שורשים תלויים באוויר

אחינועם ניני. זמרת

אחינועם ניני, הזמרת הישראלית המצליחה בעולם. נולדה בחודש יוני בשנת 1969 בישראל, גדלה בברונקס ולמדה בבתי ספר יהודיים. כשהיתה בת 15 הגיעה לביקור בישראל שבמהלכו הכירה את אשר ברק, אז סטודנט לרפואה והיום רופא ילדים, בעלה החוקי ואבי ילדיה. בזכות האהבה החליטה לעזוב את המשפחה בארה"ב ולעשות עלייה. היא נרשמה ולמדה ב"בויאר" והתגוררה בפנימייה. בגיל העשרה חלמה ללמוד משפטים. מהמבטא האמריקאי היא הצליחה להפטר במהלך הלימודים בפנימייה בירושלים ושירותה הצבאי. עד היום קשה לה לקרוא בלי ניקוד. היא אוהבת לרקוד ומגדירה את עצמה כתולעת ספרים. אביה, דוד ניני, הוא ד"ר להנדסה כימית ועובד במחקר ופיתוח בחברת "עלית". אמה, תמר, היא מורה. אודיה, אחותה הצעירה, מזמרת גם היא.

בצבא שרתה בלהקת פיקוד צפון יחד עם איילת זורר, משה בן בסט ודני שטג. עם סיום הצבא נרשמה לבית הספר רימון שזימן לה את המפגש הגורלי עם המוזיקאי גיל דור, אז מורה בבית הספר והיום שותף נאמן לדרך ארוכה ומצליחה. השניים נהגו לחלטר בין היתר על במה מאולתרת בבית הקפה "כסית" המיתולוגי שבדיזנגוף. ההופעה ה"מעונבת" הראשונה של השניים בצוותא נערכה ביולי 1990. מנקודת ההתחלה הזו הם סימנו את השמיים כגבול.

לבנה הבכור קוראים איילי ומשמעות השם, שמקורו בשבט הצי'רוקי האינדיאני, הוא הכנף האחרת שלי. השם "הושאל" מספר של ברברה קינג סאולבר האהובה עליה. לבתה קוראים עיניה. השם לקוח מהשיר "משאלה". ברשימת התכונות הרעות שלה היא מציינת את הטמפרמנט הסוער. "אני כמו הר געש מתפרץ, יש לי דם חם ואני חסרת סבלנות". היא מדליקה נרות שבת ונוהגת לצום ביום כיפור.

בחו"ל היא מכונה "נעה" על מנת להקל על כולם את החיים. את השיר "אווה מריה" על פי באך, הקליטה בשלהי מלחמת המפרץ בעקבות ההכרזה של הנשיא בוש על יום תפילה למען החיילים בשטח. השיר הודפס על גבי מאות עותקים והופץ בקרב החיילים האמריקנים שאיישו את סוללות הפטריוט בישראל. בשנת 1994 הוזמנה לשיר את השיר בכיכר סן פטרוס הקדוש ברומא על פי בקשת האפיפיור, יוחנן פאולוס השני. "זו היתה ההופעה המרגשת בחיי", אמרה אחרי האירוע. בארץ היו מי שגינו את הבחירה לשיר מזמור קתולי בפני הכס הקדוש וראו בדבר התרפסות בפני הגויים. ב. מיכאל כתב: "אין זה אלא עוד אחת מניצחונותיה של תאוות התהילה על הטעם הטוב והרגישות". האפיפיור, יש לומר, דווקא אהב את הביצוע ולאורך השנים הוזמנה ניני להופיע בוותיקן חמש פעמים ופעם נוספת באירוע לזכרו של יוחנן פאולוס השני. "אני לא חושבת שיהיה אי פעם בעתיד אפיפיור טוב כמוהו לעם היהודי", אמרה במעמד זה.

בשנת 1987 פגשה לראשונה את פט מתיני, שהעביר כיתת אמן בבית הספר "רימון" הישראלי. מתיני, שהפך למעריץ גדול של ניני, שידך שנים אחר כך בינה לבין הלייבל האמריקני Geffen שהחתים אותה לחוזה ארוך טווח. מתיני הפיק מוזיקלית את אלבומה הבינלאומי הראשון של ניני, Noa, שזכה להצלחה רבה בארה"ב ובעיקר בצרפת ובספרד, שם עמד בראש רשימות רבי המכר.

