אירוס הגלבוע: משנכנס אדר מרבים בפריחה

ברור שהגעתי לשם בגלל הפרחים אבל רכזת קהילה וקליטה של הישוב חמדת מבקשת שאכתוב שיש שם גם אנשים. יש. בחיי. ראיתי בעיניים. בני אדם ממש. 35 משפחות גרות ביישוב הקהילתי-דתי המציין עשור להקמתו בצפון בקעת הירדן, כ-100 ילדים (בלי עין הרע) וגדר חשמלית אחת סביב (שלא נדע מצרות). ראיתי גם את הבדואים שגרים מחוץ לגדר, אבל אותי בכל זאת מעניינים עכשיו האירוסים הפורחים כעת במלוא הדרם במדרון עליו אנחנו עומדים, בתוך היישוב עצמו. שיפוליהם הצפון-מזרחיים של הרי השומרון.

אירוס הגלבוע בחמדת. סיבה טובה להגיע לשם (צילומים: גילי סופר)

לאנשי המקום, כך אני מתרשם, אכפת גם אכפת מפרחי הבר שפורחים אצלם וסביבם. עניין אותי לדעת איך מרגיש להם לגור במקום שנבנה על ריכוז גדול של הפרח הנדיר. תשובה לא קיבלתי. זה עניין אותי בעיקר נוכח סיום המאבק הסביבתי המתוקשר בהקמת היישוב מיכל על הגלבוע, בניצחון מוחץ לאירוס.

את חמדת הקימו על האירוסים ללא הליך תכנוני מסודר (וניתן להניח שגם בלי לבדוק, בלי להתעניין, ובלי לחשוב פעמיים). ככה זה בשטחים, חתימת אלוף הפיקוד מחליפה את מוסדות התכנון, ויאללה לעבודה. אם מישהו חיפש עוד נימוק לכך שהכיבוש משחית, הנה מצטרף גם הטיעון הסביבתי. הנה גם נימוק לכך שמוטב היה לו סיפחו את השטחים מיד ובדיעבד.

עוד שלוש מילים על חמדת לפני שאנחנו יוצאים לדרך: לשווא ציפיתי לאיזה גל תחושות שיציף אותי לכשאכנס לשם. את המקום הכרתי לראשונה לפני 20 שנה, עוד בהיותו היאחזות נח”ל בת שנים ספורות, אז לא ידעתי דבר על אירוסים בשכונה. והנה, אפס געגוע עולה בבית החזה, כלום לא מדגדג את הנשמה. לא השארתי פה כלום כנראה.

דרושה: הגנה

אבל הפרחים, בשבילם היה שווה ביותר לחזור. די הרבה אירוסים יש במדרון

 הזה, קצת שונים אלו מאלו, יפים, גדולים וסגולים כאחיהם מהגלבוע. מזכיר היישוב, שלום קופרמן, מבטיח שלא הולכים לבנות עליהם ומציין שבשנים האחרונות דווקא מתחזקת מאוד אוכלוסיית האירוסים שם. הגנה משפטית אין להם בינתיים, את שחק זה מטריד.

אחר כך הוא גם מוביל אותנו למקום בו דווקא כן הולכים לבנות עליהם וגם לשכונת הקרוואנים בה כבר בנו עליהם. תה זריז בקרוואן של לבנה, חצי סיגריה והתוכניות משתנות: אנחנו לא נוסעים לראות את האירוס הנמוך בארץ - אנחנו הולכים לראות אותו. אכן כן, ויתרתי על מסע דילוגים בין כל ריכוזי הפריחה המוכרים של האירוס בעבור הליכה בוואדי.

ושלא תגידו שלא אמרנו: משנכנס אדר מרבין בפריחה. פעם אחת בשנה בארץ מתפוצצת פריחה, וזה עכשיו. לא משנה לאן תפנו ובאיזו חלקת טבע תבחרו, תיפלו על ים צבעוני של פרחים. מכיוון שהעצים לא עושים טוב לרוב הפרחים, עדיף שזה לא יהיה בקרבת יערות הקרן הקיימת.

ערוצים למתקדמים

שני ערוצים יורדים מכאן לכיוון הבקעה: ואדי פיראן ונחל תלכיד. כל כך הרבה פרחים וכל כך מעט זמן, ואני עובר לצילום תיעודי: הנה נורית (או אולי דמומית), והנה צבעוני, והנה כלנית יפה במיוחד, ולשון הפר וקחון, ופרה, וזהבית. עדר הפרות שרועה באחו, אומר לבנה, לא שייך לאף אחד. קצת תמים הבחור, ומכיר כל פרח. הוא גם קולט מוטציה נדירה של כלנית שמשטיחה אותנו על הירוק המנוקד הזה הצופה אל הבקעה. תורמוסים, פעמוניות, עכנאים לרוב, לוענית (ששווה באופן מיוחד מבט מקרוב) מרווה דגולה (כי יש לה דגל), שלהבית, כלך ועוד כלך ועוד כלך, עיריות, סימון שבילים ירוק.

