בשם 'תושבי המערות'. מדובר באוכלוסיה שצורת החיים שלה השתנתה רק במעט בעשרות השנים האחרונות, ומתפרנסת בעיקר מחקלאות מסורתית, מרעה ועיבוד כרמי זיתים".

במקור התגוררו התושבים בשטח מרוחק מעט מהאזור בו הם חיים כיום, זאת לאחר שהפך בשנת 1985 לגן הלאומי סוסיא בו התגלו שרידי בית כנסת עתיק. "התושבים פונו מאדמתם ולא הסכימו לקבל פיצויים תמורת האדמה, מכיוון שאינם מאמינים בוויתור על אדמה תמורת כסף, מעשה שעליו אין מחילה

תמונות מחיי תושבי דרום הר חברון‏ (צילום: ליסה נתן)

1

2

3

4

5

6

7

בחברה הפלסטינית", מוסיפים הפעילים. במקביל, הוקמו באזור בראשית שנות השמונים ההתנחלויות כרמל, מעון, סוסיא ובית יתיר. "תושבי האזור הועסקו בתחילה בהתנחלויות הללו בבנייה ועבודות שונות, אולם בהמשך הידרדרו היחסים". 

עם השנים חל מה שלמתבונן מהצד נראה כדחיקת יזומה של הפלסטינים מאדמותיהם. מספר פעמים במהלך שנות התשעים צה"ל פינה את שוכני המערות בטענה שהם שוהים באזור ביטחוני, בורות מים נסתמו ומערות נחסמו, ולעתים הוחרמו בעלי-חיים ורכוש. ההתנחלויות השכנות הלכו והתרחבו, הוקפו בגדרות ביטחון והצמיחו בתים פרטיים אדומי גגות. מיותר לציין שאספקת מים וחשמל, המובנת מאליה למתנחלים, היא בבחינת פנטזיה לחקלאים הפלסטינים המתגוררים בבתים מאולתרים.

"באמצע שנות התשעים החלה הקמת המאחזים הלא מורשים והחוות באזורים אותם תפס הצבא", מוסיפים ב"תעאיוש". "נראה היה כי המתנחלים נוקטים במדיניות של ניקוי השטח מתושביו הפלסטינים, תקריות אלימות התרחשו שוב ושוב כשהמתנחלים מונעים את עיבוד האדמות ואת הגישה אליהן". מאז, פעילי הארגון, שיצרו קשרי ידידות עמוקים עם הפלאחים, מבקרים אותם בקביעות ומלווים אותם כל אימת שהם יוצאים לקטיף זיתים, כדי להגן עליהם בגופם.   

"צורת החיים השתנתה רק במעט". ביקור ההזדהות (צילום: Activestills) 

"אין לנו אמון במערכת המשפט הישראלית"

מאז שובם סובלים התושבים מהתנכלויות המתנחלים שלהן אין מענה. עורך הדין שלמה לקר, שהגיש בשמם עתירה לבג"צ, מסביר את המצב האבסורדי שנוצר. "התושבים התגוררו במבנים זמניים ובמערות שנהרסו על-ידי המתנחלים וצה"ל במהלך הגירושים", הוא מתקומם. "עם שובם לאדמה באוקטובר 2001, ומכיוון שבג"צ קבע בצו ביניים כי יש להחזיר את המצב לקדמותו, הם הקימו מחדש את המבנים הארעיים בהם התגוררו. אבל כעת, נגד המבנים האלו עומדים צווי הריסה בטענה שמדובר בבנייה ללא אישור חוקי. כנראה שמדינת ישראל שכחה שבשטחי אזור c בו הם חיים, מעולם לא ניתנו אישורים כלשהם למבנים ארעיים של בדואים או פלסטינים".

לדברי לקר, "בג"צ ביקש מאיתנו להגיש בקשות לאישורים למנהל האזרחי, ועד כה הבקשות סורבו". בינתיים, ההחלטה בעניינם של התושבים, שגורשו מאדמותיהם בעקבות הפיגוע בו נרצח המתנחל יאיר הר סיני בשנת 2001 באזור, נדחתה בכמה 

חודשים. "להחלטה תהיה השפעה עצומה על כ-30,000 איש בשטחי c", מעיד לקר. "אני בהחלט מקווה שבג"צ יבחן את הנושא לעומק ויאפשר לתושבים להמשיך ולקיים את אורח חייהם המסורתי".

עד אז, פעילי "תעאיוש" וארגוני זכויות אדם ישראלים נוספים ימשיכו ללוות את התושבים, לסייע להם מול הרשויות, להגן עליהם במהלך עבודות חקלאיות - ולתעד את תוצאות ההתנכלויות: עצים עקורים, חלקות מושחתות, סתימת בארות ואף שריפת מאהל. "שום דבר לא משתנה כאן", אומר בייאוש אחד התושבים הפלסטינים. בג"צ לא עוזר, איבדנו אמון במערכת המשפט הישראלית ואין לנו מושג כמה זמן עוד נוכל להחזיק מעמד". לשאלה האם אי פעם הגיע מי מהמתנחלים לשוחח עם השכנים, או אם התקיימו ניסיונות הידברות, הוא משיב בשלילה מוחלטת.