קינג דיויד: המלצות דיוידי לחג (2)

התוספות במהדורה של "ימים קפואים" הן תענוג גדול, באלה של "חיים בזרם" תוכלו לחזות בצעדיו האיטיים של חילזון אמיתי, "אמריקן גרפיטי" מאפשר להיזכר בלוקאס האישי, ההעברה של קישלובסקי לדיוידי לא ממש מוצלחת וב"סיילנט היל" מומלץ לצפות לבד, שעתיים לפני השינה

ימים קפואים

(לב סרטים, השכרה ומכירה)

גילוי נאות: בשל היכרותי עם הבמאי אותיר את מלאכת הרעפת הסופרלטיבים על יצירת הביכורים של דני לרנר בידיו של עמיתי היקר, שמוליק דובדבני.

לעומת זאת אבקש לומר מילה או שתיים על התוספות שמעטרות את המהדורה הנוכחית של "ימים קפואים"- תענוג גדול! כמו הסרט גם הדיוידי שהתקינו כאן לרנר ושות' נושא את מבטו לעבר תרבות קולנוע אחרת מזו שהורגלנו אליה. את מידת ההשקעה והשאפתנות ניתן היה לזהות כבר בכרזת הפרסומת לסרט ובטריילרים המצוינים שהופקו עבור האינטרנט, הקולנוע והטלוויזיה, אבל הדיוידי הוא-הוא שראוי לענוד תו איכות מיוחד.

תחנה ראשונה: רצועת פרשנות שהוקלטה בסלון של מעצב פס הקול איתי הלוי, הכוללת את שירותיהם של השחקנית הראשית ענת קלאוזנר, העורך טל קלר, המוזיקאי תומר רן, הצלם הנהדר רם שוויקי, המפיקים אלון לרנר ואסף ראב וכמובן, הבמאי דני לרנר.

בדרך כלל רצועת שמע שכוללת כל-כך הרבה משתתפים היא מתכון בטוח לכישלון, אבל ביצירה עצמאית שכל כולה פרי של יוזמה צעירה ושיתוף פעולה נדמה שהדבר אפילו נדרש. ואמנם, ההחלטה האמיצה נושאת פרי מדקת הפתיחה – אהבת המסך, המתבטאת בכמות הציטוטים הקולנועיים שהסרט מכיל, וההתלהבות נוכח האירוע מנפקת לא מעט צחוקים והלצות, לעיתים אפילו על חשבונו של המאזין התמים - המוצלחת מכולן היא זו שמבטיחה לנפק פתרון לחידה שניצבת בבסיס הסרט (רמז: אין תקלה בפס השמע!).

תחנה שנייה: סרטון תיעודי על מאחורי הקלעים, התוספת היחידה עליה ניתן היה לוותר, בעיקר לאור זו שבאה בעקבותיה.

תחנה שלישית: יומן הפקה שעשוי להעניק השראה לקולנוען המרושש שמתחיל עם האודישן של ענת קלאוזנר, ממשיך עם סיור לוקיישנים והיציאה לצילומים שנמשכו 28 ימים בלבד ומסתיים בניצחון הגדול והמפתיע של דני לרנר בפסטיבל חיפה.

תחנה רביעית: סצינות שנמחקו - כולל מרדף מצוין - שהאטו את הקצב של היצירה.

תחנה חמישית: קטעי סטוריבורד המלווים בפס הקול של היצירה ומאפשרים לראות את המעבר המדויק מן הרישומים על הדף למסך הגדול.

תחנה שישית: טריילרים ושות'.

חיים בזרם

(גלובוס יונייטד, השכרה ומכירה)

גם לאחר צפייה שנייה אפשר להכריז ש"חיים בזרם" - שיתוף הפעולה בין חברת ארדמן הבריטית ואולפני דרימוורקס - הוא סרט האנימציה הטוב ביותר של שנת 2006.

