ירוק זה כחול ולבן
ישראל חייבת להיות חוד החנית בחיפוש אחר תחליפי נפט, כי המירוץ להצלת האקלים חופף את המאבק באויביה
גורם אחד נושא באחריות להתחממות כדור הארץ, על כל השלכותיה השליליות: הנפט. שריפת הנפט לצורך יצירת אנרגיה פולטת לתוך האטמוספרה כמות גדולה ביותר של גזים מזהמים, המחוללים את "אפקט החממה": הצטברותם באוויר בונה מעלינו כעין גג של חממה, המונע את מעבר החום המוקרן מהאדמה אל מרחבי היקום.
על קצב ההתחממות שהייתה עד כה ושעוד צפויה לנו ועל משמעויותיה לאורחות חייה של האנושות, מתקיים דיון עולמי רצוף. למעט הקנאים בקוטב האחד וקומץ עיוורים בקוטב האחר, מתגבשת הסכמה כללית בקרב קהילת המדענים והחוקרים: השינוי לרעה באקלים אינו זניח, אינו תוצאה ממכת טבע בלתי נמנעת, ואם לא נטפל בו בהקדם - הוא עלול להוביל להרס חלקים נכבדים מהציביליזציה כפי שהיא ידועה לנו.
את הקונצנזוס המדעי משקפים ומבטאים שני החלקים של "הדין והחשבון הרביעי על שינוי האקלים", כפי שפורסמו על-ידי "פאנל האקלים" של האו"ם - הראשון בפברואר בפריז והשני בסוף השבוע האחרון בבריסל. בחלק הראשון שורטטו התרחישים הסבירים - והפחות סבירים - לשינוי האקלים עד סוף המאה, לפי שתי קבוצות של הנחות: הנחות על המשטר הכלכלי-חברתי שישרור על כדור הארץ, והנחות על ריכוז גזי החממה באטמוספרה. בחלק השני שורטטו, שוב בקווים כלליים בלבד, התוצאות הפיזיות של תרחישי ההתחממות.
המדענים והפוליטיקאים הסכימו ביניהם, לאחר לילות של ויכוחים
הדו"ח הסביבתי
בסכנת הכחדה
סוכנויות הידיעות
נציגים של יותר ממאה מדינות הסכימו בכינוס בינלאומי בבריסל לנוסח דו"ח קשה, שחיברו מאות מומחים מטעם האו"ם על השלכות ההתחממות הגלובלית. "כ-20-30 אחוזים מזני הצמחים ובעלי החיים עלולים להימצא בסכנה גוברת של הכחדה, אם תחול עלייה של 1.5-2.5 מעלות"
של על כל תג ותו בדו"ח, כי המאזן הכולל של שינויי האקלים הינו שלילי למרבית האנושות (להוציא את תושבי האזורים הצפוניים והקרים ביותר) ולרוב החי והצומח. יותר מהאחרים ייפגעו מההתחממות "עניי העניים" החיים באזורים גיאוגרפיים מוכי גורל באפריקה, באמריקה לטינית ובמזרח ודרום-מזרח אסיה. בעשרות השנים הבאות צפויים שם חודשי יבוש ארוכים, מידבור מתקדם ומחסור במי שתייה נקיים מצד אחד - וסופות, הוריקנים והצפות מהצד השני.
החלק השלישי של הדו"ח יתפרסם בראשית מאי הקרוב ויפרט את הדרכים שעל האנושות לנקוט כדי להשיג שני יעדים: להסתגל לתמורות האקלימיות שכבר התחוללו, או שיתחוללו בסבירות גבוהה מאוד בעשור הקרוב - ולסכל את מימוש התרחישים ההרסניים של סוף המאה ה-21. בשני הנושאים - ההסתגלות והמניעה - עוד ייאמרו וייכתבו מיליונים של מילים. יינתנו עצות ליושבי הסלונים במערב, כיצד לחסוך בזיהום על-ידי מעבר משקיות פלסטיק לשקיות נייר או להיפך, ואיך להגיש טוב עם קניית מכונית שמונעת בשמן תירס, אף שייצורו עתיר אנרגיה ומייקר את התירס למאכל. כל זה, למען האמת, שולי לגמרי. השינוי המשמעותי היחיד שיבלום - בתוך זמן קצר, בטווח חיינו - את מגמות ההתחממות של האטמוספרה, הוא מציאת מקור אנרגיה חלופי, זול ולא מזהם, במקום הנפט.
