שרפתן חזיות? בבית אתן עדיין עושות יותר
עליתן על בריקדות, רציתן שיוויון, ואנחנו הגברים זרמנו איתכן. אז איך עכשיו? לקחו לכן את יום האם בשם השיוויון ובכל זאת אתן עושות יותר... עדי אהרוני, אבא לשלושה, שולח לאישתו ברכות ליום האם ומגלה: "יש דברים שאנחנו אף פעם לא נוכל לעשות"
"אמא יקרה לי, יקרה" שרנו בגן בתקופה שבה הצדק עוד ניצח, ואנשים לא הקפידו על תקינות פוליטית. פעם, עוד נתנו כבוד לאמא, שסחבה את הילד תשעה חודשים, ילדה אותו, הניקה אותו, וקמה אליו בלילות. פעם, כשזו היתה האמא שתמיד ויתרה על הקריירה שלה כדי לגדל את הילדים, היה "יום האם".
אבל מאז, כיוון שעמדתן על דעתכן, עליתן על בריקדות ושרפתן חזיות למען שוויון זכויות מוחלט, אנחנו הגברים, החלטנו לזרום איתכן, ולהפוך את יום האם ליום המשפחה. היום כבר כולם יודעים, וכולם שרים את "זה התחיל בשני הורים, עליזים וצעירים...". אם שוויון אז עד הסוף.
אתן עושות יותר
זוגתי ואני חולקים את גידול הילדים, יחד. אף אחד מאיתנו לא ויתר על קריירה, כדי להקדיש את כל כולו לגידול הילדים. שנינו חולקים חופשות מחלה לילדים, שנינו שוקדים איתם על שיעורי הבית, ומשתדלים לחנך אותם יחד, לתפארת מדינת ישראל. שנינו מקפידים לחלק בינינו את ההשתתפות באירועים ומסיבות בגן, מפגשים עם המורה ביום הורים, ושאר פעילויות משותפות באמצע השבוע.
ועם זאת, ולמרות הכל, שווים ככל שנהיה, אני חייב להודות שהמין החזק, קרי, אתן הנשים, עושה יותר. יש דברים שאנחנו אף פעם לא נוכל לעשות. לא נוכל להבין איך זה לסחוב אותם תשעה חודשים, לא נוכל לדעת איך זה להניק, ולעולם, לא משנה עד כמה נשתדל, לא נוכל להתברך באינטואיציות נשיות, ובחוש אימהי.
לעולם אתן תדעו יותר מאיתנו באמת מה נכון לילד. רק אתן תוכלו לראות בעיניים שלהם את השפעת הממשמשת ובאה, עוד לפני שהילד בכלל התחיל לפתח חום ולהרגיש לא טוב, להבין בלי שהם יאמרו שהיה להם יום קשה בגן, וללטף ולחבק כמו שרק אמא יודעת.
ביום - אמא, בלילה - אבא
מה לעשות, גם כשאבא מחבק ומפנק, זה אף פעם לא כמו אמא. עובדה. הם תמיד ירוצו לאמא כשהם נופלים. גם אם אבא איתם לבד בבית, הם יעדיפו שאמא תשים להם פלסטר.
בתור הערכה עמוקה לאמא, הם לימדו את עצמם לבוא אלי באמצע הלילה כשיש להם חלום רע, ולתת לאמא לישון, אבל במשך היום, תמיד תהיה זו אמא, שתדע להקשיב ולהבין יותר טוב. לא משנה כמה נהיה אנחנו האבות קשובים ורגישים או מעורבים בגידול הילדים.
אז בפעם הבאה, לפני שאתן דורשות שוויון, תעצרו ותחשבו. לפעמים שווה לוותר על השוויון, כדי להיות מוערכות יותר בעזרת אפליה מתקנת. ובתור אחד שכילד חגג את יום האם, תודה לאמא שלי שהביאה אותי עד הלום, ולאשתי היקרה, שמביאה את ילדי כל יום, עד הלום ועד בכלל. יום האם שמח לכולכן.
- עדי אהרוני נשוי + שלושה.
טורים קודמים בסדרה:
