שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בעלי החיים, משתתף בצערכם
    החיים טובים. אין קורבנות ולא עובדים קשה כי יש פועלים זרים, אבל בני האדם כבר מצאו פתרונות לחיות הבטלות. התרנגולות כלואות בתא צפוף; הפרות במתקני ענק במקום בשטחי מרעה, העגל מופרד מייד מאמו ועוד לא דיברנו על משלוחי המוות לבתי המטבחיים. צביקה נבו מתגעגע ליהדות המחוברת אל הטבע

    טבעו של הטבע נמדד בין היתר ביחסים של שולט מול נשלט. גם אצלנו, בני האדם, תכונה זו די נפוצה. אנחנו אוהבים לשלוט במצב, לקבל מרות על אחרים ולהרגיש טוב יותר כאשר יש לנו מעמד חברתי.

     

     

    תחושת השליטה קלה יותר על עולם החי, שם אנחנו יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו על מנת שנוכל להפיק מהם את מלוא התועלת עבורנו. ועל כן, מצוות מרובות נצטווינו כדי להתעלות מעל אנוכיותנו: מתן מזון לבהמה בטרם סעודתנו, איסורי שעבוד שונים לבהמות החורשות בשדה, מצוות שילוח הקן, מנוחה משותפת לאדם ולבהמה בשבת ובשנת שמיטה ואפילו חכמי המשנה והתלמוד קבעו: "צער בעלי חיים-דאורייתא" (בבא מציעא, לב).

     

    אבל מה לנו לחרישה ולזריעה? גלמים משוכללים וענקיים כבר יטפלו בעבודת האדמה. הבהמות יכולות לרבוץ להן ולהעלות גרה כמה שירצו, גם ביום חול וגם ביום טוב. וכך עדיף שישמינו, כדי שיהיה לנו מה לאכול.... חיים טובים יש לבעלי החיים המודרניים. אין קורבנות, אין עזאזל, לא עובדים קשה כי יש פועלים זרים, ובעיקר - לא צריכים לדאוג לסידורי קבורה. היהודים כבר יטפלו בגופה.

     

    אבל בני האדם חכמים הם משאר החיות ועל כן מצאו פתרונות איך להשתמש טוב יותר בחיות הבטלות. וכך נבנו מחסני ענק לתרנגולות מטילות ומאחר ואוכלוסיית העולם גדלה ללא הרף כלאו שלוש תרנגולות בתא צפוף ללא יכולת תנועה רבה. האוכל זורם 24 שעות והחשמל לתיאורה - גם הוא זורם ללא הפסק. המטרה - ביצים מתגלגלות הרבה ומהר.

     

    מתקני ענק גם לפרות. אין שדות למרעה כי שוק הנדל"ן שופע ולכן נכלאו הפרות במתקני נופש מגודרים. האוכל לפניהם מזין ואיכותי ומסדרי החליבה קפדניים - שחרית מנחה וערבית כדי שלא ישכחו מי היו האבות. ועוד לא דיברנו על הפרדת עגל מאמו, על גידול עופות ההודו, על תנאי משלוחי המוות לבתי המטבחיים ויש עוד כל כך הרבה צער, עד שנדמה כי איסור צער בעלי חיים מדאורייתא התפוגג לו מהעולם. לו רק ידעו החיות איך חיו אבותיהם אי שם בעבר, הן היו משתוקקות לחזור ולעבוד את האדמה אצל האיכרים ההם.

     

    אם היינו מביטים רגע לאחור, היינו למדים שקרבתה של היהדות ההיסטורית אל הטבע ואל בעלי החיים הייתה כה מוסרית והדוקה ואילו אנו - כה רחוקים משמעותית מחוכמת הטבע.

     

    נפשות חסרות ישע אלה חיות במלוא אשמתנו בצער בעלי חיים הולך וגובר ואילו היהודי המאמין עסוק בדקדוקי מצוות השחיטה יותר מאשר התעמקות בחייה של החיה. חז"ל נדרשו בזמנם לטפל בכל עניין פעוט המרמז על צער לבעל החי.

     

    וחכמינו דהיום, היכן הם? ובמילים אחרות: "עגל אחד שהוליכו אותו לשחיטה הלך ותלה ראשו בתוך כנף בגדו של רבי ובכה. אמר לו: לכך נוצרת. אמרו משמים: הואיל ואינו מרחם, שיבואו עליו הייסורים. על ידי מעשה הלכו. יום אחד היתה שפחתו של רבי מטאטאה את הבית. היו מונחים שם בני חולדה והיתה מטאטאת אותם. אמר לה: הניחי אותם. כתוב: 'וריחמתיו על כל מעשיו'. אמרו משמים: הואיל ומרחם - נרחם עליו." (בבא מציעא פה)

     

    צביקה נבו הוא צלם, תסריטאי ועובד אדמה. מתגורר בגליל ביישוב אשחר. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "בעלי החיים, משתתף בצערכם"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צביקה נבו
    כלב. אומרים שהיה פה שמח
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    צילום: גלית קוסובסקי
    פרות בשטח. כמו שצריך
    צילום: גלית קוסובסקי
    פרות ברפת. זה מה יש
    ותן חלקנו
    מומלצים