מזה עשור אינני משתמש בחיות במופעי הקסמים שלי. תחילה מכיוון שאשתי לשעבר ביקשה שאמסור את 24 היונים שהחזקתי בכלוב לבן לפני לידת בני ("הן מביאות כינים, זה יזיק לילד", היא פסקה), ובהמשך הודות למודעות שיצרו ארגונים לזכויות בעלי-חיים הנאבקים בעוז נגד השימוש בחיות מחמד במופעי שעשועים. היום, כשאני מטיף לדור החדש של הקוסמים וללקוחותיי להימנע מכך, אני מגלה שדווקא הילדים מסכימים איתי. וההורים? לא אכפת להם כל-כך, מבחינתם העיקר שהילד יהיה מאושר.
אין לי מושג מדוע נשלפה הארנבת הראשונה ממגבעת הקוסמים, אבל אני כן יודע למה משתמשים ביונים. הן קטנות, קטנות מאוד, ומי שאי פעם החזיק יונה בידו יודע עד כמה הן חסרת אונים. הן נדחסות בקלות, שקטות, אינן נושכות ולא צועקות, אך כשהן פורשות כנפיים הן נראות גדולות ומרהיבות. רק מטפחות משי ססגוניות מתנהגות באופן דומה - או יונים שנוצותיהן נצבעו. לפני כמה שנים היה אפילו טרנד בקרב שולפי היונים מהכובע, שבנוסף לכל גם צבעו אותן לאחר שבאליפות העולם לקוסמים זכה נער שהציג יונים צבעוניות. אין לי מושג איך, כנראה שבאמצעות צבעים שהוכנסו למי השתייה שלהן.
רוב האנשים אינם יודעים שבכדי שיונה לא תעוף קוצצים את כנפיה מדי חודשיים לערך. לא, זה לא כואב, הנוצה היא חומר קרני כמו ציפורן, והיא אינה מרגישה את החיתוך עצמו. אך אין ספק שכאשר היא מנסה לעוף, אך לשווא, היא מרגישה גם מרגישה את תוצאותיו. בצעירותי, אז חטאתי ליונים, העדפתי לאלף אותן כדי שישבו בשקט. דווקא הצליח לי. היונים נשארות על הבמה, נמשכות לאור המציף אותה, ואין סיבה של ממש שיעופפו לעבר הקהל היושב בחושך. רק לפעמים הן מנסות לפרוח אל החשיכה ולרוב נוחתות על פנס לוהט.
היונים המשמשות את הקוסמים נקראות "תור צוחק", שנקראות כך כיוון שהזכרים באמת צוחקים במהלך החיזור. זה צחוק מופרע לגמרי, בקול רם ובדרך-כלל לפנות בוקר. נסו לדמיין חבורת יונים מתגלגלת מצחוק באור השחר אצלכם במרפסת. הצחוק הזה, והעובדה שהן מחרבנות בכל מקום, הן הנקמה היחידה של הציפורים המסכנות. שכן רוב הקוסמים מוציאים הון עתק על ניקוי החליפות המהודרות שלהם.
לעומת הקנריות, היונים עוד נחשבות לבנות מזל. הן לפחות לא נמעכות למוות כל אימת שהקוסמים מעלימים אותן, מעבירים את החיה העדינה והיפה כל-כך במעין "כותש" בדמות כלוב ברזל מתקפל. עד היום מוצג קסם מעורר השתאות, במהלכו כלוב שבתוכו קנרית נעלם מידיו של הקוסם למרות ששני מתנדבים משגיחים עליו. היום, לפחות, משתמשים בציפורי גומי, אך בעבר השתמשו בקנריות אמיתיות.
אך הנורא מכל הוא הקסם הזוועתי של "העלמת" דג זהב. הקוסם מציג אקווריום מלא מים, לתוכו הוא שופך דג זהב מתוך גביע, מכסה את המיכל במטפחת והופ, הדג נעלם. איך, לעזאזל, הוא עושה את זה? חומצה שקופה, חזקה
במיוחד, פשוט מאכלת את הדג והופכת אותו תוך שניות לחלק מהחול המכסה את קרקעית האקווריום.
ויש גם תרנגולת הרוקדת בכלוב לצלילי מוזיקה (מחממים או מחשמלים את רצפה הכלוב, ואז אין להן ברירה אלא לקפץ שוב ושוב); דגים "מאולפים" המשייטים לכיוון עליו מורה הקוסם (בגופם ננעצה סיכת מתכת ומגנט מושך אותם ברחבי האקווריום); תוכים קטנים שנמעכים אל תוך ביצים ועוד כיד הדמיון של המופיעים. ברחובות הודו, למשל, קופים המכורים להרואין משעשעים את העוברים ושבים. קונים אותם בזיל הזול, הקוף המקסים והאהוב נכנס לקריזה כל אימת שהוא זקוק למנה שלו, ואז הוא משתולל, נושך את הצופים ורץ בחזרה לבעליו.
למזלן של חלק מהחיות הומצאו הפוחלצים הסינטטיים. הרבה יותר קל להעלים ציפור גומי מאשר לזרוק לפח קנרית מתה מדי יום, וזה גם יותר זול. אז אנא, בפעם הבאה שאתם מזמינים קוסם הביתה כדי לשמח את הילד ביום ההולדת שלו, ודאו שלא יגיע עם חיות. אם רק היה יודע כמה סבל ואכזריות לשמה כרוכים במופע, האמינו לי שהיה מוותר על התענוג המפוקפק בעצמו.
