איך הופכים עיר ליער (ולא בסיכול אותיות)

לקיבוץ כרמים הגענו מתוך הנחה שהמקום הולך לגדול בכל מקרה. לפני שהגענו לכאן הוא מנה פחות מעשרים משפחות, ולא הצליח לגדול מעולם. הסיבות לכך מגוונות, אבל בקיץ האחרון היה כבר ברור שה"מוסדות" לא יניחו למצב להימשך וכרמים היה נתון תחת איום קיומי ממשי. קיבוץ שומריה הסמוך, שסבל במשך שנים מאותם תסמינים ממש, פונה זמן קצר לפני כן ויושבו בו מפוני גוש קטיף מהיישוב עצמונה. כגוף אחד עזבו יום אחד חברי הקיבוץ, קיבלו פיצויים

והמקום שינה את פניו. המהפך היה טוטאלי, מיישוב חילוני של השומר הצעיר ליישוב אמוני של חובשי כיפות, מיישוב קטן ולא מצליח לקהילה גדולה ומגובשת שחיה ביחד כבר שנים רבות.

אבל למרות כל זאת, יש כמה דברים שלא השתנו כלל. הבנייה החדשה המתוכננת, החקלאות וההתנהלות היומיומית שאפיינו את המקום, לא הפכו להיות ידידותיים לסביבה יותר מכפי שהיו. כלומר, הם ימשיכו להיות הרסניים לסביבה. במובן הזה, הסביבתי, היה עדיף אולי אם היו סוגרים את הקיבוץ, מפרקים את הגדר סביבו ועושים לו בדיוק את מה שעשו בעצמונה - שיטוח עד הקרקע. למרות שיש מתיישבים חדשים, אין כל בשורה חדשה בהתיישבות.

לא חתומים על הפטנט

פיתוח ובנייה, בין אם הם של אזור כפרי ובין אם של אזור עירוני, לא חייבים להיות הרסניים לסביבה. נהפוך הוא, במצבה הנוכחי, הרעוע, השברירי והכל-כך גבולי של הסביבה הטבעית בה אנו חיים, הם יכולים אף לשקמה ולהיטיב עימה. קוראים לזה פיתוח בר-קיימא. 

את התיאור הטוב ביותר של סוג פיתוח כזה סיפקה טליה שניידר, מתכננת פרמקלצ'ר בכירה. לאחר שקראה את תוכניתנו להפיכת כרמים לכפר אקולוגי, היא פירשה, במשפט אחד פשוט, את כל התורה כולה: "מה שאתם רוצים לעשות זה לייער", כתבה לנו, "או במילים אחרות להפוך עיר ליער, במקום המצב המקובל היום של הפיכת יער לעיר". זה אכן, פחות או יותר, מה שאנחנו מנסים לעשות כאן. ובמובן הזה, זו בשורה התיישבותית חדשה.

למרות שאולי הייתי רוצה להיות חתום על הפטנט הזה, הוא לא ממש חדש והוא לא ממש שלי. עשרות יישובים, חדשים וישנים, ערים וכפרים כאחד, בארצות-הברית, באירופה, במזרח הרחוק ובכל פינה על פני הגלובוס, כבר מתכננים את צעדיהם באופן שכזה. למה? כי מישהו הבין שפעילות אנושית - כמעט כל פעילות אנושית - מזיקה לסביבה ולאדם בעיר, בכפר, בים וביבשה.

עצם הימצאותנו כאן, שבעה מיליארד אנשים פלוס מינוס, הרסנית. מדובר בהתחממות הגלובלית, אבל גם בהרס בתי גידול ממעמקי הים ועד למרום השמים, בדלדול הריאות הירוקות העולמיות, בטונות על גבי טונות של גזים רעילים וחומרים רדיואקטיביים, בשקיות ניילון ופלסטיק בכל מקום, ובעיקר בניצול בלתי נלאה ולא אחראי של משאבי הטבע. והניצול הזה מביא לנזק בלתי הפיך מדי יום ביומו, של אלפי ועשרות אלפי נישות אקולוגיות.

