טבע-נובלה: עלילת השחתת האירוסים בנטעים

"היית צריך לראות אותי רצה לפני הטרקטור, מפנה צבים וזיקיות", מתארת בהתרגשות חובבת טבע שביקשה להישאר בעילום שם, שניסתה להציל השבוע כל שניתן משיני הטרקטור שעלה על השטח בו עומדת להיבנות הרחבה נוספת של מושב נטעים. בעצב היא מצביעה על ארגזי הפרחים שחילצה ומצויים עתה בגינת ביתה, ומוסיפה כי "הוא דווקא היה בסדר, הטרקטוריסט". הוא אמנם כינה אותה 'משועממת', אבל הצביע על האזור שהתבקש ליישר, תיאר היכן הוא מתעתד לשפוך את עודפי העפר - וגם איפשר לה לרוץ עם בני משפחתה והקילשון, כדי לשלוף מהאדמה אירוסים רבים ככל האפשר.

במציאות אחרת, הטרקטוריסט ודאי היה מודה לה על שהפנתה את תשומת לבו לעבירה שהוא עומד לבצע. אבל בישראל כמו בישראל - חוק לחוד ומציאות לחוד. חובבת הטבע מבקשת להישאר בעילום שם משל היתה היא הפושעת, ולא מי שפגע בערכי הטבע המוגנים על-פי חוק. ומעסיקיו של הטרקטוריסט? הם מן הסתם מרוצים מהעבודה שהתבצעה והותירה אחריה קרקע מיושרת בגבעת הכורכר, הנחשבת לבית גידול ייחודי המשלב צומח מדברי עם צומח ים תיכוני שהולך ונעלם.

החוק, יש לציין, דווקא מגן על האירוסים והחצבים הגדלים שם, בגבעה, וגם על הצבעונים, הצבים ושיחי הרותם הריחניים שפורחים עתה בלבן במקום. אך עיקר העניין מופנה מטבע הדברים למין הדגל של בית הגידול הכורכרי, אירוס הארגמן, שהתמזל מזלו להידרס בשיא פריחתו. סיפורם של האירוסים שהצילה האישה, שפורסם לראשונה ב-ynet, מאפשר הצצה מעציבה לאופן שבו ערכי הטבע שלנו לא נשמרים. שכן אירוס הארגמן, ראוי להזכיר, אינו רק מין אטרקטיבי, אלא גם מין הגדל בישראל בלבד ונמצא בסכנת הכחדה. 

"הפקחים הם בסך-הכל אנשים". גבעת האירוסים אחרי (צילום: גילי סופר) 

"הנושא ייבדק ואם יש צורך נטפל"

יומיים לאחר שהטרקטור עלה על הקרקע, התברר שכבר בראשית החורף שעבר גילתה קרובת משפחה של המצילה האלמונית שבקרבת מקום גידולם של פרחי הבר מתוכננות להתבצע עבודות פיתוח. הקרובה, גם היא מבקשת ששמה לא יפורסם, התקשרה לחברה להגנת הטבע כדי לדווח על ההשמדה המיועדת. "אמרו לי 'אה זה לא אנחנו', זה רשות הטבע ועוד משהו", היא נזכרת. "רשות הטבע ועוד משהו" היא רשות הטבע והגנים, הממונה על אכיפת החוק המגן על פרחי הבר. אחרי סדרת שיחות טלפון, שהיפנו אותה "למישהו ולעוד מישהו", היא הצליחה לאתר את הפקח האמון על האזור. הלה שהציע לה לחכות לחורף, אז ילבלבו האירוסים ואפשר יהיה לראותם. אחר-כך קבעו להיפגש כמה וכמה פעמים, ובכל פעם הוא ביטל את הביקור.

"חשבתי לפנות לראש המועצה אבל החלטתי לוותר כי נראה לי הגיוני יותר לפנות לרשות שאמורה לשמור על הטבע", היא ממשיכה. הפקח אחריו חיזרה לשווא, הציע לה לפנות למנהלת בית הספר היסודי המקומי כדי שתלמידיו יירתמו למלאכת סימון שבילים ושילוט, בדומה למה שנעשה בגבעת חומרה הסמוכה. "אמרתי לו שאין לי כוונה לעשות מזה פרויקט, וקיוויתי שלפחות מישהו יגיע מטעם הרשות וישים שלט שיסביר שמדובר בצמחייה מוגנת". בלית ברירה, זו אמרה לעצמה 

שעליה לזכור את העבודות המיועדות ולפעול כשיחלו. "השבוע, כשראיתי את הטרקטור, הרגשתי שפיספתי. זו הייתה אכזבה מעצמי, לא כעס על הטרקטוריסט".

