עניי עולמך: משלחת סיוע ישראלית למזרח קונגו

"מזרח קונגו היא גיהינום עלי אדמות", פוסק אורי עמית, מנהל חטיבת החירום של "ברית עולם", כשהוא נשאל מה לארגון הסיוע ההומניטרי היהודי-ישראלי ולשיגור משלוח ציוד רפואי לאזור. "אנחנו יודעים על המצב המחריד לא רק מדיווחי החדשות, אלא גם מסיפוריהם האישיים קורעי הלב של הפליטים הקונגולוזיים השוהים בארץ, איתם אנחנו שומרים על קשר הדוק. אמנם מדובר בסיוע שהוא טיפה בים העזרה הנדרשת, אך בשלב הזה כל טיפה קריטית. הסיכוי להציל אפילו ילד אחד או אישה אחת הוא שמפעיל אותנו".  

עמית, שבשבועות האחרונים עמל עם פעילי הארגון על גיוס תרומות ציוד חירום רפואי ותרופות, שישוגרו בקרוב למזרח קונגו, מכיר היטב את המצב המחריד באזור. בין השנים 1998 עד 2004 נהרגו כארבעה מיליון בני אדם במה שמתואר כ"סכסוך הקטלני והאכזרי ביותר מאז מלחמת העולם השנייה". למרות שמלחמת האזרחים העקובה מדם שפרצה ב-1994 בעקבות זרימת בני שבט ההוטו מרואנדה השכנה, הסתיימה רשמית בשנת 2003, הקרבות עדיין נמשכים במזרח קונגו. האו"ם מדווח כי כ-1,200 איש מתים באזור מדי יום, רובם מרעב או מחלות,

מאות אלפים נותרו חסרי כל ומספר דומה של אנשים חוצים את הגבול למדינות סמוכות.

רק לפני כשנתיים, לאחר שצוותי סיוע רפואי הגיעו לראשונה לאזורים המבודדים במזרח קונגו, החלו להתברר ממדי הרצח והאלימות הבלתי נתפסים. במהלך מלחמת האזרחים המדינה הענקית, המשופעת במחצבים טבעיים דוגמת יהלומים, זהב ומתכות, חולקה בין אזורי מורדים ואזורים בהם שלטה הממשלה. רצח, ביזה, אונס קבוצתי והתעללות מחרידה היו מעשים שבשגרה, כפרים שלמים נמחו מעל פני האדמה בידי המיליציות, מורדים או חיילים. מאות אלפי נשים וילדות נאנסו באכזריות, "ברות המזל" שבהן רק פעם אחת, אחרות הוחזקו חודשים ארוכים ביערות ושוחררו כשהן בהריון מתקדם משוביהן. "האונס שימש ככלי ברצח עם, והאנסים אמרו לקורבנותיהם שהן יישאו ברחמן בני הוטו ובכך יבוא הקץ על בני הטוטסי", אומרים בארגוני הסיוע.  

"פעילות מוסרית וחינוכית". ילדי מחנה פליטים בקונגו (צילום: "ברית עולם") 

עניי עולמך - ועניי עירך

קהילה קטנה של פליטים קונגולזיים, המונה כ-150 איש, חיה כיום בישראל. הקשר שנרקם בשנים האחרונות בין אנשי הקהילה לפעילי "ברית עולם", אומר עמית, הוא הבסיס להתארגנות. "כבר התחלנו בהכנת תשתית למשלוח ציוד רפואי ותרופות לבתי חולים במזרח קונגו, ובמקביל אספנו את הציוד שיועבר לאזור במשלוח הראשון", הוא מעיד. "עכשיו אנחנו מנסים לגייס תרומות למימון השילוח עצמו, ובינתיים הציוד ממתין במחסני הארגון בארץ.

"יצרנו קשר, בעזרת בני המקום וחברי הקהילה בארץ, עם בית חולים באזור קניולה, באמצעותם איתרנו חמישה בתי חולים שאליהם יועבר הציוד בליווי כוחות האו"ם", הוא ממשיך. "למרות שבאזור מתחוללת מלחמה, קיימת הסכמה שבתי החולים הם מחוץ לתחום לכל הצדדים, ולכן אני בטוח שנצליח להעביר את הציוד ליעדו. חשוב להבין שבתי החולים במזרח קונגו סובלים ממחסור נוראי בציוד ותרופות. אין כמעט מה לדבר על חדרי ניתוח מודרניים או חדרי אשפוז. בתמונות

שהגיעו לידינו (בשל המראות הנוראים המתועדים בהן נמנענו מפרסומן - ת.ד), נראים מחזות קשים של כריתות גפיים באמצעים מאולתרים ועוד".

במקביל, מוסיף עמית, מתעתד הארגון להקים כפר חקלאי לניצולות האונס, בו הן יוכלו לחיות ולעבוד לפרנסתן בגידול בעלי-חיים וירקות. "הנשים והילדות שנאנסו בקונגו נענשות פעמיים, כיוון שהן מגורשות מהמשפחה והקהילה אם שרדו את האונס הנוראי. אין להן או לילדים שנולדו כתוצאה מהאונס שום סיכוי לחזור ולהתקבל לקהילה המקומית". עמית מקווה כי "לאחר שהנשים יעברו הכשרה ויקבלו ציוד ראשוני, הן יוכלו בבוא הזמן לנהל את הכפר באופן עצמאי ולשקם במעט את חייהן שנהרסו".

- מה תשיב למי שיתעקשו ש"עניי עירך קודמים"?

"אחנו פועלים בתחום החירום גם בישראל, ובמהלך מלחמה לבנון הפעלנו פרויקטים בצפון שסייעו לילדים ששהו במקלטים. הזמנו אותם למחנה קיץ, ערכנו הפנינג ענק בתל-אביב ועוד. אנחנו מתגייסים לאירועי חירום בארץ ובעולם, ואני בהחלט מאמין שזו הדרך הנכונה לפעול. מדובר בפעילות מוסרית וחינוכית ממדרגה ראשונה. אסור לנו לעצום עיניים נוכח מצוקתם של אחרים, והדבר אינו בא על חשבון סיוע מקומי".

• "ברית עולם" מגייסת מתנדבים שלהם ניסיון בחילוץ וסיוע, רקע רפואי או פרא-רפואי ואנשי חינוך בלתי פורמלי ולוגיסטיקה, לפרויקטי שיקום קהילות באוגנדה ובטנזניה. לפרטים ויצירת קשר לחצו כאן