"הרשעת שווא חמורה לאין ערוך מזיכוי שווא"

"הרשעת חפים מפשע היא עניין חמור, ולאחרונה צצות פרשיות המעידות כי התופעה לא פוסחת גם על מערכת המשפט הישראלית", מסבירים חברי קבוצת "חזקת חפוּת", במסגרתה פעילים משנת 2002 כעשרה אנשים שמטרתם אחת: לשנות את החוק הישראלי המאפשר הרשעה על סמך הודאה בלבד. "בישראל ניתן להרשיע אדם בהתבסס על הודאתו במעשה, בתוספת 'דבר מה נוסף', שלא ברור מהו, ולכן מעמדה של ההודאה כל-כך רם. אך הרשעה כזו חמורה במיוחד מכיוון שהיא מייצרת תהליך השחתה של מערכת החקירה והמשפט, וקיים חשש שחוקרים יתמקדו בגביית הודאה במקום באיסוף ראיות", הם מוסיפים.

פאולינה וייס, מהנדסת בניין תל-אביבית הפעילה בקבוצה, אומרת כי מטרתה היא למנוע הרשעות שווא המבוססות על הודאה שאיננה מלווה בראיות פיזיות. "אם אדם מודה והוא אכן זה שביצע פשע חייבים למצוא ראיות לכך", היא קובעת. "המלחמה שלנו היא על סדר הדין הפלילי בדרישה להציג ראיות בכל משפט שבו יש הרשעה. אמנם שיטת המשפט מחייבת 'דבר מה נוסף', אבל במקרה בו שניים הודו בפשע וגם השלישי מודה - זה מספיק. חזקת החפות היא חלק מזכויותיו של אדם במדינה דמוקרטית, ולפיה כל אדם נחשב זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו

מעל לספק סביר", היא אומרת. "בעינינו, הרשעת שווא חמורה לאין ערוך מזיכוי שווא".

וייס מסבירה שהמשפט העברי לא מקבל הודאה כראייה, ומוצאת חיסרון בכך ששיטת המושבעים לא מופעלת בארץ. "השיטה הזו מעמידה את השופט בשורה אחת עם תושבי הארץ, ומבוססת על התפיסה שלאזרח יש כישרון לשפוט כמו לכל-אחד אחר", היא מרחיבה. "אם אקרא את ההוכחות אולי לא אכיר את דקויות החוק, אבל אוכל לדעת אם יש או אין ספק. לא צריך ללכת בעיניים עצומות אחרי מה שקורה בבתי המשפט. אם נקרא פסקי דין ונראה על סמך מה הרשיעו אדם, כל-אחד יכול להחליט אם זה היה הגיוני".

"הודאה היא ראיה מפוקפקת"

רצח הנערה תאיר ראדה, אומרת וייס, מעורר מחדש את העיסוק בנושא החפות. הפרשה הסבוכה מזכירה מקרים אחרים, דוגמת פרשת עמוס ברנס שהורשע ברצח רחל הלר בשנת 1975 על סמך הודאתו, וישב בכלא שנים ארוכות למרות היותו חף מפשע. "המקרה מדגים עד כמה האפשרות להרשיע חשודים ללא ראיות מוצקות מובילה את המשטרה במצבים בהם החקירה נקלעת למבוי סתום, ומותירה את האשמים האמיתיים מחוץ לכותלי בית הסוהר", טוענת וייס. "מדע הזיהוי הפלילי היום משוכלל מאוד, ולא מתקבל על הדעת שאין ראיות לרצח תאיר ראדה. אם רומן זדורוב רצח אותה לכאורה בחמת זעם, הוא מתוחכם עד-כדי-כך שמחק כל עדות פיזית לכך? הוא לא הותיר טביעת אצבע או נתז דם?".

גם הירצחה של חנית קיקוס ומאסר העולם שנגזר על סולימאן אל-עביד שהורשע במעשה, מהווה דוגמה חיה עבור חברי הארגון לעיוות הדין שהחוק הישראלי מאפשר. "אפילו אביה של חנית משוכנע שאל-עביד הוא לא הרוצח, אך בית

המשפט הרשיע אותו ללא ראיות", מתקוממת וייס, ומציינת כי מציאת שלושת האשמים בפרשת רצח החייל אולג שייחט, שהתבססה על הודאה ושחזור ונשללה לאחר איתור נשקו האישי של שייחט, היא דוגמה נוספת לבעייתיות המגולמת בחוק.

במסגרת עבודתם, אנשי ב"חזקת חפות" עומדים בקשר עם ארגונים דומים בעולם. "בארצות-הברית, למשל, נערך פרויקט במסגרתו בדקו סטודנטים למשפט תיקים של אנשים שנידונו לעונש מוות וטענו שהם חפים מפשע", מתארת וייס. "הם בחנו תיקים שלהם צורפו ראיות כמו בדיקות די.אן.איי שבתקופה בה התקיים המשפט לא ניתן היה לבדוק במעבדה. הסטודנטים והמורשעים דרשו משפט חוזר ובסופו של דבר הצליחו לזכות כמאה איש, שרבע מהם הודו במעשים המיוחסים להם. העובדה הזו", וייס אומרת, "מעידה שהודאה היא ראיה מפוקפקת".

שחקני הבימה למען חפים מפשע 

גם בכנסת פועלים להביא לשינוי החוק אך המהלך נתקל בקשיים לא מעטים. חברת הכנסת מרינה סולודקין יזמה את הצעת חוק "תיקון לפקודת הראיות", שעל-פיה לא ניתן יהיה להרשיע אדם על סמך הודאה בלבד אלא בתוספת ראיה של ממש. ההצעה נדחתה על-ידי הממשלה בשל התנגדות השב"כ, ועל-ידי ועדת השרים שדנה בערעורה של הח"כית על החלטת הממשלה. למרות התנגדות ועדת השרים, על הצעת החוק כבר חתמו 13 ח"כים מכל סיעות הבית וסולודקין צפויה להגיש אותה לקריאה טרומית בכנסת.

"נבחרתי לייצג עולים בכנסת וההצעה הזו יכולה לסייע להם", אומרת סולודקין. מלשכתה נמסר כי במקרים רבים של הרשעה על סמך הודאה מעורבים עולים חדשים והחוק, כפי שהוא מנוסח היום, מסייע להרשעת חפים מפשע. ואילו פעילי "חזקת חפות" שמחר (ו') יציינו את יום החפות הבינלאומי באירוע בהשתתפות גילה אלמגור ושחקני תיאטרון הבימה, מציינים כי הם מנסים לגייס לובי בכנסת לשינוי החוק לצד אישי ציבור שיתמכו במהלך. 

• "והייתם כאלוהים", אירוע לציון יום החפות הבינלאומי, שישי 23.3 מ-12:00, מועדון צוותא, תל-אביב. לפרטים נוספים לחצו כאן