דו"ח זיילר: הפּרשות, "הגיבורים" והמסקנות

דו"ח ועדת זיילר גרם לרעידת אדמה אדירה במשטרה, שבסופו של יום גם הובילה להתפטרותו של המפכ"ל, רב-ניצב משה קראדי. הוועדה, שמונתה כדי לבחון את התנהלות המשטרה בנוגע לחקירת הפרשיות שנקשרו בשמם של האחים פריניאן, חשפה ליקויים רבים בעבודתם של חלק מהקצינים הבכירים במשטרה וקשרים לא ראויים בינם לבין הגורמים העבריינים.

את הוועדה הקים השר לביטחון פנים לשעבר גדעון עזרא, ובמאי אשתקד היא שיגרה מכתבי אזהרה ל-13 מ"כוכבי" הפרשה, בהם אישים בצמרת המשטרה והפרקליטות. היום פורסמו ממצאיה ומסקנותיה בשלוש פרשות - ובראשן רציחתו של העבריין פנחס בוחבוט על ידי השוטר צחי בן-אור.    

פרשת השוטר שרצח

חברי הוועדה ציינו כי כבר בתחילת הדרך עלו תמיהות על אופן חקירת הרצח, כאשר כבר בתחילה עלו חשדות נגד האחים שרון ועודד פריניאן. מממצאי הדו"ח עלה כי מאז נרצח בוחבוט ועד שהוגש כתב אישום נגד האחים חלפו כשש שנים, פרק זמן ארוך לטענתם, שנבע ממחדלים שונים, בדרך כלל של אנשי משטרה. 

• מסמך: דו"ח ועדת זיילר
• קראדי מתפטר
• המפכ"ל הבא - יעקב גנות

• פוליטיקאים: "קראדי עשה את הצעד הנכון"

• דו"ח זיילר: מסקנות קשות נגד קראדי ופרנקו

• אחרי שנים קשות, אמיר גור יכול לחייך

  
  

מהדו"ח עלה כי מושאי החשד העיקריים הם ניצב-משנה יורם לוי ורב-פקד רובי גלבוע, שנחשדו במשך שנים רבות בקיום קשרים בעייתיים עם האחים פריניאן. לטענת הוועדה, בחלק ניכר מתקופת החקירה שבה לא היתה פעילות משמעותית בכיוון האחים פריניאן - שימש לוי בתפקידי מפתח הנוגעים לחקירה וכי "אלמלא התעוררה פרשת רצח בוחבוט בעקבות שידור התוכנית 'עובדה' של אילנה דיין, לא היה תיק זה זוכה לטיפול חקירתי".

הוועדה עקבה אחר החקירה בנושא מסמפטמבר 1999 ועד שנת 2005 וציינה את הכשלים בה:

השתלשלות החקירה  - תקופת ראשונה

מניסיון רצח ורצח בוחבוט בספטמבר 1999 ועד לתחילת הקשר בין ימ"ר דרום לבין צחי בן-אור בינואר 2001

נצ"מ לוי היה הראשון שהופקד על חקירת ניסיון רצח ורצח בוחבוט. במסגרת החקירה בשלב זה בוצעו פעולות עניפות, אך הן לא הובילו לפענוחה. מבדיקת הוועדה עולה שהיה ראוי שתתבצע חקירה מעמיקה בחשד ששרון פריניאן מעורב בביצוע הרצח, וזאת על רקע קיומן של מספר ידיעות מודיעיניות שהצביעו על חשד כזה ואליבי חסר שחר שמסר החשוד.

רפ"ק גלבוע נטל גם הוא חלק בחקירה הראשונית. בהיותו ראש לשכת מודיעין ובילוש במרחב לכיש הוא קיים שיחת תחקיר עם שרון פריניאן (שאותו הוא הפעיל כמקור ואף כינה אותו "חבר"). המסקנה שאותה העביר למפקדיו היתה, שלפי התרשמותו, שרון פריניאן אינו מעורב בניסיון הרצח, ושאין חשש שהוא יבקש "לסיים את המלאכה" ולגרום למותו של בוחבוט.

תקופת החקירה השנייה

מתחילת הקשר של ימ"ר דרום עם צחי בן-אור בינואר 2001 ועד לניתוק הקשר הפורמלי עימו באפריל 2002

השוטר צחי בן-אור נעצר בנובמבר 2000 יחד עם אחרים בשל חשד לביצוע מעשי שוד חמורים. מהחקירה עלה חשד שלבן-אור יש קשר לרצח בוחבוט וב-2001 הוא הסכים למסור למשטרה מידע תמורת קבלת מעמד של עד מדינה. בן-אור מסר שבהיותו שוטר הוא רצח עם שמעון אלמקייס את בוחבוט, בשליחותם של האחים פריניאן. ברשותו היה גם מידע על מעשי שוד, על תכנונים לביצוע מעשי רצח ועל קשרים פסולים שיש לאחים פריניאן עם קצין משטרה בכיר (שעל פי ההשערות היה נצ"מ לוי) ושוטרים אחרים.

פרקליטת המדינה עדנה ארבל נדרשה לפרשה והתנתה מתן מעמד עד מדינה לבן-אור בהצגת ראיות משכנעות לאמיתות גרסתו - ראיות שבסופו של דבר אכן הושגו. אלא שלאחר שלב זה, נידונה ה"עסקה" לגופה והפרקליטות הציעה שהוא ירצה עונש מאסר שלא יפחת משבע או שמונה שנים. אלא שבן-אור דחה זאת. בינתיים הוא שוחרר במצוות בית המשפט העליון למעצר בית מרוכך.

תקופת החקירה השלישית

מניתוק הקשר הפורמלי עם בן-אור באפריל 2002 ועד מינוי נצ"מ יורם לוי למפקד הימ"ר ספטמבר 2003

מדו"ח הוועדה: לאחר שבן-אור דחה את ההצעות שקיבל, לא נמשכה החקירה בפרשה ונוצר מצב שבו הפירות החקירתיים שהניב המשא ומתן היו מונחים במשך שנים כאבן שאין לה הופכין. ביולי 2002 מיתן בן-אור את עמדתו לגבי מספר שנות המאסר אך הפרקליטות סירבה להמשיך ולהתדיין עמו, בעקבות החשד שהסתבך בינתיים בעבירות חמורות נוספות.

גם בתקופת חקירה זו לא נוהלה, ללא הצדקה, חקירה מנותקת מהתקווה להשתמש בבוא היום בבן-אור כעד מדינה.

תקופת החקירה הרביעית

ממינויו של נצ"מ יורם לוי למפקד הימ"ר בספטמבר 2003 ועד העברת התיק ליאחב"ל בינואר 2005

בספטמבר 2003 מונה לוי למפקד ימ"ר דרום, על אף החשדות שעמדו נגדו - ולכך נדרשת הוועדה בהמשך. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הוא גרם לכך שתיק חקירת בוחבוט יוצא ממקומו ויועבר לכפופים לו. לפי הראיות שהובאו בפני הוועדה, תיק ההפעלה הוצא מהארון הנעול כשהוא מסודר וממוין, אך כשהגיע אל קציני המטה של הממונה עליו - משה קראדי - הוא היה מפורק וחסר סדר, ולא ברור אם הוא הכיל את כל החומר שהיה בו מלכתחילה.

חברי הוועדה טענו כי כחוקר מנוסה, היה על לוי לדעת שאילו טיפל בתיק באופן מקובל הוא היה יכול לזכות בתהילה על פענוח תיק רצח שבוצע על ידי שוטר בשליחות עבריינים. חרף זאת הוא בחר לסלקו מהימ"ר, ההסבר האפשרי לכך הוא שלוי ידע ששמו או תיאור שלו קיים בתיק ההפעלה בהקשר שלילי. הסבר אפשרי אחר הוא שבדומה לתקופת החקירה הראשונה, הוא ביקש שלא לפעול נגד האחים פריניאן.

כעבור חודשיים פנה קראדי לראש אמ"ן במטה הארצי דאז, ניצב אילן פרנקו, והמליץ למנות ועדה לבדיקת התיק. אלא שפרנקו "הסכים לבדוק אך ורק את ההתנהלות המודיעינית סביב המסמכים האלה ולא להיכנס לשום עניין חקירתי". לפי הדו"ח, צוות הבדיקה התייחס רק לאי הסדר שבו מצוי החומר, תוך שהם מתעלמים מכך שרוצחי בוחבוט ידועים ושיש ראיות נגדם.

זמן קצר לאחר מינויו של נצ"מ לוי למפקד הימ"ר נשלח התיק לפרקליטות מחוז המרכז תוך שנאמר להם, כך על פי הוועדה, שהרוצחים אינם ידועים (דבר שלא היה נכון), והומלץ על סגירתו בעילת "עבריין לא נודע". וכך אכן עשתה הפרקליטות.

