פוליטיקאי נולד: למה לא לדרג מנהיגים ברשת?
כשהסופר מאיר שלו מדבר על "דור הנפלים", הוא טועה פעמיים: ראשית, מעולם לא היו מנהיגים נפילים. כל המנהיגים היו תמיד נפלים: צ'רצ'יל, סטאלין, אלכסנדר הגדול, צ'ה גווארה ונלסון מנדלה. אצלנו לא יעזור כמה יחליפו נשיאים, גם עזר וייצמן עזב את הנשיאות בבושת פנים. גם התמונה של הרצל על הגשר בבזל היא פוטומונטאז'. שנית, גם אם המנהיגים יבואו מהאקדמיה או מהשוק, הבעיה תישאר, שכן גם עמוס עוז וגם אניטה שפירא הם בלונים של יחסי ציבור.
המנהיג הוא כמו רימון עשן: הרבה רעש וצלצולים בלי שום השפעה
אחד מהראשונים שהצביעו על המיתוס המודרני של המנהיגות היה לב טולסטוי. כבר באמצע המאה ה- 19, בסוף ספרו "מלחמה ושלום" הוא מצביע על היותו של המנהיג עלה נידף ברוח, הן מבחינה אתית והן מבחינת שליטתו באירועים היסטוריים.
באמצע המאה ה-20 היה זה פרננד ברודל, שאם היה פרס נובל בהיסטוריה הוא ודאי היה מקבל אותו, שביסס את תפישתו של טולסטוי אודות מיתוס המנהיג. ברודל שהיה מראשוני ההיסטוריונים הפוסטמודרניים, הראה שתנאים אקלימיים וגיאוגרפיים יחד עם מנהגי האכילה והסקס של העם, יכולים להסביר את מהלך ההיסטוריה, הרבה יותר טוב מהפסיכולוגיה או מהאידיאולוגיה של המנהיג.
טולסטוי המשיל את ההיסטוריונים המודרניים (רוב ההיסטוריונים הישראלים עד היום) לאותו איכר רוסי אנאלפבית שעומד על ראש גבעה ורואה אוניה שטה בים. האיכר שהורגל לפתגם "אין לרתום את העגלה לפני הסוסים" ידע תמיד שהסוס נע לפני העגלה ולכן הוא מהווה את הכוח המושך את העגלה. כשאיכר זה רואה את העשן המיתמר מארובת אוניית הקיטור שנע מהר יותר מהאונייה, הוא חושב שהעשן מושך את האוניה.
כך ההיסטוריון המודרני רואה את "העשן המיתמר מעל גבי העיתונים" שמדברים כל הזמן על מנהיגים ולא על תהליכי העומק החשובים, והולך שולל בחושבו שהמנהיגים הם המניעים את ההיסטוריה.
לדעת טולסטוי, כשל זה של ההיסטוריונים המודרניים, מקורו בדת. בהיסטוריה הדתית ובכתבי הקודש, מנהיגים מניעים את ההיסטוריה לא מכוחו של המיתוס המודרני הקרוי "כריזמה" או "מנהיג מלידה". אלא אלוהים הוא בוחר באלה שייצגו אותו עלי אדמות ולכן הוא מאציל עליהם מרוחו.
ההיסטוריון המדעי המודרני מאז רנקה, חושב שהוא מביא הסבר חילוני ורציונאלי, אך בסופו של דבר הוא נשאר תקוע בהסבר הדתי אך בלי שיודה בכך. כמו שוולטר בנימין אומר ב"הרהורים על ההיסטוריה", ההסבר של רוב המדעים המודרניים מבוסס על כוחות מסתוריים שמקורם בחשיבה מיתית מאגית ודתית: "גאון", "יצירתיות", "כריזמה" ו"מנהיגות".
ההיסטוריון הכללי ברודל ואחריו ההיסטוריון של הידע פוקו, שללו את מושגי המנהיג, הגאון והמחבר. הם, כפוסטמודרנים, חיפשו הסברים לאירועים היסטוריים במקום אחר לחלוטין: במכלול הכוחות הפועלים בעם ובסביבתו.
לפסיכולוגיה של המנהיג אין שום השפעה היסטורית
בשנות השלושים של המאה ה-20, ברודל התחיל את הדוקטוראט שלו בחקר המלך פיליפ בספרד. לאחר כמה אלפי מסמכים ותעודות שחקר במשך כמה שנים, הוא הגיע למסקנת ביניים שמעשיו של פיליפ לא נבעו מאישיותו, מהפסיכולוגיה שלו, או מהאידיאולוגיה שלו. הוא ראה שהמלך היה בסך הכול מריונטה שהונעה על ידי אינטרסים שונים בחצר המלוכה. לכן ברודל החל לחקור את הנעשה בחצר המלוכה.
חלפו עוד כמה שנים והתבזבזו עוד שנות דוקטוראט ואז התברר לברודל שהאינטרסים בחצר המלוכה לא נבעו מסתם תככים, אלא מאינטרסים של מחוזות שונים בספרד. ברודל הרחיב את מחקרו בניגוד לפרדיגמה ההיסטורית המודרנית והגיע במחקרו מעבר למחוזות של ספרד. אז התברר לו שהמחוזות של ספרד ייצגו אזורים שונים של הים התיכון: דרום ספרד הונעה על ידי אינטרסים בצפון אפריקה, צפון ספרד הונעה על ידי אינטרסים שונים בצרפת ומזרח ספרד הונעה על ידי אינטרסים באיטליה.