שלל צבעים. פריחה בבקעה

התחברנו לשביל שיוצא מחמדת. המדריך הצעיר לא חולה על שבילים, מתברר, וזה דווקא מוצא חן בעיני. אחר כך, כשאבקש לחזור לשביל הוא יתמה, התמים, האם זה מפריע לי בגלל שזו שמורת טבע. שמורת הטבע אום-זוקה נקראת על שם הרכס שאנחנו חוצים, והיא גבול התפוצה הצפוני של כמה וכמה מינים מדבריים. כיאה לתרבות החארטה היא בחלקה גם שטח אש. אבל זה לא בגלל שזו שמורה - סתם הורגים אותי המגפיים.

בום - אירוס. ככה אני אוהב את האירוסים שלי, בלתי צפויים, בודדים, ובהפתעה על מסלול טיול. כמה הם נראים יותר גדולים ככה, כמה הם יותר מרשימים ככה. כמה הם יותר יפים מאשר בחניון האירוסים. אז זה האירוס הנמוך בארץ?! לכל מקרה, אני מצלם וגם מצטער שבכלל ראיתי אירוסים בחמדת.

החלום ושברו

מגיעים לערוץ וממשיכים לרדת. מחזה לא נפוץ: מגן-דוד מציץ אלי מתוך אחד הצבעונים. המסלול נוח יחסית, מסומן היטב, פה ושם יש גם סולמות מתכת המסייעים לרדת בנחל ההולך ומתעמק בהדרגה. אני מקלל את המגפיים.

מדריך ישראל, הממליץ על מסלול סיבובי בשני הנחלים, מספר כי “בחודשים מארס ואפריל נוכל לראות לאורך הנחל ריכוזי פריחה של אירוס שומרוני, גביעונית הלבנון, צבעוני ההרים ועוד המון פרחים פחות נדירים”. בפברואר ומרץ אפשר לראות כאן ריכוזי פריחה של אירוס גלבוע. הנה עוד אחד, מפתיע, מתמתח אופקית מהמצוק כאילו הוא מציץ לראות את הנוף המרהיב במורד הוואדי. אולי זה האירוס הנמוך ביותר בארץ?

אירוסים בטירת צבי. בדרך לבורסה

הנחל מתחתר, הטיול מתארך, הזיכרון של המצלמה מתקצר מהר. פה ושם ציפורים, פרפרים, ובהם אחד עם שם של פרח שפורח פה בהמוניו: צבעוני. השיחה נסובה בעיקר על עניינים שברומו של עולם, ולפחות ברומה של מדינה. שחיתות, גדרות, יחסי יהודים ערבים, פוליטקה של קריצות, גוש קטיף. דברים מעניינים שאינם מן העניין. כואבות לי המגפיים. בום - אירוס. אולי הכי נמוך בארץ, אולי 100 מטר מתחת לפני הים (אכן כן, אנחנו בלי מפה טופוגרפית), עוד מעט קט ואחלוץ את מגפי על כביש הבקעה.

רוצים גם? 

אירוס הגלבוע אמור להתחיל לפרוח על ההר שלו בימים אלה ובמשך כשבועיים. המסלולים מסומנים, הפרחים רבים, וככל הנראה צפויה שם חוויה רבת משתתפים, שלא לומר צפופה. הסברים על איך להגיע וזה, יש למשל פה.

• זה גם המקום לספר שלבנה כבר אינו ממש מדריך. הוא איש צעיר שגר בחמדת עם אשתו ובנם הפעוט, מטייל, רוכב על סוסים, ומכיר את הסביבה. הוא יישמח להראות לכם את האירוסים, את המקום, את סביבתו, או סתם לתת לכם כיוונים. כמו שהוא נראה לי, בתור התחלה הוא גם בטח לא בדיוק יידע לדעת כמה לקחת בשביל מה (סיבוב אירוסים ביישוב פטור מתשלום). מספרי הטלפון שלו הם 02-9409170, 052-3499968 (לא בשבת).
  

לדברי מזכיר היישוב, אפשר גם סתם להגיע לחמדת לראות את האירוסים. בשבת אתם מתבקשים להשאיר את הרכב מחוץ לשער היישוב.

• מלבד זה מקיימת הקק"ל מחר (2.3) בבוקר טיול באוטובוס לגלבוע ולעמק חרוד “אירוסים בהר ונחל בעמק”. הטיול מתחיל בתצפית מהר שאול, עובר בשמורת האירוסים בהר ברקן וממשיך לאתרי קק”ל לאורך נחל חרוד - גשר הקנטרה, קניון הבזלת ותצפית נוף אל הרי הגלעד. אורך המסלול כ-9 שעות, בתשלום: 120 שקל למשתתף, 90 שקל לידיד. פרטים והרשמה בקו ליער 1-800-350-550.
  

• למיטיבי לכת תערוך החברה להגנת הטבע בשבת (3.3) טיול לאורך פסגות הגלבוע (מסע בין הר גיבורים, הר לפידים, הר ברקן והר יצפור. וירידה דרך נחל צביה לעין שוקק שבעמק בית שאן). באוטובוס: 189 שקלים, 126 לחבר.
  

• בשבת הבאה (10.3) תערוך החברה טיול ג’יפים בגלבוע למשפחות וכן טיול פו”פ מראש הגלבוע אל העמק הנעלם. פרטים והרשמה: 03-6388688, 057-2003030.