תקופת החקירה החמישית

לאחר רצח בן-אור בסוף שנת 2004 התרחבו החשדות בדבר קיום יחסים בעייתיים בין קציני משטרה לאחים פריניאן. הוחלט אז לחדש את החקירה ברצח בוחבוט. היה ברור שבלתי אפשרי שהחקירה תתנהל בימ"ר דרום, והוחלט שהיא תתבצע ביחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובין-לאומית (היאחב"ל). אנשי יחידה זו קיבלו את חומר החקירה של תיק בוחבוט חלקים חלקים.

ביאחב"ל אמרו שכל הבדיקות אימתו את הגרסה של בן-אור וחיזקו אותה, בין ברצח בוחבוט וגם בתיקי השוד. בהסתמך על המידע שאספו, כך נטען, אפשר היה להגיש נגד החשודים כתב אישום.

פרשת מינוי נצ"מ לוי למפקד ימ"ר דרום

נוכח השתלשלות החקירה עלו טענות קשות נגד בכירי המשטרה, שלא מנעו את מינויו של נצ"מ לוי למפקד ימ"ר דרום. הוועדה טוענת כי טרם המינוי היה יכול סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה לקבל לידיו את העובדות הרלוונטיות שעשויות למנוע את המהלך, בהן:

א. קיום קשרי מפעיל-מקור אסורים וחורגים מנהלים.

ב. אמירה של שרון פריניאן כי הוא מצוי בקשר טוב עם לוי ועם גלבוע.

ג. העובדה שכששירתו במרחב לכיש, לא פעלו לוי וגלבוע נגד הקזינו של פריניאן, על אף שקיומו היה ידוע.

ד. בעת שתוכננה פשיטה על הקזינו ניסה רפ"ק גלבוע להניא את אחד הקצינים שעסקו בכך. בליל הפשיטה אותרו התקשרויות טלפוניות שהתקיימו בין גלבוע לבין שרון פריניאן, ובין גלבוע ללוי.

ה. מעדות שנשמעה בוועדה עלה כי כאשר לוי התמנה לתפקיד מפקד תחנת אשקלון היתה שמועה שהאחים פריניאן חוגגים, "כי האיש שלהם הוא מפקד התחנה".

ו. בין נצ"מ לוי לאחים פריניאן היו התקשרויות טלפוניות סמוך למועדי פעילות עבריינית ומשטרתית הקשורה באחים.

נוכח החשדות האמורים, ובטרם המינוי, הוחלט לערוך לנצ"מ לוי בדיקה. השלב הראשון כלל שיחת התרשמות עם ניצב פרנקו, שהתרשם באופן חיובי, אך סבר שיש לבצע בדיקה נוספת בדרך של תחקיר על ידי היחידה לביטחון מידע, שבראשה עומד סנ"צ אבי נבון.

חברי הוועדה טוענים כי סנ"צ נבון ועוזרתו ניהלו עם נצ"מ לוי שיחת תחקיר, שלא היתה יותר ממונולוג שתוכנו לא נבדק והמסר שיצא מהתחקיר היה של התרשמות טובה. איש לא העריך שמדובר במונולוג שאין בו יסוד חקירתי. חרף זאת, קראדי מסר שמבין הבדיקות שנערכו ללוי, התחקיר היה העוגן המשמעותי מבחינתו.

לאחר ביצוע התחקיר, ונוכח ספקות שנותרו, הוחלט כי תיערך לנצ"מ לוי בדיקת פוליגרף, לה הסכים בהיסוס מה. במהלך הבדיקה הוא זז והתנשף, כך שהמכשיר לא יכול היה לייצר רישומים בעלי משמעות. בקשותיו של סנ"צ אשר זנגר, בודק הפוליגרף, כי יחדל מהתנהגותו והפסקה שנעשתה בבדיקה, לא שינו את המצב. בלית ברירה הופסקה הבדיקה ללא ממצאים משמעותיים. נצ"מ לוי סירב לבוא לבדיקה נוספת, אפילו במחיר אובדן הסיכוי לקבל את המינוי.

פרנקו, קראדי ונבון ידעו שהתנהגות יורם לוי הכשילה את הבדיקה, אך מעולם לא נודע אם היא הייתה מכוונת או לא. פועל יוצא מכך, על פי הוועדה, הוא שההתנהגות מכשילת הבדיקה של לוי לא רק שלא הסירה חשדות, אלא יצרה בעצמה חשדות אפשריים נוספים.