במקביל, עם עליית הטרקטור לשטח התקשרה מצילת האירוסים מיודעתנו לחברה להגנת הטבע, שהודיעה לרשות שמורות הטבע והגנים, שמצדה הסתפקה בשיחת טלפון של הפקח ששהה באותו זמן במילואים. "יכולה להיות סיטואציה שבה פקח לא הגיב כראוי. פקח רשות מקבל עשרות עד מאות פניות ביום, ולא תמיד הם מסוגלים להגיב לכולן. הם רק אנשים ועובדים 16 שעות ביממה", אומר בתגובה סגן מנהל מחוז המרכז ברשות אורי נווה. "הנושא ייבדק, ובמידה שנראה שיש עם זה בעיה נטפל".

יכולתם הפקחים לעשות את עבודתם כראוי תלויה במידה רבה במידע שמגיע מהציבור, מדגיש נווה, "וחשוב לנו שהציבור ימשיך ויעביר לנו כל מידע אודות חשש לפגיעה בטבע". עוד הוא מציין כי "יש באזור המון מקומות שיש בהם אירוסים שאנחנו לא יודעים עליהם, ואני מניח שגם בסקר האירוסים האחרון, שנעשה בשנת 1999 לא נמצאו כל גושי הפריחה. הרשות תשמח להוסיף את הדיווחים למערכת המידע הגיאוגרפי, כדי שנוכל לראותם כאשר אנו בוחנים השפעה של תוכניות בנייה ועבודות תשתית". 

"המיטב והמירב שלא יקרה נזק נוסף". האירוסים שניצלו (צילום: גילי סופר)  

רמיסת האירוסים ורמיסת החוק

אותנו לא ברור מה מטריד יותר: רמיסת האירוסים או רמיסת החוק. העונש על פגיעה בערכי טבע מוגנים הינו עד שלוש שנות מאסר. "הרשות פתחה בחקירה פלילית בעניין", מעיד נווה, "והיה אם יימצאו האחראים תוגש נגדם תביעה והם יטופלו כדין". את העבודה ביצע טרקטור של המועצה האזורית עבור ועד נטפים, והרשות רואה גם בנהג השופל אחראי. "מפעיל הבולדוזר אשם כמו המנהל והמפקח עליו מטעם הקבלן, ואף הקבלן עצמו", מוסיף נווה. העובדה שתוכנית הבנייה בנטעים מאושרת זה שנים אחדות, אך אינה מוכרת לאנשי הרשות והחברה להגנת הטבע שלהן נציגים בוועדות התכנון, מציקה. בנוסף, חובתו של הגורם המבצע את העבודות לקבל היתר לפגיעה בערכי טבע מוגנים לפני תחילתן, דבר שלא נעשה.

ומה יש למזמינים להגיד? ראש המועצה האזורית גן רווה שלמה אלימלך, מסביר כי "מדובר בשטח חקלאי שהופשר, וכעת מקימים בו את ההרחבה למושב. מעבר לנזק שכבר נעשה, נעשה את המיטב והמירב שלא יקרה נזק נוסף - ואני מקווה שבהמשך נקים פינה של אירוסים", הוא מבטיח תוך שהוא משתמש בפועל בלתי מוכר, "לשנטע". לעת עתה, לצד השטח המתוכנן לבנייה נותר שטח בלתי פגוע בו פורחים אירוסים רבים, גם הוא מוגדר כשטח חקלאי וגם הוא טומן בחובו הבטחה.

"אמנם לא תוקם שם שמורה אבל אנחנו נהיה שם, נסמן אירוסים נוספים, נכניס אותם למערכת המידע ואם נזהה תוכניות שמאיימות על הקרקע תבוצע העתקה של מינים מוגנים", אומרים ברשות הטבע והגנים.

אך בזאת לא תמה הסאגה, שכן משפחתה של המצילה נותרה עם מאות אירוסים הצרורים בארגזים. בסופו של דבר, לאחר מסע פניות ממושך, מחציתם הועברו למומחה לאירוסים דוד שחק, חקלאי מקיבוץ טירת צבי העוסק בטיפוח הפרח והקים בקיבוצו ענף לגידולו. בהמשך הגיעו לביתה גם אנשי הרשות ולקחו את יתר הפרחים, בכוונה להעבירם לשמורת אירוס הארגמן בבית חנן. "אני מקווה שהם לא ישתלו את זה באחת השמורות", מתרעם שחק, "זה לא רק רע, זה רע מאוד. השמורה הקטנה כבר עמוסת אירוסים והדבר מפר את האיזון האקולוגי, וגורם להם להיות פגיעים ורגישים יותר למחלות". בסופו של דבר, לאחר שיחה עם אנשי הרשות, התוכנית התבטלה - ועתה יחכו הפרחים בסבלנות לסתיו.