"'בופור' עלול להציג את לבנון כמטווח ברווזים"

סרטו של יוסף סידר, "בופור", שגרף בשבוע שעבר את פרס הבמאי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, הצליח לבלבל את ח"כ אפי איתם, לשעבר מפקד כוחות צה"ל בלבנון. הסרט, שמלווה קבוצת חיילים ישראלים במוצב בדרום לבנון חודשים ספורים לפני נסיגת כוחות צה"ל מהשטח, הפך לכוכב ראשי בבלוג החדש של ח"כ איתם שעלה השבוע לרשת האינטרנט. "עבורי הבופור הוא לא רק ספר וסרט, הוא בעיקר פרק מרגש בחיי", כתב ח"כ איתם בבלוג, "ניתן לומר שמשהו ממני נשאר שם על ההר הזה שיש בו שילוב של העצוב והכואב, של תמצית אימת המלחמה יחד עם רגעים של חברות ורעות ושל נופים מרהיבים המתגלים עם שחר".

ח"כ איתם, שמגדיר את הבופור כסמל לנחישות, חברות ועקשנות, הודה כי התקשה לראות על המסך הגדול את המוצב עולה בסערת פיצוץ השמימה לאחר הורדת הדגל והשארת פינת הנופלים ובהם גוני הרניק, מפקודיו, שמת בקרב על כיבוש המוצב בשנת 1982. "יכולתי כמעט להריח את ריחם המיוחד של חומרי הנפץ בהתנפץ הפגזים ולחוש את ההדף החם על פניי, כמו גם זה של החיילים שהם מן תערובת מיוחדת של זיעת גברים, שמן רובים ומדים ונעליים שלא הוחלפו זמן רב", מתפייט איתם בבלוג, "יכולתי להרגיש את חמימותה של הפינה הקטנטנה במיטת הקומתיים הצמודה לקיר, שהוא המקום היחיד שהוא באמת שלך, עם טבלת הייאוש והתמונה של החברה, היכולת לסובב את הגג לעולם ולהיות לרגע במקום שהוא כל כולו שלך, את העיניים העיפות תמיד ואת הגוף המשווע למנוחה, את הנשמה המואצת בהישמע הצעקות 'פצוע' ואת התדהמה קרועת העיניים לנוכח גופו המרוטש של חבר. אני יכול עדיין להרגיש את הפחד שצריך תמיד להתגבר עליו".

בבלוג של ח"כ איתם, כמו בסרטו של סידר ובספרו של רון לשם "אם יש גן עדן", ישנה כמיהה לחוויה החיילית המאחדת והגברית. "טרטור מנועיו של המסוק", "הבל המנועים החם וריח הדלק השרוף", "בדידותו האינסופית של המפקד", הם משפטים שצפו ועלו באיתם בעקבות צפייה בסרט אותה הגדיר כ"מסע אל תוך העבר".

בופור הבופור סרט

למרות הנוסטלגיה שהעלתה הצפייה, איתם לא יכול היה שלא להתקומם נגד הייאוש, תחושת התבוסה ואובדן המטרה שעולים לטענתו מהסרט. "הלוחמים בלבנון ידעו היטב מהי המטרה ועסקו בלחימה התקפית ובנקיטת יוזמה", כתב ח"כ איתם, "אפשרי שהתיאור בסרט של חבורת גברים במלכודת שאיזה טורף אנונימי ללא פנים נוטל מהם את חבריהם אחד אחרי השני כשהשאלה העיקרית שנשאלת היא מי הבא בתור? ומי יקדים את מי? הטורף או הבריחה היתה מנת חלקם של אותם לוחמים שנגזר עליהם להישאר בבופור לאחר שממשלתם ומפקדיהם השלימו עם התבוסה".