במסגרת השיקולים שעלו לקראת המינוי, הובאה בחשבון תשובת מח"ש לשאלת קראדי לפיה הוחלט שלא לערוך חקירה במידע שהגיע למח"ש על נצ"מ לוי. הבנתו של קראדי הייתה שמח"ש הפריכה את החשדות, שכן מח"ש היא "אורים ותומים" עבור המשטרה, ואם היא אינה חוקרת, אות היא שהשוטר חף מחשד. אלא שלמעשה מח"ש לא ייחסה לתשובתה יותר מציון עובדה.

סנ"צ נבון שיגר מכתב "סיכום תיק" שבו נכתב: "איננו רואים מניעה להצגת מועמדות הקצין לתפקיד מקדם", ובכך נסללה הדרך להעלאת המועמדות לקצונה הבכירה, שלא הובאו בפניהם הפרטים על הבדיקות שבוצעו, ותוצאותיהן האמיתיות. חלקם דיווחו כי קראדי אמר להם שבדיקות הפוליגרף, או כלל הבדיקות שנערכו, היו תקינות - מידע כזה איננו נכון.

כתוצאה מכך מונה נצ"מ יורם לוי לראש ימ"ר דרום. בתפקידו זה הוא גרם להוצאת כל חומר החקירה של רצח בוחבוט מהימ"ר החוצה.

הפעלת מקורות מודיעיניים

הוועדה קבעה כי במסגרת יחסי מפעיל-מקור בין נצ"מ לוי לבין עודד פריניאן (ובמידה מסוימת גם עם אחיו, שרון), הפר נצ"מ לוי את עקרונות תורת המודיעין ואת נוהלי המשטרה במספר היבטים, בהם מפגשים בבית, הפעלה שלא על ידי מי שאמור לעסוק בכך ואי ציות להוראות.

לדעת הוועדה, לא היתה הצדקה להפרות כאלו, במיוחד לנוכח התשואה הדלה שהניבו הידיעות. ניצב אילן פרנקו, ששימש בעבר ראש אגף מודיעין, אמר, בניגוד לתורת המודיעין ולנהלים, שלא קיים איסור על מפגשים בבית המפעיל. עמדה זו נדחתה על-ידי הוועדה, תוך שהיא מביעה תמיהה על שהיא באה ממי שעמד בראש המודיעין המשטרתי.

הפעלת מקור בדרך אסורה ופסולה נעשתה גם על-ידי רפ"ק רובי גלבוע, שהפעיל את שרון פריניאן כמקור, מביתו, וכשלא נמנה בעת ההפעלה על אנשי המודיעין של המשטרה.

פרשת הסוללות

פרשה זו אירעה כשנה לפני רצח בוחבוט, ועיקרה הוא גניבת סוללות בהיקף של כ-10 מיליון שקל ממחסני צה"ל. חברי הוועדה מציינים כי פרשת הסוללות מסובכת מאוד בנפתוליה העובדתיים, בעיקר עקב קיומן של מספר גרסאות כוזבות, סותרות ובלתי הגיוניות שניתנו, בעיקר, על-ידי יורם לוי ורובי גלבוע.

הוועדה מציינת: "די לומר כאן שנעשו על-ידי שני קצינים אלו פעולות שגרמו לכך שכספי גמול של חברת ביטוח בהיקף של מאות אלפי שקלים, שהיו מיועדים למי שיחזיר את הסוללות הגנובות, נמסרו בתחילה לגלבוע במזומן, ולאחר מכן נמסרו על ידו, אף זאת במזומן, לעודד פריניאן - במקום למוסרם לאדם הראשון שסיפק לו מידע ושהיה אמור להביא לאיתורן".

חברי הוועדה טענו כי במסגרת בדיקת פרשה זו הם נתקלו בגרסאות רבות ומשתנות של לוי וגלבוע, ש"רמת זיכרונם לגבי פרטי האירוע הלכה ופחתה, ככל שהם נדרשו למסור הסברים על פרטים המרעים להם, שנגלו בפנינו".

לוי וגלבוע הסבירו את היזעקותם לפעול למציאת הסוללות הגנובות בחשש מפני מתקפת טילים עיראקית, שבהיעדר הסוללות תוביל, לדברי לוי, למאות הרוגים. מבירור שנערך עם צה"ל עלה שהכוננות הסתיימה כחודשיים לפני הפריצה למחסן הסוללות, וכי אילו לא הוחזרו הסוללות הגנובות - לא היו נקנות אז סוללות אחרות תחתן.

