מה לראות בדוקאביב?

צפו בקטע מ"מבוזבזים"

הסרטים הטובים באמת שיוצגו בפסטיבל "דוקאביב" השנה נוצרו בכלל במאה הקודמת. אין בכך כדי להפוך את מסגרת התחרות הבינלאומית – שבה מוקרן מה שלטעם ההנהלה האמנותית של הפסטיבל נמנה על מיטב התוצרת התיעודית של השנה החולפת – לנטולת עניין; אך ההזדמנות לצפות, באדיבות ספריית הסרטים של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, בכמה מהיצירות המכוננות של הקולנוע הדוקומנטרי האמריקאי לדורותיו, בעותקים שנשמרו ושוחזרו בקפידה, היא, לדעת מי שפה יושב ומקליד, הסיבה העיקרית לפקוד את אולמות הסינמטק התל אביבי בו נערך הפסטיבל (לראשונה, אגב, יתקיימו הקרנות ספורות גם במוזיאון תל אביב ובמרכז סוזן דלל).

"נאנוק בן הצפון". חלוץ הסרטים הדוקומנטריים

על ציוני הדרך התיעודיים הללו נמנים "נאנוק בן הצפון" (1922) של רוברט פלהרטי, שעוקב אחר אורחות חייה של משפחה אסקימוסית, ונחשב לחלוץ הסרטים הדוקומנטריים; “סוכן מכירות" שייצרו האחים המתעדים אלברט ודיוויד מייזלס ב-1969, והוא אחד מסרטי המפתח של הקולנוע הישיר באמריקה שתבע התבוננות בלתי אמצעית וספונטנית במציאות המצטלמת; “איטלקי-אמריקאי" שעשה, ב-1975, מרטין סקורסזה על הוריו ומשפחתו; ו"המצעד של שרמן" מ-1986, אפוס תיעודי-אישי שבו מגולל רוס מקאלווי את מסעו בדרום ארצות הברית בעקבות הגנרל האמריקאי הצפוני מזמן מלחמת האזרחים, בחיפוש אחר אהבה.

תוצרת מקומית

כמדי שנה, חושף הפסטיבל, במסגרת התחרות הישראלית, מבחר מעודכן מהתוצרת התיעודית המקומית. כאן ניתן למצוא סרט מרתק, “מרגל השמפניה" שמו, בבימוי נדב שירמן, על המרגל הישראלי וולפגנג לוץ שפעל במצרים, במסווה של מדען גרמני, בשנות ה-60. שילוב של סיפור ריגול סוחף ודרמה משפחתית קורעת לב בסרט העשוי באקספרסיביות רבה. מנגד, הבמאי הישראלי הוותיק והטוב, דן וולמן (“ידיים קשורות”), הפועל לראשונה כמתעד, מפנה ב"מדובר באהבה" את מצלמתו אל זוג הוריו הקשישים שנפגשו לפני כשבעים שנה, ובכך מוסיף נדבך מעניין ליצירתו הקולנועית שעניינה יחסים טעונים וכואבים, לעיתים טרגיים, שבין הורים וילדיהם.

עוד בישראלים: סרטה של נורית קידר, “מבוזבזים", המבוסס אף הוא על ספרו של רון לשם שעל פיו נוצר גם "בופור" (הסרט צולם למעשה באתר בו הוסרט הנ”ל), ומשלב מונולוגים של לוחמים בלבנון עם קטעי מחול אבסטרקטיים שעיצב אוהד נהרין; “ראש גרניום" של עמית גורן המשרטט את דיוקנו של האמן רפי לביא; “גולה סנגם" שעניינו סיפוריהן של שלוש קשישות מפרס המתגוררות בשכונת התקווה ומשתתפות בחוג דרמה מקומי; ו"שלוש פעמים מגורשת" בבימויה של איבתיסאם מראענה, המגולל את מאבקה של אישה פלסטינאית ברשויות שנטלו ממנה את זכויותיה וילדיה.