היא שונאת חורף ואוהבת קיץ. זמר האופרה אנדראה בוצ'לי אמר שהיא פשוט נהדרת. ניקולה פיובאני כתב לה את שיר הנושא לסרט "החיים יפים" בבימויו של רוברטו בניני. מאוחר יותר כתב עבורה יצירה ווקאלית בשם "אי של אור". רוברטו בניני כינה אותה: "הזמרת הגדולה בעולם".

בשנת 2002 עלה שמה כמועמדת לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון. ניני משתתפת באלבום "כתום וכחול" של אל דמיולה. ביחד עם דמיולה כתבה את Taalina Chant שמופיע באלבום. היא הופיע כזמרת החימום של סנטנה וסטינג. דני וקסמן ביים סרט תיעודי על הצלחתה המטאורית. באלבום של הזמר האלג'יראי חאלד היא מבצעת איתו בדואט את "דמיין" של ג'ון לנון.

ניני היא הישראלית הראשונה שהוכתרה כשגרירה של רצון טוב מטעם האו"ם. ידידות מופלאה נרקמה בינה לבין שריל קרואו כשהשתיים התארחו בתכנית המוזיקה הטלוויזיונית "טרה טה טה" בהנחייתו של המגיש הצרפתי נאגי. כמה שנים מאוחר יותר, בביקורה של קרואו בישראל, ניני הוזמנה לחלוק גם איתה מיקרופון. היא שרה את התקווה בפתיחת משחק היורוליג בין ישראל לצרפת בפאלרמו. יש המכנים אותה: אסתר עופרים החדשה. על הופעתה של ניני בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס בשנת 1998 כתב סבר פלוצקר: "ניני הצליחה להראות לעולם את פניה הכלל אנושיות, הרכות, הלא מתלהמות של החברה הישראלית".

ניני היא בין האמנים הישראליים שאינם מפחדים לומר בגלוי את עמדותיהם הפוליטיות, שעוררו עליה לא פעם את חמתם של רבים. היא תמכה בקמפיין של אהוד ברק לרשות הממשלה והגדירה את בחירתו של נתניהו לתפקיד ראש הממשלה כקטסטרופה במאמר שפורסם ב-Newsweek האמריקני והכה גלים. היא קיבלה איומים על חייה מפעילי ימין קיצוני, ובשנת 2002 הופסקה הופעתה באולם הבארביקן בלונדון לאחר שצעירים פרו-פלסטינים התפרצו לבמה וניסו לחטוף לה את המיקרופון.

היא מבצעת את שיר הנושא בסרט "ז'אן דארק" בבימויו של לוק בסון ותרמה את קולה לרצועה האחרונה בפסקול הסרט "גולדן איי" מסדרת סרטי ג'יימס בונד. את הפסקול לסרט זה הלחין הצרפתי אריק סרה שחתום בין היתר על "הכחול הגדול" של בסון. בשנת 2000 התמודדה מול מדונה על תואר זמרת השנה בטקס חלוקת פרסי המוזיקה הספרדי.

ניני החליפה לתקופה קצרה את נתן זהבי מאחורי המיקרופון של התוכנית "ציפורי לילה" בגלי צה"ל. בשנת 2000 יצאה למסע ההופעות הבינלאומי הגדול ביותר שעשה אי פעם זמר ישראלי. מסע ההופעות נמשך שמונה חודשים וכלל תחנות בשוויץ, צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד, הולנד, מדינות סקנדינביה וארה"ב. באותה השנה הופיעה פעמיים באולם האולימפייה היוקרתי בפריז. את אלבומה "Blue Touches Blue" הפיק מייק הדג'ס, שחתום בין היתר על אלבומים של הקיור ומניק סטריט פריצ'רס. מפיק אלבומה הבינלאומי השני, "Calling", הוא רופרט היין, שעבד בין היתר עם קיית בוש, טינה טרנר ולהקת Rush. ניני הופיעה על הבמות המכובדות ביותר בעולם בהם הלינקולן סנטר, קרנגי הול, אולימפייה וברסי.

משפט מפתח: "אני מעוררת התנגדות כי אני עצמאית, כי אני כנה מדי גם בנושאים שנויים במחלוקת, כי אני מדברת אנגלית, כי חטאתי בחטא הנורא שנקרא הצלחה".

אסוציאציות קודמות:

רונית אלקבץ

לוק בסון

זובין מהטה

איתי טיראן

עמוס גיתאי

רוברט מקי