כמו כן, נמצא תיעוד לכך שהשניים מנעו מידע מתחנת אשדוד ומרשויות מצ"ח, על אף שרשויות אלה הן שהופקדו על חקירת הגניבה, וביקשו מידע בנושא.

קראדי, שהיה אז מפקד המרחב, ידע על האירוע אך לא התעניין באופן החזרת הסחורה ובשאלת תפיסת הגנבים. ועדת זיילר ממליצה שתיפתח מייד חקירה מקיפה וממצה בפרשה.

מסקנות והמלצות הוועדה

רב-ניצב קראדי

בעת התרחשותה של פרשת הסוללות כיהן קראדי כמפקד מרחב לכיש. הוא ידע על קיומה, אך לא התעניין בעיקריה, לא היה ער לחריגה הקשה מנורמות שנעשו על-ידי קצינים הכפופים לו, ולא דאג למערך של פיקוח ובקרה שיחשוף את כל אלו.

בפרשת מינוי יורם לוי למפקד הימ"ר, הוא התעלם מהסיכון שיש בהחדרת גורם החשוד בקשרים פסולים עם עבריינים בכירים לצומת מרכזי של פעילות משטרתית. קראדי אף התעלם מהבעייתיות של התנהגותו של לוי בבדיקת הפוליגרף ומהערך הנמוך של יתר הבדיקות.

בסילוק תיק החקירה ממשרדי ימ"ר דרום התעלם קראדי מהחובה הבסיסית לנצל חומר חקירה לשם חשיפת פשעים, ובמיוחד לשם חשיפת מעשי רצח.

המלצת הוועדה: חברי הוועדה התפצלו במסקנותיהם בעניינו של קראדי. השופט זיילר סבר שיש לבטל את מינויו כמפכ"ל. חברי הוועדה הנוספים סברו שניתן להסתפק באי הארכת מינויו.

ניצב אילן פרנקו

חברי הוועדה סברו כי כל שנאמר על קראדי בפרשת מינויו של לוי כמפקד הימ"ר, חל גם על ניצב אילן פרנקו. ההבדל לקולא הוא שהוא לא היה המוביל והדוחף למינוי. למחדלים בנושא זה, כותבים חברי הוועדה, יש להוסיף את דעותיו וגישותיו של ניצב פרנקו שלא ראה בעין רעה את הקשרים בין אנשי המשטרה למקורותיהם העברייניים.

הוועדה כותבת כי עניין נוסף שראוי להזכירו לחובתו של ניצב פרנקו הוא עמדתו שחרף החשדות בקשר ליורם לוי, ניתן לדידו היה להביא את המינוי לדיון ללא בדיקות כלשהן.

ההמלצה: ניצב פרנקו לא יהיה מועמד לתפקיד מפכ"ל המשטרה בעתיד.

סנ"צ אבי נבון

חברי הוועדה טוענים כי ההכשר שנתן למינוי יורם לוי כראש הימ"ר, חרף התחקיר שלא יכול היה להסיר חשדות, וחרף בעייתיות בדיקת הפוליגרף, מצביע על כך שאין זה ראוי שהוא ימשיך לכהן בתפקידו הנוכחי.

נצ"מ יורם לוי ורפ"ק רובי גלבוע

פעילות שני אלו, כפי שנחשפה בפני הוועדה - הן בפרשת הסוללות, הן בהפעלת מקורות, הן באופי הקשרים ביניהם לבין האחים פריניאן, הן בעדויות הלא-אמת שלהם בוועדה והן בהתעלמות מכללים בסיסיים של נהלים, סדר ומשמעת - הביאו את הוועדה למסקנה שיהיה זה נכון להפסיק מייד את שירותם של השניים במשטרה, וכן לשקול הורדתם בדרגה.

סנ"צ אהרון זרגרוב

המלצתו על סגירת תיק רצח בוחבוט שניתנה לפרקליטות בטענה שמדובר בתיק שבו העבריין לא נודע, היתה נגועה בדיווח לא-אמת, וזאת משום שהעבריינים היו ידועים לכאורה. הוועדה המליצה לפתוח בעניינו בהליכים מתאימים, שבמסגרתם תישקל גם אפשרות של הורדה בדרגה.