מכך ברודל הסיק שהים התיכון כמכלול, הוא השחקן העיקרי של ההיסטוריה ולא מנהיג זה או אחר. ברודל חילק לשלוש דרגות עומק של ההשפעה ההיסטורית:
- הדרג העמוק ביותר הוא התהליכים שעליהם לא כותבים בעיתונים. תהליכים אלה נמשכים עשרות ומאות שנים, כמו עליית המערב, גלות היהודים וכו'.
- הדרג הבינוני הוא של תהליכים הנמשכים שנים ועשרות שנים, כמו המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, או שלטון מפא"י בישראל.
- הדרג השטחי ביותר שנמשך ימים וחודשים, כמו בחירות, הפיכה, מותו של מנהיג וכו'. זהו הדרג עם ההשפעה המועטה ביותר על ההיסטוריה, אך הוא נחשב ל"ניוז" ולפיקנטריה ואותו מעודדים היסטוריוני חצר לפני עידן העיתונות המודפסת, ויחצני"ם בעידן העיתונות המודפסת והטלוויזיה, שלפני ווב 2.0.
כך כותב טולסטוי בבוז על מנהיגי המהפכה הצרפתית ועל נפוליאון: "בסוף המאה ה-18 התקבצו בפריז כעשרים איש שטענו שכל בני האדם הם שווים וחופשיים. לכן החלו בני אדם בצרפת להשמיד ולשחוט זה את זה, כולל את המלך ואת אשתו. ואז הופיע בצרפת גאון אחד, נפוליאון, שהרג הרבה אנשים כי היה מאוד מאוד גאון.
הוא יצא למרחקים להרוג בבני אפריקה, וכל כך היטיב להרוג בהם, עד שכשחזר לצרפת ציווה על כולם לציית לו...חלילה לקורא מלחשוב שזוהי קריקאטורה...אדרבה, זהו תיאור מינורי של חוסר ההסבר של ההיסטוריונים...שבסך הכול מספקים סחורה לאוניברסיטאות ולהמוני הקוראים של מה שקרוי , ספרים רציניים".
בחירת נבחרי ציבור ובקרה עליהם בכלי ווב 2.0
בעידן האינטרנט ועוד יותר בווב 2.0, מופיעים כלים חדשים לתיאור תהליכים היסטוריים, ללא צורך במנהיגים הן לתיאור אירועים והן לקבלת החלטות.
- כבר ב-1980 אלווין טופלר הציע בספרו "הגל השלישי" שבעידן ירידת המתווכים והדמוקרטיה הדיגיטלית הישירה, כדאי לבחור את הנציגים לפרלמנט באמצעות הגרלה. נחשוב לרגע על היישום של הצעה זו בישראל. ראשית, אם חברי הכנסת והשרים ייבחרו בהגרלה, יהיו מחצית מחברי הכנסת והשרים נשים. כך יהיה ייצוג אמיתי יותר לכלל העם. שנית, אם תהיה הגרלה, לא יעבירו בירושה את הרווחים מהתפקיד.
- אלה שייבחרו בהגרלה ידורגו על ידי העם באופן רציף באמצעות מנגנון של ווב 2.0 כמו www.digg.com . תוצאות הדירוג יתפרסמו באופן שוטף וכולם ידעו כמה נבחר מסוים שווה בדירוג.
- מחוק הזנב הארוך נובע, שמה שהיה פעם מספר קטן של להיטים ומותגים שהופצו להמון של מיליונים, מתפרק לאלפי ומיליוני תגים שמופצים למספר קטן של אנשים.
במבט לאחור על "העידן הפרימיטיבי של עבודת האלילים המודרנית של סגידה למנהיגים, למותגים, לאידיאולוגיות ולגאונים" ניתן להבין שכל הסגידה הזו אינה אלא ביטוי של מגבלה טכנולוגית וקוגניטיבית, שהתגברנו עליה במאה ה-21.
במאגרי המידע מנייר, מסוג פתקי הצבעה, עיתונים, ספרים, וטפסים משרדיים, יש מגבלה כפולה: ראשית, יש מגבלת אחסון כמו של כל דבר פיסי. שנית, יש מגבלת אחזור (חיפוש ושליפה). אמאזון הראתה שכאשר חנות הופכת לדיגיטאלית, המגבלה הכפולה נעלמת בבת אחת. זאת משום שבדיסק און קיי אחד בכיס, ניתן כיום לאחסן את הקטלוג של חנות הספרים הגדולה בעולם. באמצעות מנוע חיפוש מהסוג של גוגל, ניתן לאחזר את הפרטים והמיקום של כל ספר בחלקיקי שנייה.
השילוב של הגרלת נבחרי ציבור, עם דירוגם הרציף והתכוף באמצעות דיג, עם חיפוש מידע אודות הנבחרים באמצעות גוגל, הופך את הנבחרים לאנשים כמונו. כולנו יכולים להיות שרים וגאונים ומנהיגים ושופטים עליונים וגנרלים. הקדושה החילונית המלאכותית המודרנית, נעלמת וזה מפחיד הרבה אנשים.
מרושתים: לבלוג המלא