פיתוח טיפש, פיתוח חכם

כל אלה מצטברים למסקנה אחת: אנחנו כורתים את הענף שעליו אנו חיים, אותו ענף שמקיים אותנו, שמזין אותנו, הענף היחיד ביקום שאנחנו יכולים לקרוא לו בית - כדור הארץ. וזה פוגע גם בנו, באופן ישיר ועקיף, כבר עכשיו והרבה יותר בעתיד. לכן ברור היום שכל פעילות אנושית, ובמובן זה גם התיישבות, חייבת להיות כזו שתיטיב עם הסביבה.

משום כך היה עדיף, אולי, לשטח את קיבוץ שומריה ולא להפוך אותו למועמד מוביל לפיתוח לא אחראי ולהתפשטות שלוחת רסן לעבר השטחים הפתוחים שסביבו. וכמו שומריה כך עשרות יישובים, ערים, קיבוצים, מושבים וכפרים ברחבי הארץ. יישובים המתרחבים בהתאם לפיתוח חסר תבונה, חסר אחריות וחסר שכל, שמונע באופן

מעצבן מתוך חוקים שקבעו מנהל מקרקעי ישראל ומוסדות המדינה. חוקים שאין בינם ובין פיתוח נבון ואחראי ולא כלום. זהו פיתוח טיפש.

קאט קטן לאולימפיאדת לונדון 2012. מה הקשר? לפי הצהרותיהם של המתכננים, המשחקים שיתקיימו ב-2012 עומדים להיות Sustainable Games. כך למשל הכפר האולימפי לא ייבנה באתר בתולי, אלא באזור שסבל מהזנחה חברתית וסביבתית במשך שנים רבות. הוא אמור לשקם את המערכת האקולוגית המקומית, כמו גם את המערכת החברתית, ולספק תשתיות לקהילות בנות-קיימא שיתגוררו במקום עם תום המשחקים.

בנוסף, כל המתקנים שייבנו לקראת המשחקים יהיו חסכוניים באנרגיה, ייבנו בטכניקות של בנייה ירוקה וימעטו בפליטת גזי חממה. התחבורה הציבורית תציג את הטכנולוגיה האחרונה בתחום מניעת זיהום האוויר, והתשתיות שיוקמו יעודדו אנשים להגיע למשחקים ברכיבה על אופניים או בהליכה. תופעל גם תוכנית פיצוי סביבתית וחברתית, שתגבה קנסות זיהום בלתי נמנע שינבע מעצם הגעתם של מאות אלפי אנשים ללונדון בתחבורה אווירית מזהמת. זהו פיתוח חכם.

לעשות את זה קצת אחרת

אי אפשר לצפות מאנשים שיפסיקו לבנות בתים, בין אם בעיר או בכפר. אבל אם הם כבר בונים את בתיהם, אפשר אולי לדרוש מהם לעשות את זה קצת אחרת. אי אפשר לדרוש מאנשים שיפסיקו לעסוק בחקלאות, אבל גם כאן אפשר להתעקש שיעשו את זה קצת אחרת. באותה מידה, אי אפשר לתבוע מיזמים שיפסיקו מיד לפתח ולבצע פעילות כלכלית, אך עם זאת אפשר בהחלט לחייב אותם לעשות את זה קצת אחרת.

קיבוץ כרמים, כמו מקומות רבים אחרים בארץ, עומד להתרחב ולגדול בשנים הקרובות. אנחנו הגענו לכאן כדי לנסות ולהגדיל את היישוב שלנו בצורה קצת אחרת. אולי כדי ליצור תקדים, אולי כדי להראות שגם בישראל אפשר, ואולי כי גם סתם יותר נעים ובריא לחיות ביישוב כמו זה שאנחנו מציעים. אבל יותר מכל אני מאמין שפשוט אין לנו יותר ברירה. כולי תקווה שרשויות הפיתוח במדינה, מנהל מקרקעי ישראל, משרד השיכון, משרד התשתיות והגופים הבונים והמיישבים האחרים, יפנימו זאת גם הם כפי שעשו מארגני אולימפיאדת לונדון.

• אודי נתן, 34, עבר עם משפחתו לקיבוץ כרמים שבנגב, כדי לקחת חלק בהקמת כפר אקולוגי. בימי רביעי אחת לשבועיים הוא מתאר את התהליך, ואת החיים מנקודת מבטו של זוג צעיר שהגיע לדרום מן המרכז השבע
  

• ליצירת קשר ופרטים נוספים כיתבו לאימייל udidan@gmail.com