משוואה גיאו-פוליטית פשוטה
מקור כזה טרם נמצא וטרם הומצא. ממשלות, עסקים ויחידים משקיעים מאות מיליארדי דולרים בפעלולי האינטרנט (כשלעצמו זללן כבד של חשמל ונפט) ומיליארדים ספורים בלבד בתחליפי נפט. פעילי הסביבה מפגינים בצדק גמור נגד ממשל בוש ודורשים ממנו להנהיג תקנים מחמירים לפליטת הגזים, אבל מעטים מהם, אם בכלל, מפגינים גם בעד הפניית תקציבים, חשיבה ויצירתיות מדעית לחיפוש אחר מקור אנרגיה, שישחרר את העולם אחת ולתמיד מהתלות בנפט - ויהפוך את הנפט למשאב טבע בלתי נחוץ.כאן יכלה להיכנס לתמונה ישראל. במאבק לבלימת ההתחממות מתקיימת חפיפה גמורה בין האינטרס הלאומי שלנו לבין זה של האנושות כולה. המשוואה הגיאו-פוליטית פשוטה מאוד: ככל שהעולם ישרוף פחות נפט, כך הוא יעביר פחות כסף לאויביה של ישראל ויחליש את כוחם ואת יכולתם לאיים עלינו. במחיר של 40 עד 60 דולר לחבית כבר צברו המדינות המוסלמיות מייצאות הנפט כ-2,000 מיליארד דולר עתודות מטבע נזילות, ואין ספק שישתמשו בעושרן זה לקידום מטרותיהן. במחיר של 8 דולר לחבית נפט, איראן לא הייתה מסוגלת - כלכלית - אפילו לחלום על פיתוח נשק גרעיני; קנאי האיסלאם בסעודיה לא יוכלו להרשות לעצמם להעביר ממון לחמאס; ואילו קולונל הוגו צ'אבז לא היה מתעסק בגינוי לציונות, כי אזרחי ונצואלה היו מעיפים אותו מכהותו. עם היעלמותו של הנפט כמקור אנרגיה עולמי עיקרי ייעלם גם נשק הנפט, שהופנה בעבר בעיקר נגדנו.
ישראל צורכת יותר מדי אנרגיה יחסית לפרופיל הכלכלי שלה; אנחנו לא חוסכים בחשמל, לא מנצלים את אור השמש ולא מעודדים שימוש באמצעי תחבורה שאינם זוללי בנזין. בתחומים אלה יש הרבה מה לעשות, ותבורך שרי אריסון על כוונותיה הנעלות להשקיע מאות מיליוני דולרים בעסקים אקולוגיים לסוגיהם. אך מעבר לכלכלת האקלים, קיימת הפוליטיקה של האקלים - ובה לא נשמע מספיק קולה של ישראל. אני לא רואה אותנו - ולא חסרים לנו מרפקים - נדחפים לצמרת הזעקה האקלימית הגלובלית ומטביעים עליה את חותמנו. העיתונאי תום פרידמן מ"ניו-יורק טיימס" קרא פעמים רבות לנשיא ארצות-הברית ליזום פרויקט מחקרי מקיף שיעדו מציאת תחליף לנפט, והשווה את נחיצותו ל"פרויקט מנהטן" - פיתוח הפצצה הגרעינית האמריקנית נגד הנאצים. הנשיא בוש לא קיבל כמובן את העצה של פרידמן; מנהיגי ישראל יכולים לקבלה.
דימויה של ישראל בעולם רע מאוד. שום פעולה שנעשה כיום לא תזכה אותנו באהדת דעת הקהל העולמית, מלבד מהלך דרמטי אחד: הודעה על העמדת תקציב ישראלי של 2 עד 3 מיליארד דולר להשקעה במחקרים למציאת תחליף לנפט, תחליף שיציל את האנשות מההתחממות הנוראה של כדור הארץ. האוניברסיטאות בארץ יכולות להיות מרכזי החשיבה והמחקר בתחומים אלה; אנחנו כיום מדינה עשירה, ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו להניף את דגל החיפושים העולמיים אחר תחליפי נפט. המדענים שלנו, הוגי הדעות שלנו, החוקרים שלנו, הכלכלנים שלנו צריכים ויכולים להיות חוד החנית של המאבק למען האקלים, כי זהו גם מאבק בעד מדינת ישראל ונגד אויביה. יכולים ואף חייבים: ירוק הוא כחול-לבן.
לפנייה לכתב/ת 
המזהם מספר 1
צילום: איי אף פי
מומלצים