ח"כ איתם, יש לציין, עזב את תפקידו כמפקד כוחות צה"ל בלבנון חודשים לפני הנסיגה ומי שמונה לפקד על מבצע הפינוי היה סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי. אחד הרגעים הקשים ביותר לצפייה עבור איתם היה זה בו משליך מפקד המוצב שלט עליו כתובה מטרת הפעולה והיא להגן על יישובי הצפון ועל גבולה הצפוני של מדינת ישראל. "כשמטרה זו נעקרת מן הקיר ומושלכת לערמת הפסולת שאותה יש לפוצץ, נעקרים בעצם היסוד והצידוק של המלחמה כולה ועמה גם הזכות לתבוע מאנשים לסכן את חייהם", כתב, "ההתקפלות מהעמדות הצבאיות והלאומיות, הורדת הדגל והתכנסות אל מעבר לגדרות היא מתכון לכישלון ואסון. כך לא בונים אומה, גאווה לאומית או כוח הרתעה".

כך היינו?

בשיחה טלפונית מקנדה אומר ח"כ איתם ל-ynet: "לסרט של סידר יש שני צדדים. האחד - אנושי ומרתק שמצליח להעביר בדיוק רב את ההוויה החיילית, את הטקסים הקטנים שזר לא יבין, את המתח והסכנה ואת התגובות האנושיות כשמתחילים ליפול פגזים ואיתו הזדהיתי. השני – שאיתו היה לי קשה הוא הבחירה להתבונן בבופור דרך פריזמה צרה ותבוסתנית שמתייחסת לתקופת זמן מסוימת שבה חיים שם על זמן שאול בלי מטרה.

להציג רק את הצד הזה של ברווזים במטווח בלי להתייחס ל-18 שנות לחימה שכללה פעילות התקפית, זה לא לספר את הסיפור כולו. הסרט לא מדבר על הגבורה והאומץ והכשרון של הלוחמים שהגנו על ישובי הצפון במשך שנים ארוכות. מי שיצפה בסרט עלול לחשוב שכל המלחמה הזו היתה מטווח ברווזים מטופש. אין לי ספק שבעניין זה היתה ליוצרים אג'נדה לצייר את המלחמה הזו ואת כל המלחמות כשטות מטופשת ובזבוז חיים ציני. זה כמו שעל מנת להמחיש לידה יראו לא את התינוק אלא את הכאבים בלבד. אנשים לא ירצו ללדת, לא יבינו שזו שמחה גדולה. אין מלחמות שמחות, אבל יש במלחמה הגיון ומטרה שהופכת אותה ראויה לקורבן שהיא תובעת. זה כמו לנסות לתאר טיסה במטוס על סמך הדקות האחרונות לפני שהוא מתרסק לקרקע. ברגעים הללו של לפני ההתרסקות תמיד מדובר בהישרדות אישית וזו לא היתה רוח הדברים בלבנון. לא כך פעלנו".

אם מלאכת העריכה של הסרט ניתנת היתה בידיו של ח"כ איתם הוא היה מוסיף בתחילתו כיתוב שמסביר בקצרה על ההצלחות הצה"ליות בשטח האויב הלבנוני מול לוחמי החיזבאללה. בסופו, אם אפשר, היה מוסיף אפילוג שמתייחס לתוצאות הנסיגה ההיא שהובילה לחידוש הלוחמה בקיץ האחרון. "הסרט מעלה נקודה חשובה שלמדנו אותה על בשרנו בקיץ שעבר והיא שמלחמה חייבת שתהיה לה מטרה וכשאין מטרה, כל העשייה הצבאית הופכת למערכת הישרדות אישית", אמר. אל תשבחות לו זכה הסרט באירופה מתייחס איתם בחשדנות. "אירופה אוהבת אותנו מאוד כשאנחנו נרדפים, מסכנים, נקטלים, מדוכאים ובורחים", הוא מסכם.

ח"כ איתם, לשעבר מפקד סיירת גולני, נושא על כתפיו בגאווה את האתוס הצה"לי. "גולני כבשה את תל פאחר, את החרמון ואת הבופור. לכבוש את ההר משמעו להתמודד, לעמוד מול האתגרים הכי קשים והמטרות הכי גדולות. זה לא מצ'ואיזם של ספורט אתגרי זה הגנה שמשמעה להגיע לאויב הכי מבוצר ומסוכן ולנטרל אותו. גולני היא חטיבה של כיבוש פסגות. אנחנו צריכים אנשים שיטפסו על ההר גם כשיורים עליהם. מישהו צריך לעשות את העבודה".