על הסיבות שבשמן כדאי לצאת למסע בעקבותיו של עכבר מחמד שנופל לאסלה ונסחף לארץ זרה ורחבת ידיים תוכלו לקרוא כאן (גלגלו, כמה מתאים, עם העכבר למטה) ומה באשר לתוספות? ובכן, ממש כמו הסרט שמזגזג בין קהל המבוגרים והילדים שעשויים ליהנות ממנו, כך גם הבונוסים:

1. ערוץ פרשנות דובר אנגלית (עם אפשרות לכתוביות באנגלית) של צמד הבמאים, דיוויד באוורס וסאם פל, שמתבלים את בחירותיהם השונות בהומור בריטי אופייני ("ניסינו לחלוב כמה שיותר את החלזונות אבל קשה לחלוב חלזונות. יש להם חזה נורא קטן. צריך ידיים מאוד קטנות").

2. סרטון תיעודי (מתורגם גם לעברית) שעוסק בפסקול הממזרי שהלחין הארווי גרגסון וויליאמס ("שרק", "סיפורי נרניה").

3. סרטון תיעודי על המדובבים הנפלאים - יו ג'קמן, קייט ווינסלט, איאן מק'קלן, ז'אן רנו, אנדי סרקיס ועוד.

4. תיבת מוזיקה שמאפשרת לצפות ולהאזין לחמישה וידיאו-קליפים מסרטי דרימוורקס: "שרק", "תפוס ת'כריש", "מעבר ליער", "שרק 2" ו"מדגסקר".

5. שעשועי חלזונות - תוספת שמציגה את שיריהם של החלזונות ואפילו מעניקה לכם הזדמנות לנצח עליהם. מה עוד? מצלמת חלזונות שעוקבת אחרי... ניחשתם נכון - צעדיו האיטיים של חילזון אמיתי - ללא ספק זוכה פרס התוספת המוזרה ביותר.

אמריקן גרפיטי

(גלובוס יונייטד, השכרה ומכירה)

"אמריקן גרפיטי". בגעגועים לתקופה שהייתה ולא תחזור

כמו הטון הנוסטלגי של "מלחמת הכוכבים" גם "אמריקן גרפיטי" שיצא לאקרנים בשנת 1973 עוסק בגעגועים לתקופה שהייתה ולא תחזור. השנה היא 1962, הימים שלפני רצח קנדי, מלחמת וייטנאם ואי אלו טראומות נוספות שחוותה מולדת הפסים והכוכבים, והלילה הוא הלילה המשותף האחרון של ארבעה חברים בטרם עזיבתם של חלק מהם לקולג'. ההתבגרות המיידית והמפחידה (המנפקת רגעים מלטפים וצובטים כאחד) שנדרשת בסופו של ליל השימורים מגיבורי היצירה היא, כפי שמציין גם לוקאס לא אחת, זו שנדרשה גם מאומה שלמה.

"אמריקן גרפיטי" היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר (כולל לבמאי, לסרט ולתסריט), זכה בשלושה פרסי גלובוס הזהב (לבמאי, לסרט ולשחקן, ריצ'רד דרייפוס) ואיפשר לנגר נוסף - לא רק לישו מותר - לגעת בתהילת עולם. הכוונה כמובן להריסון פורד בתפקיד בוב פאלפה.

קז'ישטוף קישלובסקי

(כחול לבן אדום)

סיילנט היל

(גלובוס יונייטד, השכרה ומכירה)

הסרט, כידוע, מתבסס על משחק וידיאו פופולארי והוא עוקב אחר סיפורה של אם (ראדה מיטשל האלילית) הלוקחת את בתה לעיירת רפאים שצפה ועולה מדי לילה בחלומותיה המבעיתים של זו האחרונה. כאן מתחיל ונגמר סיפור המעשה ומי שיחכה להתפתחויות במישור הזה אכן נכון לאכזבה. ברם, מי שנפשו חפצה ביצירה שאכן מרגישה ונראית, בעיקר נראית, כמו חלום בלהות מוזמן לצפות בשני השלישים האחרונים של "סיילנט היל" שמציעים מספר חזיונות מעוררי חרדה.

אגב, בהקשר הזה מעניין לקרוא את דבריו של ג'יימס דייר מהמגזין "אמפייר" שכתב בשעתו שלצפות בסרט הזה זה קצת כמו "לצפות במישהו אחר משחק במשחק". ואם ההזמנה למשחק וידיאו מדמם שמישהו אחר משחק עבורכם לא מפחידה אתכם, כנראה שאתם גם לא סובלים בלילה מסיוטים.