להתפייס עם העבר

אתר המכירות הפומביות הווירטואלי e-bay, שהפך לגדול מסוגו בעולם, עומד במרכז "חלומות של סוחרים". הסרט השגרתי, בבימויים של שטפן טולץ ומרקוס וטר הגרמנים, משקיף על העולם כחנות כלבו גלובלית מבעד לסיפוריהם של מי שסוחרים במרכולתם באמצעות האתר, וחולמים על התעשרות. ראוי יותר הוא “נולדה בראש השנה", סרטה התיעודי האישי של צעירה קמבודית, שהוריה היגרו מקמבודיה לאמריקה לאחר ששרדו את רצח העם שביצע שם הקמר רוז'. עתה מתברר לבמאית, סוקטה פואב שמה, סוד משפחתי שאביה ואמה הסתירו ממנה במשך 25 שנה: שתי אחיותיה הבוגרות ממנה הן בעצם דודניותיה שאומצו, ואילו אחיה הבכור הוא בנה של אמה מנישואים קודמים. יחד עם הוריה היא נוסעת לקמבודיה כדי לדובב ולעמת אותם עם העבר הטראומטי. מה שקורה בהמשך הוא סידרה מרגשת של חשיפות ומפגשים – כמה מהם, טעונים במיוחד, דווקא משום האופן הטריוויאלי שבו הם מובאים, נערכים בין מי שהיו שותפים לעוולות לבין קרבנות שלטון האימים של פול פוט, וילדיהם. כוחו של הסרט, על כן, נובע מהדרך שבה משלבת היוצרת את הסיפור האישי וההיסטורי כדי להתפייס עם העבר הלאומי ולכונן את זהותה.

"חלומות של סוחרים". חנות כלבו גלובלית

בשנת 1965, יצא הבמאי ואיש הרוח האיטלקי הגדול, פייר פאולו פזוליני, מצויד במצלמה, ותיעד את מפגשיו עם סטודנטים בורגנים ופשוטי עם, ממילנו ועד פלרמו, אליהם הפנה שאלות הנוגעות ליחסי מין וזוגיות, שהתשובות להן חשפו פחד לדבר על נושאים שהם בגדר טאבו, מבוכה ובורות. התוצאה היתה סרט בסגנון ה"סינמה וריטה" – תפיסה הרואה בדוקומנטריסט חלק אינטגרלי מהמציאות המתועדת ולא מתבונן חיצוני בה – וכן מחווה לסרטו של ז'אן רוש, “כרוניקה של קיץ" מ-1961, בו תיעד היוצר חבורה של צעירים פריזאיים בקיץ אחד. סרטו הנ"ל של פזוליני נקרא "מפגשי אהבה", ומעין מהדורה מחודשת שלו, המבקשת לבחון כיצד השתנה יחסם של האיטלקים לנושאים הללו בארבעת העשורים שחלפו, תוקרן אף היא ב"דוקאביב”. ייחודו של הפרויקט המעודכן שיזמו מרצ'לו מנקריני וברברה סגצי הוא בעובדה, שמדובר בסרט הראשון באורך מלא שצולם כולו באמצעות מצלמת טלפון סלולרי. התוצאה לא רק משוחררת מאילוצי הפקה (הבמאים יכלו לצלם כל אימת ואת מי שהתחשק להם), אלא גם מספקת הדגמה לאופן שבו התפתחויות טכנולוגיות מרחיבות את גבולות התיעוד המצולם. הסרט עצמו, אגב, כאילו שזה בכלל חשוב – משעמם למדי.

במסגרת מחווה ל-IDFA, פסטיבל הסרטים התיעודיים החשוב בעולם הנערך באמסטרדם, במלאת עשרים שנה להיווסדו, תינתן כאן הזדמנות להתוודע אל אחד מבכירי הדוקומנטריסטים בברית המועצות. “הבלובים" של ויקטור קוסקובסקי מ-1993 עוקב אחר אח ואחות המתגוררים בכפר נידח ברוסיה. חקוקה במיוחד דמותו של האח השיכור וההולך בטל מיכאיל, והגיגיו הפילוסופיים-פוליטיים לפתרון בעיות העולם. זהו מופת של פרקי התבוננות מלאי חיבה ואנושיות (מצולמים בשחור לבן יפהפה), וסרט מיוחד במינו.